תקליטים מיוחדים לאודיופילים? בואו לקרוא...
אודיופילים הם אנשים שתרים תמיד אחר הצליל המושלם. הם ישקיעו את מירב כספם ברכישת מערכת השמע הכי משוכללת שתתפוס שטח משמעותי מסלון הבית וגם איתה הם ירגישו שעדיין יש רכיב מסוים שצריך לרכוש בקרוב כדי לשדרג לצליל אף טוב יותר מזה. לפעמים, צליל זה לא יובן לאוזניים של רוכש התקליטים הממוצע
אודיופילים הם צרכני פרמיום שתרים אחר תקליטי פרמיום לפטיפון-מגבר-פרה אמפ ורמקולים הפרמיום שלהם. אז קבלו המלצה מאיתנו – לעולם אל תגידו לאודיופיל שהמערכת שלו לא נשמעת טוב. אחרי הכל, כל אחד מאיתנו קולט במוחו ובאוזניו צלילים באופן שונה. אז בואו נגלה כמה מהדורות תקליטים שנועדו לשדרג את הצליל עבור שוק האודיופילים הזה
כל מה שקשור בתקליטים אודיופילים נועד ליוקרה, מהעטיפות כבדות המשקל והניילון (או קרטון) הפנימי העוטף את התקליט שחייב להיות בתולי ובמשקל כבד ונחשק. אבל החשוב מכל, זה הטיפול ותשומת הלב שנכנסים לכל שלב בייצור הדבר הזה, וזו הסיבה שכל כך הרבה מהתקליטים שנופלים תחת הגדרה זו מיוצרים בכמויות מוגבלות מאוד, מה שמוסיף למחיר הגבוה שנועד לאודיופילים.
באופן לא מפתיע, מוסיקה קלאסית זכתה לשירות טוב מאוד בקרב מומחי תקליטי אודיופילים. התקליטים הארוכים הראשונים של חברת קולומביה נחשבו לאודיופילים במובן מסוים, פשוט בגלל שהם היו כל כך הרבה יותר שקטים מתקליטי ה-78 סל”ד שהם נועדו להחליף. מכאן הגיע המונח “היי פידליטי”. סטריאו, לעומת זאת, הציע מגוון חדש של אפשרויות קוליות, ובסוף שנות ה-50 נוצרו תקליטים קלאסיים באיכות גבוהה. רבים מהם יכולים להגיע לסכומים גבוהים אם המצב שלהם טוב. רוב חנויות התקליטים פחות מתעסקות במוסיקה קלאסית ולכן יש מצב שתמצאו כאלו בזיל הזול. מוסיקה קלאסית היא הבית הטבעי של הקלטות אודיופיל.
תחשבו על להקת רוק או ג’אז ממוצעת, עם ארבעה או חמישה חברים, ואז תכפילו את זה פי עשרה עבור תזמורת. חברה אודיופילית אחת ברורה שפעלה בתחום המוסיקה הקלאסית הייתה דויטשה גראמופון.
עתה, ברשותכם, נעבור לתחום הרוק (וגם הג’אז). החברה הידועה מבין כל הלייבלים האודיופילים היא “מובייל פידליטי סאונד לאב”. או בקיצור MFSL או MOFI. חברה זו הייתה ידועה במקור בהקלטות של אפקטים קוליים לפני כניסתה לשוק המוסיקה בסוף שנות ה-70. אופן הפעולה שלה היה לקחת את תהליך הייצור חזרה להקלטת המאסטר המקורית, תוך רישוי מבעליה, ולהכין תקליטים בחריטה באיטיות פי שניים מהרגיל. זה אפשר שחזור מדויק, כמה שאפשר, של סאונד והבטחת איכות גבוהה ביותר.
חומר ויניל בתולי (לא ממוחזר) היה תנאי מוקדם, ולמרות שכל זה כרוך במחיר הן ליצרן והן לצרכן, המוניטין של MOFI זינק. הדפסות במהדורה מוגבלת הבטיחו את הביקוש שתמיד עלה על ההיצע והבטיח מכירה בסכומים של ארבע ספרות. אבל היו גם מקרים לא נעימים בחברה הזו. כמו למשל עם התקליט THRILLER, של מייקל ג’קסון, כאשר התגלה שזה עבר תהליך מאסטר לא ישירות מהסליל המקורי אלא מעותק דיגיטלי ברזולוציה גבוהה. המולה מיד פרצה בין אספנים ומעריצים, משוכנע שהחברה הפרה הבטחה שכל תהליך הייצור יהיה מבוסס על סליל אנלוגי. עם זאת, זה לא השפיע על יכולת האספנות של מהדורות קודמות וגם לא פחתה הדרישה למהדורת התקליט הזו. הייתה זו סערה דיגיטלית בכוס תה אנלוגי. התקליט הזה עדיין נשמע טוב יותר מכל מהדורה קודמת.
מאז החלו גם חברות אחרות לייצר תקליטים בחריטה במהירות איטית. הדבר הזה מאפשר לצרכנים הצעירים של היום, שאין להם כסף רב בכיס ועדיין רוצים לחוש אודיופיליה מה היא, לרכוש תקליט שהודפס בתהליך זה וממש לא ביוקר. שימו לב, לא כל תקליט של MOFI חייב להיות יקר. זה עניין של היצע וביקוש. אז תמשיכו לחפש אחריהם – ההנאה מובטחת. ובטח שמעתם על חשיבות ההוצאות היפניות בתקליטים. יפן יודעת לעשות דברים רבים ברצינות גבוהה. אספני תקליטים גורסים שגם בתקליטים הם חזקים. שוק התקליטים בהוצאות יפניות גועש מזה הרבה שנים. הסיבה לצליל הטוב יותר נח בעובדה שביפן עצמה פחות קונים תקליטים מבמקומות אחרים בעולם ולכן למפעלי התקליטים שם יש יותר זמן לעבוד על כל הדפסה. גם העטיפה שם מושקעת ואספנים רבים של תקליטים יפניים לא יסכימו לוותר על הנייר המקופל בצד העטיפה שמכיל לרוב כיתוב ביפנית והרגשה של צליל עילאי היישר מארץ השמש העולה. לנייר שכזה קוראים OBI והוא חלק בלתי נפרד מהוצאות יפניות שאספנים תרים אחריהן בשקיקה.
אם כבר אנו מדברים על עניינים של צליל משודרג, פעמים רבות עולה, בקרב צרכני תקליטים, המילה רימאסטר. רבים מהם בטוחים שזו ערובה לאיכות משודרגת יותר. ובכן, מאסטרינג הוא תהליך הכנת הקלטה מוגמרת לייצור ו”רימאסטרינג”, אם כן, זה לקחת את אותה הקלטה ובעצם לנקות אותה. יש הרבה סיבות לרימאסטרינג. לפעמים זה עניין של החלפת מאסטר מקורי שנשחק ואיבד את הבהירות והניצוץ המקוריים בצליל שלו. זה גם כדי לתקן בעיות צלילים במאסטר המקורי. זה יכול לכלול, למשל, כוונון איזון הסטריאו, או תיקון ירידה בווליום בשוגג, או תיקון שגיאות מהירות. שימו לב, ברימאסטר לא נעשה תהליך של פתיחת ערוצי הקלטה נפרדים ואיזונם מחדש. לתהליך שכזה קוראים “רמיקס”.
מדהים כמה הקלטות וינטג’ היו לכאורה במהירות שגויה כשיצאו בתקליטים. קחו למשל את התקליט הראשון של בילי ג’ואל, COLD SPRING HARBOUR. הוא הוכן לייצור במהירות לא נכונה ולכן קולו של בילי נשמע גבוה מדי. אתם יכולים לנחש איך הזמר-פסנתרן הזה הרגיש אז כשזה יצא. רק זמן רב לאחר מכן תוקן העיוות בתהליך רימאסטר. דוגמה נוספת, למשל, באה בתקליט הג’אז KIND OF BLUE של מיילס דייויס. חובבי ג’אז רבים ברחבי העולם הכתירו את התקליט מזה המון שנים כאחד החשובים, מבלי לדעת שיש בו קטעים שמנוגנים במהירות הלא נכונה. רק שנים לאחר מכן הדבר תוקן ברימאסטר. למען ההגינות – יש אנשים רבים שטוענים כי רימאטסר דווקא הורס את הצליל המקורי. אנחנו, כאוהבי אנשים ודיונים על מוסיקה, נשאיר לכל אחד מכם לחשוב כרצונו בעניין ולבוא לחנות שלנו ולדבר איתנו בכיף על ענייני רימאסטר, רמיקס ושאר הדברים הטובים שבתקליטים.
