Astroworld - התקליט של טראוויס
עם תקליט שנושא בשמו מחווה לפארק השעשועים האהוב עליו בילדותו, שנסגר בשביל פרויקט מגורים, טראוויס סקוט מוציא אותנו לרכבת הרים פסיכדלית עם התקליט הכי מצליח שלו עד היום
אסטרו וורלד של טראוויס סקוט – תקליט מעולה
לקנייה ווסט היה חזון ב-2007; ראפ אצטדיונים. חזון בו הראפ, במלוא הדרו ובשלל צבעיו, משתדרג למקומות גדולים בהרבה יותר מאשר הופעות באולמות הסטנדרטים אליהם התרגלו הראפרים באותה התקופה. אמנם כשדר. דרה, אמינם, סנופ דוג ואחרים כבר מילאו היכלים במהלך שנות ה-90 ותחילת ה2000, לקנייה הייתה גישה אחרת לחזון; דרך האסתטיקה המוזיקלית וההתחשבות בחלל העצום בו המוזיקה מתנגנת.
עם התפתחות הטראפ בעשור האחרון, ההיפ-הופ התעלה מעל לרוק ונעשה הז׳אנר המצליח ביותר באמריקה ולאחר מכן גם בעולם. באס ה-808 המעוות החליף את הגיטרה החשמלית והדיג׳יי החליף את הלהקה; בראיון ידוע לשמצה של קנייה ב2013 שצולם כחלק מקידום אלבומו המהפכני ״Yeezus״, קנייה מפציר בפני העולם ״ראפ זה הרוק׳נרול החדש״ ואוי, כמה שהאמירה הזאת נכונה ומהדהדת עד היום, וטראוויס סקוט הוא דוגמה מהלכת לכך.
אפשר להגיד שטראוויס נע על אותו קו אובססיבי, ספק משוגע כלפי המוזיקה, בדומה לקנייה. הוא תמיד עשה מוזיקה חדשנית במחשבה תחילה על הבמה הגדולה: טראפ בומבסטי ואנרגטי שמתקשר עם הקהל כמו סט במסיבה של מוזיקה אלקטרונית; הסאונד והאווירה הם שחשובים, פחות המילים והתוכן הליריקלי של השירים
עם צאת תקליטו האחרון, זה שלקח גם הכי הרבה זמן לסיים מבין אלבומיו הקודמים, Astroworld הניב תוצאות שלוקחות את החזון של קנייה למקומות חדשים, פסיכדליים, אפלוליים וניסיוניים.
התקליט נפתח בקצב מהיר עם רצף שירים שמרגיש כמו מחרוזת; הראשון הוא Stargazing החללי שמבשר לנו מה חדש עם טראוויס, מה הוא עושה היום ובמה מתעסק, הרצועה משנה ביט (רמז מטרים להמשך התקליט) באמצע אל סינת׳ שמרגיש כמו מסע בין כוכבים וטראוויס נשמע חד מאי פעם עם טקסט המתאר את התשוקה שלו לקדש את זיכרון פארק השעשועים דרך הבמה והשיגעון של ההופעה החיה, ואין מה לעשות, הילדים אוהבים להשתגע בהופעות של טראוויס סקוט (״It ain’t a mosh pit if ain’t no injuries״).
Travis Scott – Sicko Mode
אחריו באלבום מגיע Carousel החדשני עם אירוח מפתיע ומשמח של פרנק אושן, ובלי שניה לנשום ממשיך ישירות לשיר שאי אפשר היה להתעלם ממנו במשך שנה שלמה; Sicko Mode, בספק להיט הטראפ הכי ניסיוני שהצליח להגיע להצלחה מסחרית עצומה באותה שנה. לאורך האלבום ההפתעות לא מפסיקות להגיע, בStop trying to be god אנו זוכים לרצועה יוצאת מן הכלל, על גבול הבלדה אפילו, שכוללת אירוחים של ג׳יימס בלייק בחלק האחרון של השיר, קיד קאדי נשמע מהמהם לאורך כל השיר וסטיבי וונדר האחד והיחיד עם סולו מפוחית. כן, סולו מפוחית שיר טראפ מה תגידו על זה?
בSkeletons אנחנו מקבלים הוכחה מאוד מונגשת לכמה הסאונד אליו טראוויס סקוט כיוון באלבום באמת מתעלה מעל הרוק. עם הפקה מהפנטת של טיים אימפלה, אולי להקת האינדי-רוק הכי מצליחה בעשור הקודם, ואירוח של דה וויקנד, הסופרסטאר התורן, שחוזר לאירוח גם בWake Up. שבחציו השני של השיר מרגיש כי הביט מסרב להישאר במקום וכל הזמן יורד למעמקים ועולה חזרה לפני השטח עם באס מבעבע ושמן.
ככל שנכנסים לעומק האלבום, הרצועות נהיות יותר ויותר מרוחות, מבלבלות, מלאות בריוורב ודילאי, בתים נשמעים כמו קטעי מעבר או פזמונים מעושנים, אם לא שומרים יד על הדופק בין מעברי השירים, עולה הרושם שהרצועות כמעט עולות אחת על השניה כחלק מרכיבת האזנה רציפה וטריפית במיוחד.
מאז צאת התקליט, טראוויס סקוט נהיה כוכב בסדר גודל עולמי. הוא שיתף פעולה עם תאגידי ענק כמו סוני ו-מקדונלדס והציב סטנדרט חדש לכוכבנות של ראפרים. הוא פתח לייבל בשם Cactus Jack בו הוחתמו כמה מהשמות החמים ביותר של השנים האחרונות, דון טוליבר ושק ווס (Mo Bamba מישהו?), שאת שניהם אפשר למצוא גם לאורך התקליט.
לסיכום, ב2018 טראוויס סקוט הוכיח שתקליט ראפ מצוין לא מחייב את הליריקה להיות במרכז הבמה. הוא ממשיך לעצב את הסאונד העתידני של הטראפ ומאז, מלבד פרויקט משותף עם הלייבל שלו וכמה סינגלים בודדים, עוד לא קיבלנו תקליט נוסף של טראוויס. האם בתקליט הבא הוא יצליח להתעלות על אסטרו וורלד? נמתין לאוטופיה…
האלבום הכי טוב בפער
אתר מושלם ותקליט נדירר!!!!!
תקליט מטורף