"מותחן" – התקליט של מייקל ג'קסון ששינה את חוקי המשחק
אולי זה היה סימן משמיים כשהרמקולים באולפן עלו בלהבות? זה היה בסוף אוקטובר 1982, וגדוד שלם של מוזיקאים וטכנאים עבדו מסביב לשעון באולפני WESTLAKE RECORDING STUDIOS בלוס אנג’לס, כשהם שמים את הנגיעות האחרונות בתקליט החדש של מייקל ג’קסון. זה תקליט שביסס אותו ככוכב-על סולו. חנויות תקליטים בכל רחבי העולם התכוננו לרעידת אדמה. וזה קרה. בואו לגלות איתנו סודות מאחורי THRILLER
למעשה, התקליטון הראשון מתוך התקליט החדש כבר יצא לאור – THE GIRL IS MINE, דואט שובה לב עם פול מקרטני – מה שהוסיף לחץ עצום לסיים את העניינים במהירות. התקליטון המדובר נחת היישר בתוך חנויות תקליטים, והציפייה לאותו תקליט שלם הפכה לבלתי נסבלת כמעט.
והשיר שג’קסון והצוות השלימו באותם רגעים עתיד היה להתגלות כהישג השאפתני ביותר של התקליט, הרצועה שבסופו של דבר פתחה את הפרויקט לרווחה אל מחוזות חדשים. מדובר היה ביצירה שתגדיר מחדש איך נשמע תקליט פופ מודרני, ותגרום לכך שכל תקליט אחר שיצא באותה שנה יישמע קצת מיושן לידו.
זה התקליט ששבר את כל השיאים
“כשסיימנו את BEAT IT, הפעלנו שלושה אולפנים במקביל”, נזכר קווינסי ג’ונס, שהפיק את ההקלטות. “היה לנו את אדי ואן היילן באחד; מייקל היה באחר, שר קטע דרך גליל קרטון; ובאולפן השלישי עשינו מיקס. עבדנו חמישה ימים וחמישה לילות ללא שינה. ובשלב מסוים, הרמקולים הגיעו לעומס יתר, נדלקו ועלו באש!”.
מרוב עבודה מטורפת סביב השעון, איש באולפן לא הבין בהתחלה מאיפה מגיע עשן השרפה. האהבה של החבר’ה האלה ליצירת תקליט מושלם פשוט שרפה את הציוד הלכה למעשה. חודש לאחר מכן יצא THRILLER, ומוזיקת הפופ כבר לא תחזור להיות מה שהייתה.
התקליט הגיע למקום הראשון בפברואר 1983, נשאר בראש המצעדים במשך 37 שבועות – שיא שובר שיאים – ומכר מאז, לפי הערכות מעודכנות, הרבה מעבר ל-70 ואף 100 מיליון עותקים ברחבי העולם (הרבה מעבר לאותם 50 מיליון ראשוניים). זהו תקליט שנחטף בקצב חסר תקדים, כאשר חנויות תקליטים בכל יבשת התחננו למשלוחים נוספים של עוד תקליט ועוד תקליט.
בעולם של ימינו, עם ירידה במכירות וקהל מפוצל, כמעט בלתי אפשרי לדמיין עד כמה תקליט אחד בודד שלט בתרבות ואיחד אותה. התורים שהשתרכו מחוץ לכל אותן חנויות תקליטים הזכירו חלוקת מצרכים בימי סערה, רק שכאן עמדו בתור עבור תקליט לוהט. כל מי שקנו אז תקליט שכזה, הרגישו שהם מחזיקים ביד נס של ממש.
הגאונים שמאחורי הקלעים: איך בונים תקליט מנצח
כששואלים היום את ג’ונס על THRILLER, הוא מציין – “מייקל לא יצר את THRILLER לבד. צריך צוות שלם כדי ליצור תקליט. הוא כתב ארבעה שירים, והוא שר את הנשמה שלו החוצה, אבל הוא לא הגה את כולו – ככה תקליט פשוט לא עובד”. ג’ונס העניק קרדיט מיוחד לתרומתם של טכנאי ההקלטות והמיקסים ברוס סוודיאן, ושל כותב השירים רוד טמפרטון, מהרכב ה-R&B הרב-גזעי HEATWAVE.
טמפרטון היה גאון הרמוני שקט שידע איך לייצר להיט שייחרט על גבי תקליט ויישאר שם לנצח. הוא הפך לשותף מהימן של ג’ונס, ותרם שלושה שירים לתקליט הקודם של מייקל, OFF THE WALL, כולל ROCK WITH YOU ושיר הנושא.
מייקל החל לעבוד על THRILLER באולפן ההקלטות שבבית משפחת ג’קסון באנסינו, קליפורניה, בימים שלאחר הפריצה הגדולה של OFF THE WALL, שביסס אותו כסמל פופ ענק. הוא היה נחוש, ממוקד באופן בלתי מתפשר ברעיון שהוא ייצור לא רק משהו שישתווה או אף יתעלה על OFF THE WALL, אלא תקליט שבו כל שיר ושיר יהיה להיט ענק. הוא רצה שכל מי שיפסע אל תוך חנויות תקליטים יראה מולו יצירת מופת שאי אפשר להתעלם ממנה, ושכל תקליט מתחרה יישאר מיותם על המדף.
דואט עם איש הביטלס שהרעיד כל חנות תקליטים
ויש בתקליט מפגש ענקים מיוחד במינו- מייקל ג’קסון ופול מקרטני! איזה מפגש פסגה מטורף! מקרטני הביא איתו ניחוח של תקליט ביטלסי ישן ומשובח. תחילה, ביקרו ג’קסון וג’ונס את מקרטני בחווה שלו בטוסון, אריזונה, שם בילו יומיים בחזרות ובהתמסרות לאובססיה המשותפת של המוזיקאים לסרטים מצוירים. השניים נהגו לשבת שעות ולצפות בסרטי אנימציה מצוירים מוקדמים, כשהם מדברים על מוזיקה ועל בניית שירים עבור תקליטון משותף בלי שמץ של אגו של כוכבי ענק. “כשפניתי לפול”, כתב ג’קסון בספרו, “רציתי להחזיר לו טובה על כך שתרם את השיר GIRLFRIEND לתקליט OFF THE WALL”.
פול מצידו ידע היטב שכל תקליט שנושא את שמו יגרום להסתערות על חנויות תקליטים בכל העולם. עם זאת, הוא הביע חשש מסוים מהאופי המסטיקי המתקתק של השיר. הוא היה מודאג במיוחד מהשימוש הדביק במילה DOGGONE. “אפשר לומר שזה שיר שטחי”, הודה מקרטני. “כשביררתי את זה עם מייקל, הוא הסביר שהוא לא כיוון לעומק, אלא לקצב, לתחושה ולגרוב”.
“אנחנו רבים על הבחורה הזו בתוך השיר”, אמר ג’קסון, “וזה יצא מקסים”. מי שיקשיב היטב לרצועה הזו כשהיא מתנגנת על גבי תקליט – יחייך מול הפינג-פונג המשעשע ביניהם בסוף השיר.
גיטריסט להקת טוטו, סטיב לוקאת’ר, שקיבל שיחת טלפון מג’קסון עצמו כדי לנגן בכמה משירי התקליט (וקילל את הזמר וניתק לו את השיחה בפרצוף מספר פעמים, משוכנע שמדובר במתיחה של חבריו ללהקה), זוכר היטב את הסשן של THE GIRL IS MINE. “הדואט עם מקרטני היה מטורף לחלוטין. אפשר לתאר איזה גן חיות זה היה שם, עם מייקל, קווינסי, מקרטני וכל הפמליה, הצוות והמאבטחים. אנחנו אפילו לא הצלחנו להיכנס לחדר הבקרה – המפיק של הביטלס ג’ורג’ מרטין וטכנאי ההקלטות ג’ף אמריק היו שם, וגם דיק קלארק. זה היה כל כך אינטנסיבי”. לוקאת’ר הבין מיד שכל תו שיוקלט שם ייחרט על גבי תקליט היסטורי שיגיע אל אינספור חנויות תקליטים.
יש קסם קליל ואוורירי בשיר הזה, וג’קסון ידע מיד מה התוכניות שלו לגביו וסיפר בספרו: “באמת לא הייתה לנו הרבה ברירה. כשיש לך שני שמות כל כך חזקים ביחד בשיר אחד, הוא חייב לצאת ראשון, אחרת יטחנו אותו עד דק והוא יישרף מחשיפת יתר. היינו חייבים להוציא אותו מהדרך”.
עבור חברת התקליטים של ג’קסון, השיר היווה הזדמנות להתחיל לחשוב על אסטרטגיה עולמית עבור THRILLER, שהתבררה כהיסטורית. “ניסינו לאמץ נקודת מבט גלובלית לגבי מייקל”, אמר דון דמפסי, אז סגן נשיא בכיר בחברת התקליטים EPIC RECORDS, ב-1984. “ראינו עניין ראשוני במייקל מחוץ לארצות הברית, והרגשנו שאחת הדרכים להזניק זאת באמת היא הדואט עם פול מקרטני”. עדיין, הייתה התנגדות מסוימת לרומנטיקה הבין-גזעית שנרמזה בשיר. ברדיו לא אהבו את הרעיון שפול ומייקל (שבתכל’ס – הם גם לא באותו גיל) נלחמים על אותה בחורה, ותחנות מסוימות סירבו להשמיע אותו. עדיין, האינסטינקטים של ג’קסון הוכיחו את עצמם כמדויקים להפליא – השיר הפך ללהיט.
מקצבים אפריקאיים וסרט אימה על גבי תקליט
בזמן ש-THE GIRL IS MINE עשה את דרכו לשוק, ג’קסון המשיך להקליט עבור התקליט. הוא וג’ונס האזינו למאות שירים, בניסיון למצוא את המנעד ואת האיזון המושלם שייצרו את התקליט עליו חלם. למצוא חומרים מושלמים עבור תקליט בסדר גודל כזה זה ממש מבצע צבאי.
הוא הקליט את WANNA BE STARTIN’ SOMETHIN, שיר שלפי הדיווחים החל לכתוב עוד בתקופת OFF THE WALL. מייקל כתב את השיר במקור עבור אחותו לה טויה ג’קסון, אך הבין שמדובר בפצצה גרובית מדי מכדי לוותר עליה עבור תקליט משלו. הגרוב המתקתק והעיבוד המסתחרר הם הדבר הקרוב ביותר ב-THRILLER לתקליט הקודם, וזו אולי אחת הסיבות לכך שהוא נבחר לפתוח את התקליט כרצועה הראשונה. ברגע שמניחים את המחט של הפטיפון על גבי תקליט כזה, האנרגיה בחדר משתנה מיד!
אך היה גוון חדש במילותיו של ג’קסון, קצה חד של פחד ופרנויה (“אתה צמח / ועדיין שונאים אותך… אתה רק מזנון פתוח… הם אוכלים ממך”). המאפיין הזכור הנוסף של השיר היה המזמור האפריקאי בחלק המסיים שלו, וריאציה קלה על הלהיט הפרוטו-דיסקו משנת 1972 של הסקסופוניסט מאנו דיבאנגו, SOUL MAKOSSA. “מייקל שמע את זה, והוא אהב את זה”, מספר ג’ונס. “אמרתי לו: ‘מייקל, זה הרי תקליט של מאנו דיבאנגו’, והוא ענה: ‘אבל אני חייב את זה!'”.
ניחשתם נכון – דיבאנגו לא קיבל קרדיט כתיבה על גבי התקליט, אך בהמשך הושג הסדר כספי מחוץ לכותלי בית המשפט. המחווה הזו גרמה לכך שרבים רצו אל חנויות תקליטים לחפש גם את אותו תקליט אפריקאי של דיבאנגו.
בין השירים הנוספים שהוקלטו בשלבים המוקדמים של THRILLER היו BABY BE MINE הקליל והסווינגי של רוד טמפרטון ושיר נוסף שלו שהחל את דרכו תחת השם התמים STARLIGHT. הטקסט המקורי כלל את השורה STARLIGHT, STARLIGHT SUN, אבל טמפרטון הרגיש שצריך משהו שישלב פחד, הומור ומתח שהולמים תקליט יוצא דופן. איפשהו לאורך הדרך, כותב השירים קלט את אהבתו העצומה של ג’קסון לסרטי אימה, והעניק למילים תחושה מבשרת רעות. STARLIGHT הפך ל-THRILLER וזכה לעיבוד תיאטרלי ודרמטי להפליא.
“תמיד דמיינתי קטע דיבור בסוף”, סיפר טמפרטון, “אבל לא באמת ידעתי מה לעשות איתו”. התברר שאשתו של ג’ונס דאז, השחקנית פגי ליפטון (המוכרת בעיקר כג’ולי מסדרת הטלוויזיה THE MOD SQUAD), הכירה את שחקן סרטי האימה האגדי וינסנט פרייס. “הרעיון היה שהוא פשוט ידבר בסגנון אימה טיפוסי, כפי שהיה עושה בתפקידיו המפורסמים”, אמר טמפרטון. “בלילה שלפני הסשן, קווינסי התקשר ואמר: ‘אני קצת חושש. אולי כדאי שתכתוב משהו מוגדר עבורו'”.
טמפרטון כתב בית אחד של הראפ המקברי והגרובי שסוגר את השיר בזמן שהמתין למונית לאולפן, ועוד שני בתים נוספים במהלך הנסיעה במונית. וינסנט הקליט את כל הקטע בשני טייקים בלבד וקיבל עבור התענוג הזה סכום זעום של כאלף דולר בלבד, ולא דרש תמלוגים – טעות כלכלית מרה, בהתחשב בכך שכל תקליט שנמכר מאז ועד היום ברחבי חנויות תקליטים כלל את קולו המצמרר ואת צחוקו המפורסם!
הגיטריסט לוקאת’ר נזכר בעוצמה ובאינטנסיביות של ג’קסון במהלך יצירת התקליט. “מייקל היה ממוקד מאוד, הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה”, הוא מספר. “כשהוא היה מתחיל לרקוד לפי הגרוב, ידענו שאנחנו מנגנים את הדבר הנכון. הוא לא היה מבצע הליכת ירח לאורך החדר, אבל הידיים והרגליים זזו בלי הפסקה, הוא וקווינסי קפצו בקצב. זה יצר וייב אחר לחלוטין, וממש רצית לתת את כל כולך ולנגן מושלם. זו הייתה סביבת עבודה נפלאה”. האנרגיות הללו הבטיחו שכל תקליט שייצא מהאולפן הזה יהיה פצצת אנרגיה שתגרום לאנשים לרוץ ולחפש חנויות תקליטים קרובות כדי להשיג לעצמם עותק.
הוויכוח על "בילי ג'ין" והמרדף אחר שלמות
השיר שעורר את הוויכוחים הסוערים ביותר מהמחצית הראשונה של הקלטות התקליט THRILLER עתיד היה להתגלות כרצועה המרכזית והחשובה ביותר בו. לג’קסון הייתה תפיסה ברורה וחדה מאוד לגבי הצליל והגרוב של BILLIE JEAN – אחד מארבעת השירים שכתב בעצמו לתקליט – כבר מהרגע הראשון. מייקל היה שקוע לחלוטין בבניית קו הבס של השיר בראשו אך ג’ונס טען שהפתיחה האינסטרומנטלית של השיר ארוכה מדי.
“אפשר היה להתגלח בזמן שהפתיח הזה מתנגן, אבל מייקל אמר: ‘זה מה שגורם לי לרצות לרקוד’. וכשמייקל ג’קסון אומר לך שזה מה שגורם לו לרצות לרקוד, ובכן, כל השאר פשוט צריכים לסתום את הפה”. והוא צדק בכל מאת האחוזים; קו הבס הזה הפך לאחד מסימני ההיכר הגדולים של כל תקליט פופ מאז ומעולם.
המכשול האחרון היה לשכנע את ג’ונס להישאר עם שמו המקורי של השיר שבחר ג’קסון. השיר כמעט יצא לאור תחת השם NOT MY LOVER, מכיוון שהמפיק היה מודאג שאנשים יחשבו שמדובר בשיר על שחקנית הטניס המפורסמת בילי ג’ין קינג. מזל שמייקל התעקש, כי שום תקליט לא היה נשמע אותו דבר עם שם אנמי שכזה!
עם סיום העבודה על BILLIE JEAN, לג’קסון ולג’ונס היו תשעה שירים מוקלטים ומוכנים. “כשהגענו לתשעה שירים”, מספר ג’ונס, “העמדנו אותם על הרגליים כדי לראות אם הם מחזיקים מעמד. ניסיתי להיות אובייקטיבי ככל שיכולתי ולהוציא את ארבעת החלשים ביותר מתוך התשעה ולהחליף אותם. הם לא היו חלשים, זה היה חומר נהדר, אבל צריך להיות ריאליסטיים כשבונים תקליט מופתי”. הסינון הקפדני הזה הוא שהבטיח שכל תקליט שיגיע אל חנויות תקליטים יהיה מושלם מקצה לקצה.
“היה שלב שבו חשבנו שהכל נגמר, שסיימנו לגמרי”, נזכר נגן המקלדות של THRILLER, גרג פילינגיינס. “הושקעו כל כך הרבה עבודה קשה ושעות ארוכות, וקווינסי אומר: ‘זה עדיין לא שם’, ומייקל, כמעט מיואש ומוכה צער, שואל: ‘מה אנחנו הולכים לעשות עכשיו?’. קווינסי הרגיש שעדיין חסרים אלמנטים מסוימים, וחזרנו אל שולחן השרטוטים כדי להרכיב מחדש את אותו תקליט”.
אחד השירים שהודחו היה שיר קליל ולירי בשם CAROUSEL, אך שיר אחר הצליח להיכנס. סטיב פורקרו כתב את הלחן הראשוני לאחר שבתו חזרה מבית הספר בוכייה כי ילד הציק לה, והוא ניסה לעבד את הרגש הזה למנגינה מרגיעה. ג’ונס שלח את הדמו לכותב המילים ג’ון בטיס, שהגיב עם מילים מופלאות תחת הכותרת HUMAN NATURE. זה היה בדיוק הקסם שהיה דרוש כדי להשלים תקליט מנצח שיעשה שמות בכל אותן חנויות תקליטים ברחבי העולם.
והשירP.Y.T. (PRETTY YOUNG THING)– זה נקרא על שם מותג הלבשה תחתונה שאשתו של ג’ונס אהבה – והיה הרצועה היחידה בתקליט שבה המפיק זכה לקרדיט ככותב שירים.
קבלו במחיאות כפיים את אדי ואן היילן ואת ההיסטריה בכל חנות תקליטים
אבל עדיין נותר קלף אחרון ומנצח לשלוף מהשרוול. “חשבתי לעצמי שאני רוצה לכתוב את סוג שיר הרוק שאני בעצמי הייתי יוצא וקונה אותו בחנות”, כתב ג’קסון. היה זה ג’ונס שהבריק עם הרעיון להביא להקלטה את אלוהי הגיטרה הבלתי מעורער של התקופה, אדי ואן היילן. זה עזר מאוד שג’קסון היה מיודד עם אשתו דאז של ואן היילן, השחקנית ולרי ברטינלי. השילוב הזה בין רוק כבד לפופ היה עתיד לשנות את פני המצעדים, ולהבטיח שכל תקליט שיונח על פטיפון ישרוף את החדר באנרגיה חסרת תקדים. כן, אנחנו מדברים פה על BEAT IT.
בדומה לאופן שבו לוקאת’ר נפנף בתחילה את שיחת הטלפון מג’קסון, גם ואן היילן ניתק את הטלפון לג’ונס כמה פעמים וסינן קללה עסיסית לפני שהשתכנע שזה אכן המפיק החשוב שמבקש ממנו עזרה. הגיטריסט הצטרף במהירות לפרויקט ואף סירב לקבל תשלום עבור הסשן: “עשיתי את זה כטובה אישית”, אמר לימים. איזה מלך! הוא פשוט נכנס ונתן סולו גיטרה שהוסיף חשמל לתקליט.
כשוואן היילן הגיע לאולפן כדי להקליט את הסולו, אמר לו ג’ונס: “אני לא מתכוון לשבת פה ולנסות לומר לך מה לנגן – הסיבה שאתה כאן היא בדיוק בגלל מה שאתה מנגן בעצמך”. לוקאת’ר עבד על ערוצי הליווי של BEAT IT, וכששמע שוואן היילן עומד להוסיף סולו גיטרה, הוא החליט לתת בראש עד הסוף. “כשאמרו לי שאדי מנגן על זה ושהם מנסים לעשות תקליט קרוס-אובר, שלפתי את מגברי מארשל והרבצתי קיר סאונד מטורף”, הוא נזכר. “קווינסי החזיר לי את זה ואמר: ‘הגיטרות כבדות מדי, הם בחיים לא ישמיעו דבר כזה ברדיו של הרית’ם אנד בלוז. אז ירדתי למגברי פנדר קטנים ועשיתי את זה מחדש”. התוצאה הייתה פשוט מושלמת עבור תקליט שנועד לחבר בין עולמות מוזיקליים שונים.
למרבה הצער, בשלב כה מאוחר של המשחק, התקליט לא סיפק את המחץ והעוצמה להם קיוו. ראשית כל, הוא היה ארוך מדי מכדי להתאים לפורמט של תקליט סטנדרטי, מה שדרש חריצים דקים מדי שיצרו צליל מתכתי וחלש. הרי אם דוחסים יותר מדי מוזיקה לתוך צד אחד של תקליט, עומק החריץ קטן ועוצמת הבס נעלמת! אז הם החליטו לחתוך בית אחד מתוך THE LADY IN MY LIFE ולקצר מעט את הפתיח מעורר המחלוקת של BILLIE JEAN.
לאחר מכן, כשהשעון המשיך לתקתק ללא רחם, הם בחרו לעשות מיקס מחדש לכל התקליט – וזה עבד. מהרגע שבו הגיע המשלוח הראשון אל חנויות תקליטים, החלה היסטריה עולמית: המדפים בכל אותן חנויות תקליטים התרוקנו כהרף עין, ובעלי חנויות תקליטים נאלצו להציב סדרנים בכניסה מרוב לחץ של קונים שחיפשו תקליט מקורי. זה היה תקליט שכל אדם היה חייב להחזיק בבית, תקליט שהפך לסמל סטטוס, תקליט שקבע סטנדרט חדש להפקה מוזיקלית.
עכשיו, אחרי שקראתם את זה, תשלפו את התקליט הזה מהעטיפה, תשימו על צלחת הפטיפון, תנו לצלילים להתפזר בחדר ופשוט תרקדו. כי הכי כיף זה לרקוד עם תקליט, נכון?
