Space Oddity - מסע כוכבי בתקליטון של בואי
במיזוג פורץ דרך של מוזיקה וחקר קוסמי, השחרור המצופה של התקליטון Space Oddity, החודש (יולי) בשנת 1969, אמור היה להניע את המאזינים למסע בין כוכבי שלא היה מעולם. שיר זה, שכתב דיוויד בואי האגדי, הוכתר מזה זמן רב כהמנון שחוצה את גבולות הזמן והמרחב. היצירה האיקונית הזו כבשה את הקהל עם הסיפור המעורר והטרגי והביצוע המהפנט
אז החלטנו להכניס אתכם לתוך תהליך יצירת הסימפוניה השמיימית המיוחדת הזו, עם פרטי מידע מיוחדים שישלימו לכם את הפאזל. הדקו את החגורות! אנחנו ממריאים עכשיו במנהרת הזמן אל הימים ההם ואל יצירת להיטו המשמעותי הראשון של דייויד בואי.
ספייסי אודיטי - איך הכל התחיל?
ובכן, זה היה בשנת 1969 כשמנהלו של בואי, קן פיט, דחק בו ליצור יצירה מיוחדת לסרט טלוויזיה שייקרא LOVE YOU TILL TUESDAY. בואי ניגש למשימה ובא עם שיר שכתב בהשפעת סרט מדובר מאד בו הוא צפה בקולנוע. זה היה “2001: אודיסיאה בחלל”.
ב-2 בפברואר 1969 הוקלטה הגרסה הראשונה של השיר, באולפני מורגן בלונדון. בואי שר פה יחד עם חברו הזמר-גיטריסט, ג’ון האצ’ינסון. נגני הליווי היו הבסיסט דייב קלייג, המתופף טאט מיגר והקלידן קולין ווד (שמיד לאחר מכן יהיה, למשך זמן קצרצר, חבר בלהקת אוריה היפ בתחילת דרכה).
ארבעה ימים לאחר מכן צילם בואי את הקליפ של השיר באולפני קלארנס. שם הוא גילם שני תפקידים; את האיש שנמצא ב”גראונד קונטרול” כשהוא שם לעיניו משקפיים עגולים בסגנון ג’ון לנון ואת איש החלל, מייג’ור טום, עם חליפה תואמת. הקליפ נראה היום זול למדי, כשלצד בואי נראות השחקנית סמנתה בונד ועוזרת ההפקה, סוזן מרסר. שנים לאחר מכן מכר קן פיט את המגפיים של בואי בקליפ במכירה פומבית למטרות צדקה.
מה בינתיים עשה בואי מגרסה זו ועד לגרסה הידועה יותר?
בסוף פברואר בואי נבחן לתפקיד בהצגה “שיער” ולא הצליח. אז הוא המשיך להופיע כפנטומימאי ואף הכיר, באפריל 1969, בחורה שתהפוך להיות אשתו, אנג’י. השניים מבלים את הדייט הראשון שלהם בהופעת בכורה של להקת קינג קרימזון במועדון בלונדון.
התעלומה החללית מתחממת...
באמצע מאי 1969 הביעה חברת התקליטים, מרקיורי, עניין בשיר SPACE ODDITY, לאחר שקן פיט הצליח לעורר את סקרנותה. זאת לאור העובדה שהחדשות סיפרו אז שצוות החלל האמריקאי, “אפולו 11”, ינחת על הירח ב-20 ביולי. החוזה המקורי להקלטת השיר כלל כמפיק את חברו הקרוב של בואי, טוני ויסקונטי, אך זה התקשר למפיק אחר, גאס דאדג’ן, וסיפר לו שדייויד בואי ייכנס לאולפן עם שיר שהוא ממש לא אוהב. ויסקוני הציע לדאדג’ן להחליף אותו בסשן הזה. אז בואי הגיע לביתו של דאדג’ן והשמיע לו את הקלטת הדמו של השיר. התגובה של המפיק העצמאי הייתה נלהבת. הוא שמח על ההזדמנות שניתנה לו פה.
דאדג’ן התקשר לויסקונטי ושאל אותו האם הוא בטוח לוותר כך על הסשן. ויסקונטי הרגיע אותו ואמר שלדעתו יש לבואי חומר טוב יותר לתקליט ושאת השיר הזה הוא מעדיף לא להפיק. אז בואי ודאדג’ן התיישבו יחד כדי לתכנן את עיבוד השיר כשהם משרטטים את הכל על נייר. את תפקיד המלוטרון, תפקיד הסטיילופון ועוד..
רגע, מה זה סטיילופון, אתם שואלים? ובכן, הסטיילופון הוא צעצוע קטן שמשמיע צלילים מתכתיים על ידי הנחת קצה עיפרון מתכת על פס מתכתי וכך נסגר מעגל וצליל נוצר. את הצעצוע הזה קיבל בואי במתנה מחברו הטוב, מארק בולאן.
חוזה הקלטות עם חברת התקליטים מרקיורי
ב-20 ביוני 1969 נערכה ההקלטה באולפני טריידנט בלונדון. באותו יום, בשעת אחר הצהריים, חתם בואי על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים מרקיורי, לתקליט אחד ושלושה תקליטונים שהראשון בהם הוא עם השיר אותו הוא הקליט ביום זה. זה היה חוזה ההקלטה הראשון של בואי מזה 14 חודשים.
הצוות שהקליט עם בואי את השיר באולפן היה נתון תחת לחץ, כי חברת התקליטים התעקשה שהתקליטון עם השיר ייצא לפני שהאדם הראשון ישים את כף רגלו על הירח. המתזמר, פול באקמאסטר (שבהמשך יתזמר קלאסיקות גדולות של אלטון ג’ון ואחרים) הגיע לאולפן ותזמר במהירות את התפקידים לנגנים. הוא נהג לעשות את שיעורי הבית שלו ברגע האחרון. גאס דאדג’ן לא ידע שבאקמאסטר אמור להגיע והופתע לראותו באולפן, כי היה בטוח שהוראות נגינתו לנגנים היו מספיק ברורות. בואי חשב אחרת והזעיק את באקמאסטר לאולפן.
דאדג’ן: “לא שמעתי בראשי חלילים וכלי קשת בשיר, אבל אחרי שבאקמאסטר תזמר כך – לא יכולתי לשמוע את השיר בלעדיהם”. באקמאסטר היה אז חבר בלהקת THIRD EAR BAND ובזכות סשן זה החליט דאדג’ן, שהפיק גם את אלטון ג’ון, להביא אותו לתזמר גם עבורו.
באולפן עבד בואי לראשונה גם עם הקלידן ריק וויקמן (שניגן במלוטרון) והבסיסט הרבי פלאווארס. וויקמן קיבל עבור נגינתו בשיר 7.50 ליש”ט. וויקמן: “את דייויד פגשתי לראשונה כשהגעתי לנגן במלוטרון לשירו SPACE ODDITY. ההקלטה הזו הייתה חוויה עצומה בשבילי. הגעתי לאחר מכן הביתה וסיפרתי לחבריי שניגנתי זה עתה באחד השירים הטובים ביותר שנתנו לי לעבוד עליהם עד אז”.
המתופף בסשן היה טרי קוקס, אז חבר בלהקת הפולק-רוק החדשה יחסית, פנטאנגל. סולו הגיטרה נוגן בידי מיק וויין, שהיה חבר בלהקת JUNIOR`S EYES ולמרות שהסולו הזה חשוב מאד בשיר, וויין לא היה מרוצה ממנו. ציוד הנגינה שלו היה תקוע בשדה התעופה גטוויק (כי הוא רק חזר מחו”ל לאנגליה) והוא נאלץ לשאול גיטרה ממישהו אחר. מיתרי הגיטרה יצאו כל הזמן מכיוון אבל בואי אהב את התוצאה. מאז, אהבו אותה גם מיליונים רבים אחרים.
למחרת היה אמור להיות סשן הקלטה נוסף לשידרוג השיר אך בואי סבל מדלקת בעיניו וזה נדחה כמה ימים קדימה.
התקליטון של דייויד בואי יוצא לאור!
ב-11 ביולי בשנת 1969 יצא התקליטון הזה לחנויות התקליטים באנגליה. למרבה ההפתעה, התקליטונים נמכרו בחנויות עם מיקס מונו כשהתקליטונים שחולקו לתחנות הרדיו באו עם מיקס סטריאו של השיר. למחרת כבר התנוססו בעיתוני הפופ באנגליה ביקורות על המוצר החדש.
- בעיתון מלודי מייקר נכתב: “המוסיקה הזו, בסגנון הבי ג’יס, כתובה באופן יפהפה. זה יכול להיות להיט ולהזניק את בואי לפסגה”.
- בעיתון דיסק אנד מיוזיק אקו נכתב: “אני מתערבת עם חבריי במשרד שזה הולך להיות להיט ענק שיפיל את האחרים ארצה”.
דיוויד בואי בראיון על השיר
בראיון משנת 2003 בואי הסביר: “באנגליה, תמיד הייתה ההנחה שזה נכתב על הנחיתה בחלל, כי זה קצת הגיע לגדולה בערך באותו זמן. אבל זה לא היה כך. זה נכתב בגלל שהלכתי לראות את הסרט “אודיסיאה בחלל” שמצאתי אותו מדהים. הלכתי לראות את זה, כמה פעמים, וזה באמת היה גילוי בשבילי. זה גרם לשיר לזרום. הוא אומץ על ידי הטלוויזיה הבריטית, ושימש כמוזיקת רקע לנחיתה עצמה. אני בטוח שהם לא הקשיבו למילים בשיר. זה לא היה דבר נעים להעמיד את זה מול נחיתת ירח. כמובן, שמחתי מאוד שהם עשו זאת. לאף אחד לא היה לב להגיד למפיק שמדובר פה באסטרונאוט שנותק ונותר מרחף בחלל”.
בשורה, “והעיתונים רוצים לדעת את החולצה של מי אתה לובש”, ההסבר הוא שמדובר בסלנג באנגלית ל’איזו קבוצת כדורגל אתה אוהד?’. החשיבה כאן היא שאם אתה יכול להיכנס לתוכנית בחלל אז הדעות שלך על כדורגל חשובות.
