אהובה של הכרם- בחזרה לצלילים של אהובה עוזרי

המוזיקה מכרם התימנים חוללה את המהפכה של המוזיקה המזרחית ותיארה את אחת השכונות הכי פוריות בתרבות הישראלית, אהובה עוזרי הייתה אישה של הכרם

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on pinterest
Share on telegram
Share on email
Share on twitter
אהובה עוזרי וכלי הנגינה ההודי "בולבול טרנג" קרדיט צילום: יח"צ- מורן פז

יש שכונה קטנטנה, היא בלב עיר גדולה, אנשים הם אוהבים, לאכול מהמטעמים, יש שכונה קטנטנה, היא בלב עיר גדולה, רחובותיה צרים, זה כרם התימנים / זה כרם התימנים בו אני גדלתי, לשמחות ובתלאות את כולם אני ראיתי, זה כרם התימנים בו כולם מאוהבים, צעירים וגם זקנים – את שמשון הם אוהבים

מתוך "הכרם בו גדלתי"

מילים אלו ששרה אהובה עוזרי, מהיוצרות החשובות, המשפיעות ופורצות הדרך במוזיקה הישראלית בכלל והמזרחית בפרט מתמצתות בצורה אותנטית ביותר את ההווי ששרר בכרם התימנים בשנות ה-50, ה-60 וה-70.

עוזרי הייתה הכרם והכרם היה עוזרי: בכרם היא נולדה ושכלה את אביה בגיל 4 ובהמשך הפכה למקוננת של השכונה. בכרם היא רקמה חלומות וצלילים ראשונים. בכרם היא חוותה אהבות ואכזבות. בכרם היא ידעה שמחות ומשברים קשים. בכרם היא חיה וגם בכרם היא בסופו של דבר חלתה ונפטרה.

לכן, מן הבלתי נמנע שכשמדברים על כרם התימנים ובכלל על המוזיקה שבקעה ממנו אי אפשר שלא לפתוח ולהזכיר לפני הכל את עוזרי. מלבד העובדה שהיא הייתה הראשונה (והיחידה בארץ) שניגנה על כלי הנגינה ההודי “בולבול טרנג”, היא גם הייתה הסינגר סונגרייטרית הראשונה של המוזיקה המזרחית בארץ, כשיצירותיה היו בלתי שגרתיות: חלק משיריה העצובים ביותר, בראשם “היכן החייל שלי?” כללו מילים קורעות לב שלוו במנגינה קצבית בסגנון “חפלה”, אנטיתזה וניגודיות שאפיינה את ההווי של אהובה: כמו בשיריה היא שמרה על האופטימיות למרות הקשיים שעברה בחייה ותמיד ידעה, באותה פעימה, לקבל את הרע ביחד עם הטוב.

למעשה לפני עוזרי לא היה אף יוצר שהעז למזג בין עצבות לשמחה בצורה כזו מדויקת, נועזת ובלתי מקובלת מוזיקלית תוך הפרת כל החוקים המקובלים ועם זאת להפוך לסמל ולקולם של האנשים הפשוטים. 

למרות שהחלה לפרוץ ולפרוח בשלהי שנות ה-70 עם להיטים כמו “עמק הפרחים”, “היכן החייל שלי?”, “עוד אשיר ואנגן”, “אלילת האגם” ו”קול קורא לי במדבר”, עוזרי בחרה לוותר על נצנוצי התהילה ובחרה להמשיך לנהל אורח חיים פשוט ושגרתי, להסתובב כאחד האדם בשווקים, לפגוש את מעריציה ואף לכתוב שירים לבקשתם (רבים משירי תקליטה הראשון, אגב, נכתבו לבקשת חיילים שביקשו ממנה להנציח דרך שיריה את חבריהם שנפלו בקרבות של מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים).

היא הייתה לאמן הראשון מהז’אנר המזרחי שזכה לככב בתפקיד ראשי בסרט תיעודי אודות הקריירה שלה (“יום של חול” בבימויו של אורי ברבש) כשהיא בעצם הייתה בקושי שנתיים בשוק המוזיקה.  כמו כן, היא הייתה הראשונה ליצור ולשיר את המנונה של בית”ר ירושלים (“ירושלים של בית”ר”) לאחר זכייתה ההיסטורית בגביע המדינה ביוני 1976.

בשנות ה-80 לאחר לא מעט טרגדיות אישיות שחוותה, בחרה עוזרי לעבודה כטבחית במסעדת “גמליאל” בכרם והמשיכה לצייר את המציאות שלה דרך השירים, אם כי את אותה הצלחה של שנות ה-70 התקשתה (ולא בדיוק התיימרה) לשחזר.

צלצולי פעמונים מילים ולחן: אהובה עוזרי הפקה מוזיקלית: עמרי סמדר ורועי שפילמן

הקאמבק הגדול של עוזרי קרה בשנת 1999 עת הוציאה את התקליט “צלצולי פעמונים” שבישר את רצונה ומוכנותה לחזור להופעות חיות (אחרי שנים רבות שלא עשתה כן) וללב הקהל. בזמן האמת התקליט לא כל כך הצליח, והטראגיות בו היא שזמן קצר אחרי שהוא יצא לאור, אובחן אצל עוזרי סרטן במיתרי הקול ומאז היא חדלה לשיר.

דווקא אז, כשהדבר היקר לה מכל, כשהכוח שלה – הקול שלה נלקח ממנה, אז המיינסטרים התחיל לחבק אותה: שיריה זכו לעדנה מחודשת ולהצלחה, היא זכתה לפניות רבות ממיטב האמנים והפכה לחביבת התקשורת, אותה תקשורת שבהיותה בשיא פריחתה – לא כל כך פרגנה לה. השיא היה כשזכתה בשנת 2008 כשהוענק לה פרס אקו”ם על תרומתה הייחודית לזמר העברי וכן בשנת 2016 זכתה בפרס אקו”ם למפעל חיים.

כוחך הרם – יובל דיין | שיר הנושא מתוך הסרט על אהובה עוזרי: צלצולי פעמונים (שימו לב לסצינה בקליפ שצולמה בגיורא) 

בשנת 2016, כשהיא זוכה להערצה אינסופית מהקולגות, מהתקשורת ומהקהל, עוזרי נשמה נשמתה האחרונה ונכנעה למחלה. למרות שהיא איננה איתנו, עדיין שיריה וצליליה מהדהדים בי אימתי שאני משוטט ברחובות הכרם, בסמטאות ומריח את אותם הניחוחות שעוזרי היטיבה לתאר למכביר בשיריה.

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on pinterest
Share on telegram
Share on email
Share on twitter

2 תגובות

  1. כפיר עבו הגב

    לא ברור איך לא יצא הסרט על האשה המופלאה הזו…

    כתבה מעולה – כל הכבוד !!!

  2. אורטל הגב

    באמת יוצרת גדולה, אישה עם סיפור חיים מרתק, אחלה כתבה!

השארת תגובה