מרכז התקליט - סיפור על חנות תקליטים קטנה וּמטריפה - חלק א'

מרכז התקליט הייתה חנות תקליטים שפעלה במרכז סַבִּינְיָה, בקריית ביאליק מ־1979 וממשיכה את גלגולה השני בת”א, עד היום

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on pinterest
Share on telegram
Share on email
Share on twitter
אתי לוי וגיורא לוי במרכז התקליט ינואר 1996

את החנות הקים גיורא לוי, חובב מוזיקה מושבע בימים ופועל בסלילת כבישים בעסק של אביו בלילות. בתחילת דרכה התמקדה מרכז התקליט במוזיקת מיינסטרים ובהמשך פנתה לנישת התקליטנים וספקה לתקליטנים המקומיים את המקסי סינגלים החמים ביותר באירופה. כך מצא עצמו גיורא עובד מבוקר עד ערב בחנות, מעיין בקטלוגים של החברות הגדולות, מנחש מה יהיו הלהיטים הבאים, ונוסע ל”עיר הגדולה”, ת”א, כדי לקנות לפני כולם ולמכור ללקוחותיו שהתפרסו מחדרה עד קריית שמונה.  

שמה המלא של החנות היה “מרכז התקליט, הקִיט והסטריאו” כנראה בגלל שבמקור פעלה במקום עוד משנות השישים, חנות של שני אחים שהתמקדה בציוד סטריאו מחו”ל וזה היה שמה המקורי. בנוסף לציוד הסטריאו טפחו האחים אגף תקליטים למכירה וזאת הייתה סיבה מספיק טובה עבור גיורא לפקוד את החנות לעיתים קרובות ולהפוך ללקוח מועדף. יום אחד פנו אליו האחים עם ההצעה הבאה: “שמע, אנחנו עוזבים את הארץ לאמריקה, אם אתה רוצה יש לך הזדמנות לרכוש את החנות מאיתנו”.

גיורא, נשוי ואב לשלושה ילדים, לא היסס לרגע, חזר הבייתה וסיפר לאתי אשתו בהתרגשות: "קניתי לנו חנות תקליטים! עכשיו תוכלי לקחת את אייל (בנם הצעיר) ולעבוד בחנות. יהיה לנו עסק משפחתי משגע".

 גיורא אהב את אתי אהבת נפש ודאג לשמח אותה בכל הזדמנות. רצה הגורל ובאותו זמן הוא קיבל פיצויים מצה”ל בגלל תאונת אימונים שעבר. הפיצויים שמשו לרכישת הסחורה שבחנות, שבשנותיה הראשונות עברה תקופת הסתגלות מאתגרת. גיורא החליט לשנות את אופייה של החנות, קיצר את שמה ל”מרכז התקליט”, והשקיע יותר בתקליטים ופחות בציוד הסטריאו.

בשנות השמונים שטף את הארץ גל תקליטים גדול והחנות נהנתה מהצלחה כלכלית אדירה בגלל שתי סיבות: 1. היותה החנות היחידה באזור הקריות. 2. איכות הסחורה והיחס החם של גיורא ואתי. לגיורא היה אופי מקסים וייחודי. אנשים אהבו אותו מפני שהיה צנוע, דיבר תמיד בגובה העיניים בסבלנות, וגילה סובלנות גם ללקוחות כפייתיים כמו שחובבי מוזיקה יכולים לפעמים להיות. לאתי הייתה יכולת להתאים עצמה לשיחה עם כל אדם לכן שמרה על קשרי לקוחות מצוינים. החיבור של גיורא ואתי ללקוחותיהם יצר בחנות אווירה מושלמת.

לגיורא היה ידע מוזיקלי עצום שכלל שליטה מלאה במוזיקה של שנות השישים, השבעים והשמונים. העשור האהוב עליו היה שנות השמונים לכן יום שגרתי בחנות נראה בערך כך: החנות מלאה מפה לפה, לקוח נכנס ומיד מקבל חיוכים חמים מגיורא ואתי. הוא מצטרף ליתר המדפדפים במדפים השונים. ברקע מתחלפים מיטב הלהיטים של דוראן דוראן, פוליס, דפש מוד וכו’. גיורא מתביית על לקוח, “מפצח” את טעמו, משמיע ברקע את הלהיט הנכון – והופ, התקליט נמכר.

את תכונת “פיצוח” הלקוחות יעביר לימים לבנו אייל, שימשיך את דרכו…

ססגיורא לוי, אייל לוי ואתי לוי במרכז התקליט דצמבר 1994

השמועה על החנות הייחודית מקריית ביאליק פשטה במהרה. גיורא הבחין בשלב כלשהו שחלק מהלקוחות שלו הם תקליטנים והבין מיד שתי נקודות ששינו את עתיד החנות:

  1. התקליטנים מחפשים את הלהיטים החמים ביותר כדי שיוכלו להשמיע אותם ראשונים.
  2. כדאי להתאמץ ולהשיג עבורם את הלהיטים האלה ובכך להפוך את התקליטנים ללקוחות קבועים.

באותן שנים היו אלה המועדונים שרכשו את המוזיקה עבור התקליטנים. למועדונים היה תקציב מיוחד עבור רכישת המקסי סינגלים – תקליטי “12 שהכילו בצד אחד את הלהיט כפי שיצא לרדיו ובצד השני גרסה מעט שונה של השיר, לפעמים ארוכה יותר לפעמים במיקס אחר. המקסי סינגל יצא לרוב לפני יציאת התקליט המלא כך שאם השגת אותו והשמעת במועדון הרי שהקדמת את כולם, לעיתים אפילו את תחנות הרדיו. 

בחלוף הזמן הפך גיורא לאבא של כל התקליטנים באזור הצפון. בזמן שאתי תפעלה את החנות הוא נסע לת”א לחנויות דוגמת דיסקוֹטוֹן ומוֹדוּס, חנויות שפעלו בדיזנגוף והתמחו בין היתר בייבוא מקסי סינגלים. הקסם של גיורא פעל גם על בעלי החנויות – צ’ארלי מדיסקוטון ויורם וזאנה ממודוס – והוא החל להזמין דרכם סחורה ולספק בלעדית לכל אזור הצפון. השיטה עבדה נהדר. בשלב מסוים גיורא החל לייבא את התקליטים בעצמו והפך את לונדון לביתו השני עם 6 ביקורים בשנה.

המועדונים החזקים באותה תקופה היו הלִידוֹ, הדיקסי והסְפִּינַל שפעלו בעמק האלכוהול.  גיורא התחבר בקלות למועדוני הלילה ושירת אותם באהבה ובמסירות גדולה.

האגדה מספרת על ליל הסילבסטר של 1988 במועדון הדיקסי, כמה דקות לפני חצות דיג'י טיטי עוצר את המוזיקה, פותח את המיקרופון ואומר:  "גבירותי ורבותי, גיורא ממרכז התקליט הביא לי עכשיו, חם חם מהתנור, את הלהיט במקום הראשון במצעד האנגלי: 'Especially For You' (קיילי מינוג וג'ייסון דונובן). זכרו איפה שמעתם אותו בפעם הראשונה ושתהיה שנה טובה!" וזה היה השיר של חצות בדיקסי.

שמו של גיורא ממרכז התקליט הלך לפניו וכדי לעמוד בביקוש הגובר הוא החל לעבוד כסוכן נוסע, בנוסף לעבודה בחנות. מילא את הרכב בתקליטים, נסע בין המועדונים ובכך הגיע ללקוחות חדשים מהצפון ועד נתניה ובהמשך גם באילת, כשכולם קונים את התקליטים היישר מתא המטען העמוס.

בשנות התשעים עם השתלטות הדיסקים ודחיקת התקליטים מהמדפים, נכנסו לתמונה מתחרים נוספים דוגמת הג’אנק ומוסיקריון, נגסו בעוגת הרווחים בעוד גיורא ואתי עומדים על שלהם ומסרבים לקבל את המציאות החדשה. 

האגדה מספרת על סוכן של אחת מחברות התקליטים הגדולות שהגיע למרכז התקליט ואמר שעכשיו כולם קונים רק דיסקים, אז אתי צעקה לעברו: "לפה לא ייכנסו דיסקים" כמו פולנייה אמיתית.

אתי שומרת על גאוות הפורמט עד היום. תחיית התקליטים של ימינו מעוררת את זיכרונותיה הטובים מאז והיא “חיה אותם מחדש” כלשונה. לא אחת עמדה מרכז התקליט בפני סגירה.

את המקסי סינגלים בתקליטים החליפו הסידי־סינגלים. במרכז התקליט דאגו לשמור על הנישה הייחודית וסבבי הקניות באנגליה המשיכו ללא הרף. 

על אף אינספור ניסיונות לשכנע את גיורא לעבור לחנות גדולה יותר, לפתוח מקום חדש ולהצטרף לחברים בעסק קיים, גיורא התעקש להישאר במרכז התקליט, בסביניה. עם השנים הלך ודעך המרכז, שהיה בעברו לב תרבותי פועם של האזור כולו וכלל בין היתר את קולנוע “סביון”.

גיורא לוי, חובב מוזיקה מושבע, לוחם בגולני שלחם במלחמות ישראל, אב מסור ובעל אוהב, הלך לעולמו בשנת 1999, אחרי מאבק אמיץ בן שנתיים, ממחלת הסרטן האכזרית.

אחרי לכתו של גיורא, ניגש אייל לאימו ואמר לה בביטחון: “אל תדאגי אמא, אני אקח את העסק והכל יהיה בסדר.”

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on pinterest
Share on telegram
Share on email
Share on twitter

השארת תגובה