תקליט על המלחמה האחרונה?!
אוקיי, ברור לכם ולנו שהתקליט הזה, שנקרא “המלחמה האחרונה”, לא באמת בישר על המלחמה האחרונה – אם מסתכלים על כך במבט רטרוספקטיבי. הרי מאז שהוא יצא לחנויות התקליטים – פרצו עוד מלחמות… ועוד מלחמות. והנה, הפך הפסקול הישראלי לצלילים שנוגנו בין הטילים. אבל אם ברצונכם לקבל תמונה מדויקת על מצב התקליטים והמלחמות אי שם בשנת 1974 – התקליט “המלחמה האחרונה” הוא בהחלט דוגמה מצוינת לכך; עם העטיפה שבה נראית חבורת לוחמים צפופה, בעלי חיוכים עייפים בתוך כאוס של מלחמה. ורגע… מי זה שם באמצע? קזבלן?! אההה… זה יהורם גאון שבא לשיר ללוחמים שלנו. כך הפכה התמונה הזו לדוקומנט מרעיד לבבות שיצא בשנת 1974 בחברת התקליטים סי.בי.אס.
האמת? כשמחזיקים את התקליט הזה, אי אפשר קודם שלא לתהות על השם שלו: “המלחמה האחרונה”. האם היוצרים של אותו תקליט, שהציבו את השיר בשם הזה כשיר הנושא, באמת האמינו שהתקליט יהיה סוג של תפילה נואשת לבשר לקוני התקליטים, שלא יהיו עוד מלחמות? וכדי להמתיק את הגלולה, אשת יחסי הציבור של סי.בי.אס ביקשה בזמנו להבהיר שלא כל השירים בתקליט מדברים על מלחמות. “אלו הם שירים ששייכים לעכשיו”, היא אמרה, “חומר שכל אחד מן הזמרים חי והרגיש בהופעה בפני חיילים, בהקלטות חדשות”. אה, אז לא הכל קשור למלחמה?.. נו, גם זה שיווק. עדיין, אנחנו נגלה שהתקליט הזה בהחלט נוגע בקונספט ברור – מלחמה, כאב, תקווה.
מלחמת יום הכיפורים, שפרצה באוקטובר 1973, הייתה הלם חשמלי שהעביר את ישראל מאופוריית התקליטים העליזים של אמצע 1967 והלאה, אל מציאות של כאב ושכול. התקליט הזה, שיצא חודשים ספורים אחרי ההפתעה הגמורה שטלטלה את המדינה, ניסה לעשות קצת סדר בבלגן. רק שאם השוק התוסס של תקליטי מלחמת “ששת הימים” גרם לאנשים צוהלים לנהור אל חנויות התקליטים ןלהביא את חברות התקליטים למלא את הקופה בהמון “מצלצלים” – לא נראה שכך היה המצב עם תקליטים כמו זה, שהביאו את הצד האפל של המטבע.
אז בואו ניגש אל הצד הראשון של התקליט. הוא נפתח עם יהורם גאון ששר את שיר הנושא שכתב חיים חפר והלחין דובי זלצר. השניים כתבו המנון שעם השנים הפך למריר-מתוק. זהו שיר לא קצר – שש דקות וחצי – שנפתח עם פסנתר המזמין אותנו להקשיב ליהורם גאון המבטיח לילדה הקטנה שזו תהיה המלחמה האחרונה. האזנה לשיר הזה, שנים אחרי, לא יכולה להשאיר אדישים את המאזינים שיודעים שזו בהחלט לא הייתה המלחמה האחרונה. בהמשך השיר נשמעים קולות נוספים המצטרפים ליהורם כמקהלה שמבטיחה הבטחה שלא קוימה. צליל המלוטרון לקראת סוף השיר מוסיף סאונד שבחו”ל פיאר תקליטי רוק מתקדם של קינג קרימזון וג’נסיס. ההפקה היא של קובי אשרת שהכלי הזה היה אהוב עליו במיוחד בהפקות באותה תקופה. לכן אפשר לשמוע אותו גם בהפקות אחרות של אשרת מאז – כמו בשיר “גשם בעיתו” או בשיר הנושא של “הצריף של תמרי”.
מיד אחרי ההבטחה הזו, מגיע בתקליט הביצוע של חוה אלברשטיין ל“לו יהי”. במקור, השיר הזה נועד להיות בכלל עם מילים בעברית ללחן השיר של הביטלס – “לט איט בי”. אבל המציאות הישראלית, ובעיקר העקשנות של בעלה של נעמי, מרדכי הורוביץ, לכתוב “לחן של יהודים למלחמה יהודית”, הכתיבה לחן חדש של נעמי שמר. האמת? התקליט הזה לא היה נשמע אותו דבר בלי התפילה הזו. בתקליט הזה, ממש אפשר לשמוע את הרעידות בקול של חוה – רעידות שהופכות את היצירה הזו לעדות אמנותית של תקופה. ממש אפשר לשמוע שחוה מרגישה שהיא באה לבצע כאן שליחות. אבל רגע, למה בעטיפה האחורית יש כל כך הרבה מלל ואין את שמות הנגנים שניגנו בכל שיר? אנחנו אמורים לנחש את זה? אוף – איך לא חשבו על קרדיטים?
ואחרי “לו יהי”, הקצב בשיר הבא גובר עם אחד מלהיטי המלחמה הבולטים דאז – “על שלושה פשעי דמשק”, ששר משה הלל. בתקליט הזה אפשר להבחין, כבר לפי שלושת השירים הראשונים, שחל שיפור ניכר באופן הקלטת התקליטים באולפנים. הסאונד “קריספי” וברור יותר.
וממשה הלל עוברים אל ריקי גל עם עוד הפקה של קובי אשרת. הפעם יש אפקט מיוחד על הפסנתר שמנגן את הפתיחה. ריקי, שידועה כזמרת נהדרת ומדויקת להפליא, שרה כאן את התפקיד שלה פעמיים (שומעים את הקול הכפול לאורך השיר) באופן מרשים, והרבה לפני שנכנסו להפקות אפקטים אולפניים כמו אוטו-טיון.
ומריקי עוברת המחט אל ה”פרברים”, ששרים עם אלון וענת (מי אלו שני הילדים החמודים האלו שלא טרחו לספק פה את שמות המשפחה שלהם?) את “יבורך כל ישראל”. איזה יופי נשמעים מעברי הגיטרות בפתיחה ובין הפזמונים לבתים. שומעים פה זיופים בשירת הילדים – אבל זה חלק מהקסם התמים של ילדים שחיו אז במציאות שכזו. והצד הראשון של התקליט נחתם עם יהורם גאון ששר את “לא תדע מלחמה”. וואו… איזה הבדל עצום בין ההפקה של הפרברים להפקה של יהורם גאון כאן. זה תקליט אחד שמביא צבעים כה שונים. ויש הרבה דרמה בשיר שמסיים את הצד הזה.
אז כדי להירגע מהדרמה, מה טוב יותר מלפתוח את הצד השני של התקליט עם ה-שלאגר של המלחמה ההיא? כן, אנחנו מדברים על “תחתונים וגופיות” ששר עוזי פוקס. מעטים יחסית קוראים לו בשמו הרשמי – “אין לך מה לדאוג”, למרות שבאותם ימים דווקא היה ממה לדאוג. השיר הזה בהחלט גרם למדינה שלמה לשיר. ולחשוב שהוא כמעט נפסל לשידור ברדיו – ולמה? כי במילים המקוריות שכתבה תלמה אליגון נכללו גם המילים “נייר טואלט”! נכון שזה לא ייאמן? אז תלמה, יחד עם קובי אשרת, “חתכו” כמה דפים מהנייר הזה ובינגו! יש להיט. זהו רגע שבו התקליט מתכתב עם הפופ הישראלי הצעיר. עוזי, שבעברו שר באנגלית בלהקות קצב (וכמובן, בלהקת “עוזי והסגנונות”), מביא סגנון ווקאלי נפלא בעברית. זהו אחד משיאי התקליט.
מיד אחריו מגיע “מכתב לאמא” ששרה חוה אלברשטיין. קצת מוזר לשמוע את השיר הזה אחרי הפופ של עוזי, אבל ברור לנו שמדובר פה בסוג של “תקליט סלט” שנזרקו לתוכו סגנונות שונים. העיקר המטרה.
ולא תאמינו מי עוד בא לתרום מצליליו לתקליט “המלחמה האחרונה” – אריס סאן! השילוב שלו בתקליט היה בהחלט נועז בזמנו. עם זאת – איפה הבוזוקי? ובכן, הוא נח לו קצת בזמן שהשיר מביא את קצב המארש הצבאי בהתחלה, ואחריו אריס שר באופן שנשמע קצת מאולץ אך עדיין חינני. ויש בתקליט גם את סילבן ויאיר ששרים “שירו שיר חדש”, ואת יזהר כהן ששר עם “הכנופיה” (איזו כנופיה בדיוק?) את “על הכיפק” – שילוב של לחן שמתאים ללהקות הצבאיות של אז עם גיטרה חשמלית מדליקה (מי הגיטריסט פה? מי?). המסע עם התקליט מסתיים עם שלאגר נוסף – “שיר הוא לא רק מילים”, ששר בהופעה ה-זמר, אריק לביא. הלחן של ז’ילבר בקו הצרפתי משתלב פה עם מילים של דידי מנוסי, שמזכירים לנו כמה חשוב לשיר ולהתחזק גם כשיש כאב גדול. וזהו המסר של התקליט כולו – הכאב של המלחמה, התקווה לשלום והצורך לחזק את הנפש כדי לעבור מהיגון אל התקווה.
חשוב לזכור שהוצאת תקליט כזה ב-1974 לא הייתה עניין של מה בכך. חברת התקליטים סי.בי.אס הייתה אימפריה, והתקליט הופק על ידי קרלה קמחי – אישה שהבינה איך לעצב פסקול לאומה, גם בשלביה הפצועים ביותר.
אז כן, התקליט המקורי של “המלחמה האחרונה” נותר פריט חובה לכל מי שרוצה להכיר את מדינת ישראל דרך הפסקול שלה. הוא מזכיר לנו שתקליטים הם לא רק מוזיקה; כשאנחנו מניחים את המחט עליו, אנחנו חוזרים לרגע שבו ישראל קיוותה שזה באמת יהיה התקליט האחרון שיעסוק בקרבות. גיב פיס א צ’אנס!
למעשה, זהו אחד התקליטים האחרונים שיצאו בעקבות מלחמה וביקשו לשקף תמונה של מדינה שלמה. אתם זוכרים תקליטים משמעותיים שיצאו בעקבות מלחמת לבנון הראשונה? תקליטים ממלחמת המפרץ? מהמלחמות בעזה? מול איראן?
אז בפעם הבאה שאתם מבקרים בחנויות תקליטים (וברור שנשמח מאוד לארח אתכם אצלנו ב”גיורא תקליטים”), חפשו את העטיפה עם החיילים ויהורם גאון. שימו את התקליט על הפטיפון, ותנו לצלילים ההיסטוריים האלה לספר לכם את הסיפור של כולנו. התקליטים האלו הם אנחנו, והתקליט הזה הוא הלב הפועם של 1974. כי “המלחמה האחרונה” הוא מסע בזמן שמתחיל בסיבוב הראשון של המחט. והלוואי… הלוואי שלא נדע יותר מלחמות!
