בחג סוכות של 1977 נערך בנביעות פסטיבל פופ גדול שגרם לאנשים המון תקווה להמשך הדרך. כשהגיע הקיץ של שנת 1978, רבים גדשו שוב את נביעות לשלושה ימים עתירי מוסיקה, שמש, אהבה ומה שביניהם. מי שלא היה שם יכל לקבל את הצלילים בתקליט כפול שיצא לאחר מכן. עכשיו תקליט זה יוצא מחדש ואנחנו פה כדי לספר לכם מה היה שם, מאחוריו
ההכנה לקראת הפסטיבל, בחוף סיני, כבר החלה חודש קודם לכן, עם טרקטורים שהעמיסו חול כדי ליצור אמפיתיאטרון טבעי, כשמתחת לחול הונחו צינורות ארוכים ובהם כבלי חשמל לסאונד ולתאורה.
למרות שהמפיקים ציפו לבואם של כ-15,000 איש, אלפים מועטים יחסית הגיעו לנביעות ונהנו מהצליל המרשים שבקע משני מגדלי הגברה ענקיים שניצבו בשני צדי הבמה, הודות לאנשי אולפני טריטון ובראשם טומי פרידמן. סדרנים עמדו מסביב לגדרות ועבדו בעמל רב למנוע מתפלחים למיניהם.
שלל רב של אמנים מהשורה הראשונה הגיעו להופיע. גם ריצ’י הייבנס, ההוא מפסטיבל וודסטוק המקורי, הגיע להופיע בערב הראשון עם גיטריסט זר נוסף לצדו. הוא לא נכנס לתקליט הכפול הזה משתי סיבות – קודם כל, כי הוא לא אמן ישראלי. דבר שני, הוא היה חתום בחברת תקליטים אחרת מזו שהוציאה את התקליט הזה. ריצ’י לא היה האמן הזר היחיד שהופיע בפסטיבל. גם להקת “שמפיין” ההולנדית המבעבעת (עם שני זמרים ושתי זמרות) שרה עם פלייבק את הלהיט OH ME OH MY GOODBYE כשלצדה הופיעו רותי נבון, שרי (בליווי פלייבק), יהודה אלבוים (במחרוזת שירי רוק’נ’רול) ולהקת גן עדן. גם צביקה פיק הופיע שם ביום זה ושלהב את הקהל לשיר איתו “מעלה מעלה מעלה”. להקת שמפיין ושרי הספיקו גם להופיע באותו יום בבסיס צבאי קרוב לשם.
"אלבום כפול ובו מבחר הקלטות מחגיגת הפופ הגדולה של השנה האזרחית הקודמת. הרבה קצב, הרבה חשמל, משתתפים רבים, המשתלבים באווירה ססגונית... יש בהקלטה החיה, עם הקהל שברקע, קסם שאיננו בשום הקלטת אולפן. מומלץ לחובבי פופ".
בערב השני הופיעו אריק רודיך ולהקת מצדה (כולל לאה לופטין שבמהרה תהפוך להיות זוגתו), שלמה ארצי (עם עיבוד עדכני ללהיטו “פתאום קם אדם” כשבמהלכו קפץ מהבמה כדי לשיר קרוב יותר אל הקהל, וגם ביצע את SIR DUKE של סטיבי וונדר עם מילים מקוריות שלו), יהודית רביץ עם יוני רכטר, נתן כהן (עם הזמרת הצעירה מילי מירן), נורית גלרון והצמד מיקי גבריאלוב עם קורין אלאל. את הערב חתם יגאל בשן שפינק את הקהל גם בלהיטו הלוהט, “מכת שמש”.
שני הערבים הראשונים הוקדשו למוסיקה שהיא יותר בכיוון פופ. הערב השלישי נטה יותר לאזור הרוק. אז עלה דורי בן זאב להנחות (במקום ניר חכלילי שהנחה את שני הימים הקודמים) והופיעו גרי אקשטיין, אפרים ואסתר שמיר, אריאל זילבר עם להקת ברוש (ונגן מפוחית אורח), דייויד ברוזה ושלום חנוך.
הנה חלק מהביקורת שפורסמה בלהיטון, במרץ 1979, על התקליט הכפול ‘חגיגה בנביעות’:
“אלבום כפול ובו מבחר הקלטות מחגיגת הפופ הגדולה של השנה האזרחית הקודמת. הרבה קצב, הרבה חשמל, משתתפים רבים, המשתלבים באווירה ססגונית. צביקה פיק ושלום חנוך, חנן יובל ודייויד ברוזה, יגאל בשן וגרי אקשטיין, רותי נבון ואסתר שמיר (שניגן על הבמה בגיטרה כפולת הצוואר המרשימה שלו), מיקי גבריאלוב וקורין אלאל, אריק רודיך ולאה לופטין, אפרים שמיר ודורי בן זאב. מרבית השירים מוכרים. החידושים מעטים. ניכר שהמשתתפים העדיפו ללכת על בטוח. עם כל הציוד הטכני המשוכלל, לא כל השירים נשמעים כאן במיטבם. אך האווירה, כן האווירה, דומה, שבעיקר בזכותה כדאי לכרות אוזן לאלבום הכפול. יש בהקלטה החיה, עם הקהל שברקע, קסם שאיננו בשום הקלטת אולפן. מומלץ לחובבי פופ”.
הזמנתי לשם את הזמרת ג'ואן באאז. אבל היא לא הגיעה ,אחרי שחתמה על חוזה איתי, כי אנשי שלום עכשיו בניו יורק אמרו לה שנואיבה נמצאת בשטחים הכבושים... במקומה הבאתי לפסטיבל את ריצ'י הייבנס, גם הוא מפסטיבל וודסטוק.
הדבר הראשון שרואים בעטיפה הקדמית של התקליט הכפול הזה הוא המשפט שכתוב שם למעלה: “איתן גפני מציג: חגיגה בנביעות”. אז פנינו לאיתן גפני והנה מה שהיה לו לספר לנו באופן בלעדי:
“האמת שריצ’י הייבנס לא היה האמן הזר המקורי שהופיע בפסטיבל הזה. הזמנתי לשם את הזמרת ג’ואן באאז. אבל היא לא הגיעה ,אחרי שחתמה על חוזה איתי, כי אנשי שלום עכשיו בניו יורק אמרו לה שנואיבה נמצאת בשטחים הכבושים. כפיצוי על הפרת החוזה היא הגיעה לישראל והופיעה בהפקתי בקיסריה ובבניני האומה במחיר סמלי. נדמה לי שזה עלה לי 5,000 דולר. במקומה הבאתי לפסטיבל את ריצ’י הייבנס, גם הוא מפסטיבל וודסטוק. אני חושב שמההפקה של ג’ואן המליצו לי עליו. הוא נתן פה הופעה נהדרת. הסאונד שטומי פרידמן הרכיב לפסטיבל היה כה מרשים ששמעו אותנו עד סעודיה. טומי הקליט את כל הפסטיבל כי כנראה הוא כבר כיוון להוציא את זה בהמשך כתקליט. תלמה אליגון עבדה אז בחברת סי.בי.אס והיא קיבלה את הסלילים מטומי כד להוציא את זה. הרי מה יותר זול כלכלית מלקבל הקלטה מוכנה ורק לשפר אותה קצת ולהוסיף עטיפה? האמת? הפסדתי כסף בפסטיבל הזה. לא סכום שאי אפשר לעמוד בו, אבל זה היה מתסכל אז לראות רק 3,000 איש בתוך המתחם ועוד 30,000 ששהו מחוץ לגדרות, הדליקו ג’וינטים ונהנו מהמוסיקה בחינם. היה כיף לראות את ההווי שהיה שם בין האמנים. עבור חלקם הפסטיבל הזה היה מקפצה בקריירה שלהם. זה היה פסטיבל נביעות האחרון כי זמן קצר לאחר מכן כבר הוחזר השטח למצרים. תהיו בטוחים שאם הייתה אפשרות לעשות שם פסטיבל שלישי, וללא רווח – אני הייתי עושה זאת שוב ובשמחה גדולה”.
אז מה שנותר מאותה תקופה זה תקליט כפול שעכשיו אתם מוזמנים לרוץ ולהשיג אותו כדי לקבל תמונה חיה של ישראל המוסיקלית בימים ההם. אל תשכחו לפני שהמחט יורדת על התקליט לקחת ליד שלכם בקבוק קינלי צונן, לשים על ראשכם כובע גדול מקש, לתת לחום של החופש הגדול ללטף אתכם ולצאת לדרך לכיוון דרומה – לנואיבה.
