תקליטים של הביטלס - "הביטלס בהוליווד בול"

חברת התקליטים האמריקאית קפיטול, שהייתה אחראית על קטלוג הביטלס בארה”ב (ובגללה קיבלתם בארה”ב מהדודות תקליטי ביטלס שונות מאלו שיצאו באנגליה – עד בוא סרג’נט פפר) הקליטה את הביטלס פעמיים ב’הוליווד בול’ שבלוס אנג’לס. פעם אחת בשנת 1964 ופעם שניה בשנת 1965. המטרה בכל הזדמנות הקלטה זו הייתה להוציא תקליט בהופעה של הלהקה. שיהיה עוד משהו למכור למעריצות ולמעריצים.

אך ההקלטות לא יצאו נשארו לאסוף אבק במחסנים עד שצצו לפתע עם תקליט בשם  “הביטלס בהוליווד בול”. הביטלס עצמם כבר מזמן לא פעלו יחד וחובבי המוסיקה של שנת 1977 כבר הפסיקו אז לצרוח בעוצמה שדמתה למנוע של מטוס סילון בעוצמה רבה.

בתקליט הזה יש שישה שירים משנת 1964 ושבעה מההופעה השנייה ב-1965. במקור תוכנן התקליט הזה לצאת לחנויות התקליטים ב-16 במאי 1977 אך חברת התקליטים מיהרה להקדים את הוצאתו כדי להילחם בתחנות הרדיו שהחלו להשמיע הקלטות בוטלג מההופעות האלה. השינוי הפתאומי בתאריך היציאה גרם לפגיעה במערכת השיווקית של החברה לקראת הוצאת התקליט. אנשי מפעל התקליטים של החברה היו בדיוק באמצע הכנת עותקים של התקליט “ספר החלומות” של ‘סטיב מילר בנד’. להפתעתם וחרדתם הבינו עובדי המפעל שעליהם להכין במקביל ומיד עותקים מהתקליט הזה של הביטלס.

במהרה הבינה החברה שלא תעמוד בזמן עם ייצור כל העותקים ופנתה בבקשה לחברת התקליטים “דקא” (שידועה בעיקר כחברה שדחתה את הביטלס בשנת 1962) שתעזור לה להשלים את החסר במפעליה.

התקליט הזה הצליח להגיע למקום השני במצעד האמריקאי כשהתקליט היחיד שחסם אותו מהגעה לפיסגה היה “שמועות”  של פליטווד מאק. עיתון המוזיקה בילבורד פירסם ביקורת חיובית על התקליט וציין שזהו דוקומנט חשוב ואמיתי של הביטלס. צרחות הקהל היו, מבחינת כותב הביקורת, חלק חשוב מאד מהמוסיקה והאווירה אחרי הכל, כל 17,256 הכרטיסים להופעה של שנת 1964 נחטפו בפחות משלוש שעות.

ההקלטה של ההופעה הופקה על ידי אחד מקודקודי חברת קפיטול, וויל גילמור. טכנאי ההקלטה היה יו דייויס, עוזרו של מפיק הלהקה, ג’ורג’ מרטין, שנכח באולם באותו יום אך לא הורשה לסייע להקלטה כי לא היה חבר באיגוד המפיקים האמריקאי. כן, כך זה עבד. כל המוסיקה והאווירה הוקלטו עם מכשיר ובו שלושה ערוצים בלבד. השירה של ארבעת המופלאים הושמה בערוץ אחד. הגיטרות בערוץ השני והבס והתופים בערוץ השלישי. המיקרופונים של השירה קלטו גם את הצלילים שבקעו ממגברי הגיטרות.

גילמור המפיק התפלל שרעש הקהל לא יפריע לו בהקלטתו, אך תפילות לחוד ומציאות לחוד; הרעש הצווחני הבלתי פוסט והבלתי נסבל חדר בקלות להקלטה. המעריצות ניצחו והתעלפו.

ג’ורג’ מרטין וחברת אי.אם.איי הבריטית, בה היו חתומים הביטלס, לא היו נלהבים להוציא אז תקליט בהופעה של הלהקה. מרטין ציין כי הקלטה בהופעה שלהם לא תשתווה כלל למה שהוא השיג באולפן. וחברת התקליטים הייתה בטוחה שקהל רוכשי התקליטים לא ירצה לקנות תקליט בהופעה כשהשירים בין כה נמצאים באיכות טובה יותר בתקליטים הרגילים. חברת קפיטול הייתה שונה בדעתה כי ידעה שהקהל האמריקאי שונה מהקהל הבריטי מבחינת צריכת תקליטים ושתקליט כזה יהיה בשבילם מזכרת טובה מביקור הלהקה הסנסציוני שם.

חברי הביטלס אמרו בראיונות שתקליט כזה אולי טוב כמזכרת אישית אך לא לקהל הרחב. לבסוף היו אלו הביטלס עם ג’ורג’ מרטין שחסמו את הוצאת התקליט בתקופת הביטלמאניה. איכות ההקלטה הייתה הגורם העיקרי לכך מבחינתם. חברת קפיטול, שלא אהבה לבזבז משאבים לעשיית כסף, השתמשה בקטע מההקלטה הזו בתקליט דוקומנטרי שהוציאה בנובמבר 1964 בשם “הסיפור של הביטלס”.