התקליט של נאס - Illmatic
כשההיפ הופ של ניו יורק חיפש את המושיע שלו בתחילת שנות התשעים, נער צעיר מקווינס הגיע עם התקליט שהגדיר מחדש את הז’אנר לנצח
1991: ראפר בן 18 מקווינסברידג’ בשם נאס
ההיפ הופ האמריקאי נמצא בצומת דרכים, ניו יורק תמיד הייתה במרכז העניינים, אבל בשנים האחרונות החבר’ה מלוס אנג’לס התחילו לגנוב את הפוקוס עם הגאנגסטא ראפ שלהם, שהיה יותר רגוע וקייצי והושפע בצורה כבדה מהפי -פ’אנק של ג’ורג’ קלינטון. בתוך הבאלגן, הרכב ראפ בשם main source משחרר את תקליט הבכורה שלו, באחד השירים – Live at The BBQ – מתארח ראפר בן 18 מקווינסברידג’ בשם נאס. הקול המחוספס, החריזה המורכבת והגישה הקרה-אך-חותכת הזכירה למאזינים גרסה משודרגת של ראקים (שנחשב באותה תקופה לאיש המוביל בכל הנוגע לטכניקת ראפ).
ב-3 השנים שעברו מאז ועל בסיס הופעת האורח הזו, הבחור עבר בין כל מפיקי ההיפ הופ הכי נחשבים של ניו יורק כדי לעבוד על שירים. בינתיים החוף המערבי בראשות דר. דרה וסנופ (דוגי) דוג הפך לזה שנותן את הטון. וניו יורק חיפשה בנרות את המושיע שלה.
אפריל 1994: תקליט הבכורה של נאס – Illmatic הגיע לחנויות
תקליט הבכורה של נאס – Illmatic הגיע לחנויות. הוא לא הפך ללהיט מסחרי גדול, אבל מי שכן היה “בקטע” – הבין שהעולם השתנה, לנצח. 10 רצועות יש שם, אחת מהן היא בכלל פתיח מוזיקלי, אבל כל אחד מתשעת השירים שנותרו – פצצת אטום. ולמה?
כי נאס לא ניסה להציג את עצמו בתור “גיבור העל” של השכונה (דהינו, סוחר הסמים/הסרסור שעושה בוכטות של כסף), אלא בתור הבחור השקט שיושב על הספסל ורואה את החבר’ה שלו עוסקים בפעילויות הצדדים הלא נכונים של החוק. ורואה איך זה דופק אותם, ואת החיים שלהם, ואת החיים של המשפחות שלהם. והוא צייר את השכונה, ואת העיר, על כל גווניה, והראה את הג’יפה, אבל גם נתן תקווה. והוא עשה את כל זה מבלי להישמע שיפוטי, הוא פשוט צייר את הדברים כמו שהם, במקום בו אלוהים והשטן הולכים מכות.
מבחינת השירים – כל אחד מהתשעה מייצג צד אחר של החיים כאפרו אמריקאי בארה”ב בכלל וניו יורק בפרט.
New York State of Mind עם הקלידים הפרנואידים הוא שיר פתיחה מושלם שנותן את הטון – הפשע, חוסר הרחמים והמרדף אחרי הכסף בתפוח הגדול. תמונת הנגטיב העדיפה בהרבה על הלהיט המעיק ההוא של ג’יי זי עם אלישיה קיז.
את The World is Yours כבר הכתרתי בעבר כשיר ההיפ הופ האולטימטיבי – המנון מפוכח שמדבר אל ילדי הגטו ומנסה, בין העצות ולקחי החיים – לתת קצת תקווה. במטא, זה כל הסיפור של ההיפ הופ, מתן הקול לאלו שנחשבו ל”אילמים”, כזה שמהדהד בכל העולם.
ב-One Love הוא אוסף מכתבים לחברים שיושבים בכלא, בעדינות, הוא מספר להם מה קורה בשכונה, מדווח על חדשות כואבות, ומנסה לספק נחמה כלשהי.
ההפקה של קיו-טיפ מ“א טרייב קולד קווסט” (שניתן לשמוע את קולו בפזמון) מובלת על ידי סימפול קסילופון סנטימנטלי ובייס ליין שפורט על הלב.
שאר השירים הם לא פחות מושלמים, אבל התכנסנו כאן בכדי לדון במהדורת הXX – החוגגת 20 שנים לצאת התקליט – וכוללת 10 קטעים נוספים.
חלק הבונוס מתחיל עם I’m a Villian – שיר שהוקלט באותה תקופה, וכולל שורות שנכנסו לשירים אחרים באלבום. נאס יורק את הראפ שלו כמו אקרובט שעושה קפיצות משולשות באוויר מבלי להזיל אפילו טיפת זיעה אחת.
לאחר מכן מגיעים לאירוח של נאס בתוכנית הרדיו האגדית של סטרץ’ ובוביטו שמתחיל בראיון והופך לסשן פריסטייל שמתפוצץ בגדול.
משם מגיעים עוד שמונה רימיקסים לשירים מהאלבום, כולם נותנים אינטרפטציה מרעננת לגרסאות המקוריות, לרוב בוויב ההיפ הופ הג’אזי שהיה כל כך אהוב בניו יורק בתחילת הניינטיז, לפעמים עם סימפולים מוכרים מלהיטים של אחרים. בהרבה מקרים עם בתים שנכתבו במיוחד עבור הרימיקס.
התקליט “אילמטיק” הוא הטופ-של-הטופ שיש להיפ הופ להציע, והרימיקסים הללו מרגישים כאילו הראפ של נאס כל כך מושלם, שבאמת לא משנה איך יישמע הביט ברקע, ההצגה של נאס פשוט ממשיכה, וגם 20 (או יותר נכון – 27) שנה אחרי – זה עדיין אילמטיק.
