זוהר ארגוב הלך, במהלך שנות השבעים ותחילת השמונים, כששתי ידיו אוחזות שתי ידיים אחרות. יד אחת שאחז הייתה יד ההצלחה – עם להיטים ברורים בזמר המזרחי שהביאו הופעות אין ספור והערצה. היד השנייה שאחז הייתה היד הנבזית של עולם הפשע, שגרמה לו להסתבך בפלילים ולראות גם את הצד השני של הסורגים
השיא הגדול של זוהר ארגוב
הכל החל עם תקליטון שזוהר ארגוב עשה ובו אין את הסממנים המזרחיים של ההמשך. הוא לקח את להקת ברוש, גרי אקשטיין והמעבד יאיר שרגאי והקליט בסגנון הפופ, שהלך אז, בארץ שני שירים – “ילדה חיכיתי שנים” ו”כל יום שעובר”. התקליטון לא הצליח, השיר “ילדה חיכיתי שנים” הושמע רק פעם אחת ברדיו וזוהר נאלץ לחכות שנתיים, עובד כזמר בפאבים, עד שהוציא את השיר “אלינור” שהפך לשלאגר.
בשנת 1982, הוא הצליח לפרוץ את סורגי התרבות הישראלית ולפרוץ ללב המיינסטרים עם שיר חדש, שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי – “הפרח בגני”, מאת אביהו מדינה ומשה בן מוש, בעיבוד בלתי נשכח של ננסי ברנדס. המופע נערך בבנייני האומה בירושלים, ב-10 באפריל 1982, הוקרן בטלוויזיה בשידור ישיר. אמנים עלו לבמה זה אחר זה: אילנית (דרור), גילה בשארי (שירו שיר לאהבה), משה הלל (אלייך התמה), אביבה הד (אך טוב לישראל), משפחת סולימן הגדול (דבקת המלך דוד), ניסים גרמה ולהקת הבשמים (את שירי ומילותיי), משה גיאת (חלומות), ראובן ארז (יונה אהבה), שוקי ודורית (תני לי את ידך), צדוק צוברי (אלף צלילים), אבנר גדסי (איומה בהר המור) ורמי דנוך ומשה ענקי (קסם המזרח).
זוהר ארגוב, שעלה לבמה כשיר מס’ שבע (מספר מזל?), חשש להמר על עצמו במקום הראשון. אחרי הכל, היו שם זמרים ידועים ממנו במיינסטרים. הוא עמד על הבמה ונתן לקולו להתגלגל למרחקים, כולל סילסול פתיחה מרשים ביותר. זכייתו במקום הראשון העניקה לו הכרה רשמית כזמר של כולם. הוא חש אז שאינו יותר זמר קסטות / קוריוז מזרחי. הוא זוהר ארגוב.
באותה שנה יצא תקליטו, “נכון להיום”, בו נכלל גם השיר הזוכה כמו הלהיט “כבר עברו השנים”. מיטב נגני האולפנים בישראל ניגנו בתקליט הזה וההפקה הייתה מרהיבה. ב-28 ביולי בשנת 1982 הגיע “הפרח בגני” לצמרת מצעד הפזמונים של רשת ג’. בינתיים שידר הרדיו להיטים חדשים כמו “עוד סיפור אחד של אהבה” (שימי תבורי), “איומה בהר המור” (אבנר גדסי) ו”תימני נשאר תימני” (ילדי הכרך).
הנפילה הגדולה של זוהר ארגוב
בשנת 1982 המשיך זוהר להסתבך בפלילים (העיתונים פרסמו כותרות כמו “האנס המזמר”) והוא כמעט קיפד את חייו בתאונה עם מכונית המרצדס המפוארת כשהתנגש עמה בקיר בטון בראשון לציון. זוהר, שהיה עם חבריו, ניצלו בנס.
השנה היא 1984 ומלך זמרי הקסטות, אשר ראובני, סיפר בראיון על זוהר ארגוב שנפרד ממנו: “התאכזבתי מזוהר ארגוב. הוא לא שמר על חיי אמן נכונים מחוץ לבמה. אם אמן יודע שיש לו הופעה חשובה והוא קם רבע שעה לפני ההופעה – זה לא טוב”. ראובני ראה בעזיבתו של זוהר בגידה. זוהר חש מצדו שראובני לא טיפח אותו מספיק ואף ניצל אותו.
זוהר ארגוב היה באותה שנה זמר שחי בפחד מתמיד. זה היה ביום הולדתו ה-29 כשהגיעו לשם שוטרים במפתיע. זוהר, שהיה אמור בכלל להיות במסעדת סעדיה, מאחורי בורסת היהלומים ברמת גן, כדי לקבל בחגיגיות קסטת זהב מטעם חברת גל-רון, עדיין ישן במיטתו. הוא היה מאחר כרוני. השוטרים לא ביקשו לעצור את זוהר הזמר אלא זוהר סוחר ההרואין לאחר שקיבלו תמלילי שיחה מפלילה. השוטרים פרצו לדירה וערכו חיפוש חסר פשרות ששלח פריטים רבים למעבדות המשטרה. אחד השוטרים ראה בקבוק של קוניאק צרפתי ואמר בציניות לארגוב ההמום, שאלכוהול והרואין לא הולכים טוב ביחד. זוהר נעצר לעשרה ימים והוחזק בתא לאסירים קשוחים. מטרת המשטרה – לבודד את זוהר ולבדוק אם הוא אכן מכור להרואין. מה רבה הייתה אכזבתם שגופו של זוהר לא נשבר. השמועות המשיכו ללחוש שהוא מזריק ולכן הוא כה כחוש. הוא שוחרר לחופשי אך עם צלקת נפשית מהמעצר.
סובביו חשו ביחס שלו שהשתנה. הוא החל לנהוג בגסות. מכירות התקליטים והקסטות שלו צנחו ובמקומו עלו כוכבים כמו חיים משה (עם הלהיט “לינדה”) ומשה גיאת. זוהר ארגוב לכתבת עיתון: “אני באמת לא יודע מאיפה השמועה הזו צצה. תסתכלי על הזרועות שלי. את רואה כאן איזה סימן?
את בטח ראית מסוממים. הם נראים כמוני?”
העניינים התדרדרו יותר וכשזוהר הגיע להתראיין בתוכנית הטלוויזיה של מני פאר, כבר היה ברור המצב הנורא. השידור כמעט ולא התקיים. יוסי משולם, המפיק של התוכנית, שיכנע את ארגוב להופיע בה ולספר על תהליך הגמילה שלו מסמים. התוכנית הוקלטה בנוכחות קהל, באולפני הרצליה. אז הגיע צו מאמרגנו, נסים בן חיים, שהורה לאסור את השידור. השניים הסתכסכו יום לפני הקלטת התוכנית. היה זה שופט בית משפט שביטל את הצו נגד השידור, ב-10 בינואר 1987.
זוהר למני מול המצלמות: “אני ארבע פעמים עברתי מוות קליני. מה שנקרא קראק – הסם החדש שנכנס לארץ. אם תיקח שלוש שאיפות ראשונות מזה, אתה הופך לבן האלוהים. מרגיש טוב. אחרי כן – אתה סמרטוט. אתה חי מת. ריק ומרוקן. את השרשרת של אמי ביקשתי כדי לקנות מנה. היא לא הבינה מה זה קריז וכמה כואב לי וסירבה. התחלתי בהרואין. לא הזרקתי כי אני מפחד פחד מוות מהמחט. כל החברים המיליונרים שהחזיקו אותי בכבוד לא מדברים איתי יותר. הנה, תראה – היד שלי נקיה. אבל הקראק גרם לי להרגיש שיש בגוף שלי תולעים והתחלתי לחפור בידיים עם מחט”.
כשמני שאל אותו, “האם כדאי להאמין לך הפעם, שתישאר נקי?” – זוהר ענה, “ימים יגידו”.
הימים אכן אמרו, זוהר חזר לסמים וב-6 בנובמבר 1987 התאבד בתא הכלא. מני פאר אמר אז בצער: “כל כך האמנתי בו ובחשיפה שתדרבן אותו לעמוד במילתו”.
