לזכרו של מתי כספי – מסע אל תקליט הסולו הראשון שלו
שנת 1974 בישראל הייתה שנה של התפכחות. המדינה, שעדיין ליקקה את פצעי מלחמת יום הכיפורים, חיפשה קול חדש – לא עוד להקות צבאיות סטנדרטית, אלא משהו אישי, עמוק ומקצועי יותר. בדיוק לתוך הוואקום הזה נכנס מתי כספי, אז בן 24, עם פני פוקר וכישרון שחורג מגבולות המוכר, והוציא את מה שרבים מכנים עד היום “התקליט הראשון המושלם”. אנו, בגיורא תקליטים, מרכינים ראש על לכתו ונותרים נפעמים מהתקליט ששינה את פני המוזיקה הישראלית – לא פחות!
ההחלטה להפיק את התקליט הראשון לבד
לא תאמינו, אבל לפני שהגיע התקליט הזה אל חנויות תקליטים ברחבי הארץ, ביוני 1974, מתי כספי היה חלק ממה שיכול היה להיות ה”סופרגרופ” הגדולה ביותר בהיסטוריה המקומית. תקליטו את השמות – מתי כספי, שלום חנוך, אריאל זילבר ודני ליטני. סוג של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג מקומי. “זה היה ברור שלכל אחד מאיתנו יש כיוון מוסיקלי שונה”, סיפר כספי ללהיטון על אותה הרפתקה מוזיקלית קצרה.
אבל למרות הפוטנציאל האדיר, עסקת החבילה הזו לא החזיקה מעמד. לא רק שתקליט לא יצא מזה – אפילו לא פיפס של צליל משותף. כספי, בדרכו העדינה והשקולה, הסביר שהסיבה לא הייתה רק אמנותית אלא בעיקר כלכלית. בעוד שהוא כבר היה מבוסס יחסית, שלום ואריאל היו זקוקים לכסף מהיר בכיסים. הם היו מחוסרי עבודה ורצו להתחיל מיד בהופעות. עבור כספי, התקליט העתידי שלו היה חייב להיות מושלם, והוא לא היה מוכן להוציא מוצר חצי אפוי רק כדי לסגור את החודש.
הוא האמין שעל כל אחד מהשותפים צריכה להיות זכות וטו על המוצר המוגמר. “המצוקה הכלכלית של שלום ואריאל גרמה להם ללחוץ על יציאה להופעות, גם על חשבון איכות החומר”, הוא אמר בכאב מסוים. בסופו של דבר, הפירוק הזה הוא שהוביל להחלטה להפיק את התקליט הראשון שלו לבד, בדרך הקשה והעצמאית. שלום ואריאל ימשיכו יחדיו, יחרקו שיניים ויצליחו לזמן קצר להפעיל את להקת תמוז – ממנה יצא תקליט וכמה הופעות.
חברת התקליטים קיבלה מוצר מוגמר, מעובד ומלוטש
בשנות ה-70, עולם התקליטים בישראל נשלט על ידי חברות תקליטים גדולות שהכתיבו לאמנים מה להקליט ואיך להישמע. מתי כספי החליט לשבור את הכלים. הוא לא רצה לבוא לחברת תקליטים כדי להיכנס למסע של פשרות. אז בצעד נועז, הוא מימן את ההקלטות מכספו הפרטי, ישב ימים ולילות באולפני טריטון ורקח את מה שיהפוך להיות התקליט המופתי שלו. מה שהופך את התקליט הזה לייחודי כל כך הוא העובדה שמתי כספי מנגן בו על כל הכלים. “השקעתי עבודה עצומה בתקליט הזה”, הוא סיפר. “ניגנתי על כל הכלים ולא היה בכך כדי לחסוך בכסף… זה היה שיקול מקצועי טהור”. אז האם הוא רצה לחקות את סטיבי וונדר, שניגן גם הוא במגוון כלים בתקליטיו? ממש לא! שנים לאחר מכן הוא הודה שזה היה עניין כלכלי. כאן, מתי כספי הוא הבסיסט, המתופף, הגיטריסט, הפסנתרן, נגן הוויברפון, ההאמונד (שנשמע בשיר “כלבלב הו בידי בם בם”) והמלוטרון (שנשמע בשירים כמו “כשאלוהים אמר בפעם הראשונה” ו”להשתנות תמיד” למשל). הוא אפילו הקליט את עצמו שוב ושוב כדי ליצור מקהלת רקע לקולו שלו.
הוא לקח שירים מפה ומשם, דברים שכתב בזמן הזה ובזמן ההוא, וסידר אותם לכדי מסע סולו ראשון. כאשר התקליט היה מוכן, הוא כבר לא היה זקוק לטובות של אף אחד. הוא מכר לחברת התקליטים מוצר מוגמר, מעובד ומלוטש. הגישה הזו, שבה האמן שולט בכל תו ותו, הייתה נדירה באותה תקופה בנוף של תקליטים ישראליים. הוא יצר את העיבודים תוך כדי תנועה באולפן, בלי תווים כתובים, כשהוא מתקן ומשכלל כל תיבה עד שהיא התאימה לחזון שלו. כך נולד תקליט שמבטא מקצועיות ברמה שטרם נשמעה בארץ.
למעשה, תקליט הסולו הראשון של מתי כספי היה אמור לצאת כבר בשנת 1971. הוא אסף כמה שירים לזה, כולל שיר שיצא לרדיו בשם “מה יהיה איתי” (לחן שלו למילים של למה גרוניך) אך בסוף החליט לגנוז את התוצאה. עבר הזמן והוא הוציא תקליט בהופעה, יחד עם שלמה גרוניך. הם קראו לזה “מאחורי הצלילים”. אבל קצת לפני מלחמת יום הכיפורים החליט הצמד הזה להיפרד. מתי כספי יצא לדרך חדשה.
שירים בתקליט - צד א
אז התקליט הראשון האמיתי שלו נפתח עם “כשאלוהים אמר בפעם הראשונה” – וזו הצהרת כוונות ברורה! השיר הזה, למילותיו של נתן זך, הוא אחד הרגעים הדרמטיים יותר בתקליט. מתי כבר הקליט אותו בעבר (זה יצא בגרסה “עירומה” בתקליט מאחורי הצלילים), אך לא היה מרוצה מהתוצאה. בגרסה החדשה שנכנסה אל התקליט הזה הוא העניק לו עיבוד עשיר שממחיש את בריאת העולם לצד הבדידות האנושית. זהו שיר שהפך לסימן ההיכר של התקליט והוא מהסיבות המרכזיות לכך שאנשי
אחריו מגיע בתקליט השיר “ואותך (אחרי שנסעת)”. אם יש שיר שמגדיר אינטימיות בתקליט הזה, הרי זה השיר הזה. המילים של שלמה גרוניך, חברו הטוב ושותפו. כשהם היו עדיין צמד, גרוניך גר בדירה של כספי (כי התגרש מאשתו) ושמע את חברו מלחין מנגינה יפה למילים הומוריסטיות לתוכנית טלוויזיה על ארובת רידינג שמוציאה עשן. גרוניך לא האמין שהלחן היפה הזה יתבזבז כך. הוא ביקש לכתוב מילים. כספי ביצע אותו בפסטיבל הזמר והפזמון של 1972 והגיע למקום… האחרון. פה, בתקליט, הוא מבצע אותו ברגש רב, כמעט בלחש, ויוצר תחושה שהמאזין נמצא איתו לבד בחדר. בתוך שוק של תקליטים רועשים, השקט של השיר הזה היה מהפכני.
ואחרי המסע האינטימי הזה עוברים לשיר “הבלון שלי”. בעטיפת התקליט נכתב שהשיר הוא לזכרו של רומן שרון – ולא סתם. מתי כספי היה בשנת 1973 מנהל מוסיקלי בהצגה ששמה “לילי גם” בה שיחק רומן. הוא הלחין מנגינות למילים של אהוד מנור והשיר הזה על הבלון כיכב בה. דרך אגב, ההצגה עצמה לא החזיקה מעמד על הבמה. גם הבלון של רומן שרון התפוצץ בשנת 1974, כשביקש לנסוע מהופעה להופעה בסיני. המכונית בה נסע התנגשה במשאית וגדעה קריירה מבטיחה.
ומנימה עצובה עוברים לשיר הבא בתקליט – “כלבלב הו בידי בם בם”. פה נכנסים לטריטוריה של ברזיל – מקום שיהפוך לבסיס מוסיקלי ללחנים רבים של מתי כספי. כאן נחשף הצד האירוני והמשעשע של כספי. בעוד שבשירים אחרים בתקליט הוא נשמע תהומי ורציני, כאן הוא משתעשע עם דמויות וסיפורים של נתן זך על כלב שנכנס לאיטליז. איזה כלב הוא זה! וצד א’ של התקליט נחתם עם “ביום מסה” המופתי שכתב משה טבנקין.
שירים בתקליט - צד ב
מחליפים צד בתקליט והשיר הפותח בתרועה רמה הוא ,נח” שכתב יורם טהרלב. מתי כספי ביצע את זה בפסטיבל הזמר והפזמון של 1974 עם שלישיית שוקולד מנטה מסטיק. הם הגיעו למקום החמישי והמכובד. אז להיט הפסטיבלים הענק הזה הוכנס אל התקליט כמעט כניגוד לשאר החומרים. הוא קצבי, קליט ומלא חיים. מתי כספי הבין את המנטליות של קונה התקליטים הישראלי: “מי שרוצה לקנות תקליט, אינו עושה זאת כדי לשמוע להיטים ששמע יום ולילה במצעד… הוא יעשה זאת דווקא בזכות שירים שהוא היה רוצה לשמוע עוד ועוד”, הוא אמר. ובכל זאת, הנוכחות של “נח” העניקה לתקליט את האיזון הנכון. ואם זה לא מספיק, יש לנו פה קלאסיקות נוספות בתקליט כגון “איך זה שכוכב” (שוב מילים של נתן זך) ו”להשתנות תמיד”, של אהוד מנור. את “אלוף משנה במילואים” (שכתב יעקב רוטבליט) זכה מתי כספי להשמיע לאריק איינשטיין עוד בשנת 1971. זאת כשאריק ביקש מישהו לעבוד עמו מוסיקלית, אחרי ששלום חנוך טס אז לאנגליה והקליט שם תקליט סולו באנגלית. אריק נהנה כל כך מהלחן של השיר הזה, שמתי השמיע לו בביתו בחובבי ציון בתל אביב, שהוא שלח את כספי הצעיר והמעריץ משם במשפט ברור – “אתה תפרוץ בעצמך. זה דבר מדהים. שא ברכה ובהצלחה!”… והתקליט מסתיים עם “אני יודע שאמות בקיץ” שכתב חיים חפר.
אחת התעלומות סביב התקליט היא השיר “תנאי”. מדובר בשיר שיצא במהדורה הרשונה של התקליט. אבל כספי החליט לגנוז את זה ולא לכלול בהדפסות הבאות שיצאו אל חנויות התקליטים. מתי, כפרפקציוניסט שלא מוכן להתפשר, הרגיש שהשיר לא עומד בסטנדרטים של שאר התקליט. עבור מעריצים אדוקים, החיפוש אחר “תנאי” הפך למשימה כמעט בלשית בעולם התקליטים. אז אם יש לכם את ההדפסה הראשונה של התקליט הזה, עם השיר “תנאי, – דעו שאתם מחזיקים משהו נדיר יחסית.
זהו לא רק תקליט – זוהי פיסת היסטוריה
כשמתי כספי הוציא את התקליט, הוא היה פסימי. הוא ראה איך אלילי נוער מוציאים תקליטים עמוסי להיטים שנכשלים בחנויות תקליטים תוך זמן קצר. הוא חשש שהקהל לא בשל למוזיקה מורכבת שכוללת מקצבים ברזילאיים (כמו ב”כלבלב הו בי די בם בם”) או הרמוניות קשות לעיכול. אך המציאות הייתה שונה והתקליט הראשון שלו נמכר בצורה מספקת. זו הייתה הפתעה גם עבורו וגם עבור חברת התקליטים. הקהל הישראלי, כך התברר, עבר תהליך של התבגרות. אנשים רצו להחזיק בבית תקליט שאפשר להקשיב לו שוב ושוב ולגלות בו צלילים חדשים בכל פעם.
אז כן, התקליט הראשון של מתי כספי הוא הצהרת עצמאות שמוכיחה שאפשר ליצור מוזיקה ברמה עולמית בתוך אולפן קטן בישראל. כשמסתכלים על עשרות התקליטים שהוציא מתי כספי מאז, התקליט הזה נותר הבסיס שעליו נבנה הכל. אותו “טוהר מקצועי” שהוא הציב כסטנדרט בשנת 1974.
אם תזדמנו בקרוב לאחת מאותן חנויות תקליטים בארצנו (וברור שנשמח לארח אתכם אצלנו גם לשיחה כייפית על תקליטים וכוס קפה), ותראו את התקליט הזה עם הפנים של מתי מביטות קצת לצד שמאל, אל תהססו. זהו לא רק תקליט – זוהי פיסת היסטוריה. תקליטים רבים באו והלכו, אבל התקליט הראשון של מתי כספי נשאר שם. איכות אמיתית לעולם לא מתיישנת.
והמסע של מתי בתקליט הזה היה רק הפתיח. הוא הבטיח אז שזו רק ההתחלה, ושתקליטים נוספים יבואו בעקבותיו. ואכן, עולם התקליטים הישראלי זכה בעוד פנינים רבות, אך הראשונה תמיד תישאר המיוחדת מכולן. בין אם אתם מאזינים לזה בסטרימינג או מניחים את המחט על תקליט מקורי, הקסם נשאר במלוא הדרו והפתעתו. כי בסופו של דבר, התקליט הזה הוא מתי כספי, ומתי כספי הוא התקליט הזה.
