להקת קווין - תקליט ראשון שיוצא מחדש
בשנת 1973 מעטים יחסית נכנסו לחנויות תקליטים בעולם כדי לרכוש את התקליט הראשון של להקת קווין. היום, כחמישים שנה לאחר מכן, מיליוני מעריצים לא יכולים לחכות להוצאה המחודשת שתצא גם כתקליט. אז כחנות תקליטים, איננו יכולים לשים תקליט זה בצד מבלי להתייחס אליו, נכון?
בשנת 1973 הייתה אנגליה במרכז העניינים. הרבה מוסיקת רוק חדשה יצאה משם וחנויות התקליטים קיבלו למכירה, ללא הרף, יצירות מרשימות ביותר. אם זה התקליט על הצד האפל של הירח של להקת פינק פלויד או התקליט החמישי של לד זפלין ששמו היה “בתי הקדושה”. ומה אם אלטון ג’ון, שביקש אז בתקליט שלו שלא ירו בו – כי הוא רק הפסנתרן? ומצד שני הגיח מייק אולדפילד עם תקליט בכורה מפתיע ומצליח בשם TUBULAR BELLS. מצד שני, התקליט של להקת קווין הגיע באיחור ניכר לחנויות התקליטים באנגליה. חברי הלהקה כבר סיימו להקליט אותו כשנה לפני שיצא (ביולי 1973) וכשהם זכו לאחוז בידם את עטיפת התקליט – התחושה כבר לא הייתה נלהבת.
מעטים ביותר האמינו אז שלהקת קווין תשנה את המשחק (או “תשחק את המשחק”, אם נקרוץ לפי השיר-להיט שיצא לה בהמשך הדרך). אז התקליט הראשון הזה, עם כל הפגמים והחסרונות שלו, היה רק ההתחלה של אחת ההיסטוריות המוסיקליות המופלאות ביותר. ועכשיו, מבטיחים לנו שם, מארמון המלוכה, שזה הולך להישמע טוב ונכון יותר מאי פעם.
הנה 10 דברים שלא ידעתם על התקליט הראשון של להקת קווין
ההקלטות לתקליט נעשו בשעות הקטנות של הלילה. הסיבה הייתה כי אולפני טריידנט, שפעלו בסוהו של לונדון, היו מהמובילים באנגליה. אנשים כמו דיוויד בואי, אלטון ג’ון, לו ריד, הביטלס ורבים אחרים הקליטו שם תקליטים. למרות שחברי קווין חתמו על חוזה ניהול עם הבעלים של האולפן, הם נאלצו להקליט רק כשהמתחם היה ריק מלקוחות – וזה היה בשעות הלילה המאוחרות. הסידור הזה חייב את הלהקה להסתגל לאורח חיים לילי, תוך שמירה על רמות גבוהות של אנרגיה ויצירתיות בזמן שרוב לונדון הלכה לישון. השעות הלא שגרתיות העמיסו על ארבעת חברי הלהקה, פיזית ונפשית. עם זאת, זה גם יצר ביניהם אחווה ונחישות.
שיר אחד ושמו MAD THE SWINE הוקלט במהלך ההכנות לתקליט זה, אך הוחלט שלא להכניסו. במשך שנים רבות הוא חיכה במחסן עד שנכלל בתקליטון שהגיע לחנויות התקליטים בשנת 1991. עכשיו, בהוצאה המחודשת, הוא יזכה לקבל מקום של כבוד בין שירי התקליט המקוריים ולהרגיש חלק בלתי נפרד ממשפחת המלוכה.
חנויות תקליטים בישראל לא זכו למכור, במהלך שנות השבעים, את התקליט הראשון של קווין בהדפסה מקומית. בינתיים עברו במדפי החנויות בארץ תקליטים מצליחים יותר שלה, עד שלפתע נדהמו המעריצים לגלות שסופסוף הודפס פה התקליט בחברה שקראו לה PORTRAIT.
כחודש לפני תחילת הקלטת התקליט הזה הופיעה להקת קווין כחימום עבור הצ’רצ’ילים שלנו, שפעלו אז באנגליה תחת השם ג’ריקו. כן כן! ההופעה נערכה בקינג’ס קולג’ בלונדון ורוב האקסלי סיפר שלבריאן מאי היה מגבר ממש קטן שנראה מצחיק לעומת מגברי המארשל הגדולים של החבר’ה מישראל.
הביקורות על התקליט באנגליה לא היו מרנינות. המבקר ניק קנט אף הלך רחוק וכתב בעיתון NME שהתקליט הזה מזכיר לו דלי מלא בשתן. לעומת זאת, הרולינג סטון האמריקאי הכריז, שלפי תקליט זה להקת קווין תהיה הלד זפלין הבאה.
בעטיפה האחורית של התקליט נראים הקרדיטים עם שמות חברי הלהקה, כשהבסיסט רשום בשם דיקון ג’ון. זאת כי בחברת התקליטים חשבו שכך יש יותר מסתוריות סביב השם. אבל ג’ון דיקון כעס מאד וכשהתקליט השני של קווין הגיע לחנויות התקליטים, שנה לאחר מכן – כבר היה ברור, לפי העטיפה, שג’ון הוא שמו הפרטי. כך היה משם והלאה.
בעטיפה האחורית של התקליט גם נרשם בגאווה שאין כלל שימוש בסינטיסייזרים. זאת הייתה דרישה של בריאן מאי, כדי שאנשים לא יחשבו שעבודת הגיטרות שלו באה מהכלי המודרני ההוא. ההצהרה על אי שימוש בסינטיסייזרים החזיקה מעמד עד סוף הסבנטיז. בתחילת שנות השמונים כבר נשמעו בתקליטים של קווין סינטיסייזרים גועשים. עידן חדש הגיע. פרדי מרקיורי סיפר: “שמנו את ההודעה בהתחלה בתור בדיחה, אבל התברר שזה רעיון טוב כי אפילו הצלחנו להטעות את שדרן הרדיו של הבי.בי.סי, ג’ון פיל, שהיה בטוח שהשתמשנו בסינטיסייזר מוג – אבל זו הייתה הגיטרה של בריאן”.
להקת קווין גם התעקשה להיות שותפה להפקת התקליט, שהיה בעצם שיקוף של הופעותיה החיות. לכן דרשו חברי הלהקה לקבל צליל חי ולכן מערכת התופים של רוג’ר טיילור הועברה אל מחוץ לתא התופים ולאמצע האולפן. הצוות הטכני התעקש שזו לא דרך העבודה של אולפני טריידנט ואם הדרך הרגילה הייתה מספיק טובה עבור פול מקרטני, היא צריכה להיות טובה מספיק ללהקה חדשה ושמה קווין.
אחד ממנהלי טריידנט, ג’ק נלסון, ניסה אז למכור את התקליט של קווין לחברת תקליטים. הוא נתקל בחוסר עניין נרחב ועוינות מדי פעם. היו שתהו מה הפירוש האמיתי של שם הלהקה. זה גם לא עזר שטריידנט ניסו בתחילה למכור את קווין כחלק מחבילה, יחד עם תקליטי בכורה של שני מלקוחות אחרים שלהם – מארק אשטון (לשעבר המתופף של להקת RARE BIRD שהפך לזמר) והזמר והיוצר האירי יוג’ין וואלאס. לבסוף חברת EMI אמרה כן. החוזים נחתמו ופרדי מרקיורי עיצב את לוגו הלהקה.
אז מה אמרו חברי הלהקה על התקליט הזה? בשביל זה אספנו לכם כמה ציטוטים. רוג’ר טיילור המתופף אמר בשנת 1974: “היו הרבה דברים באלבום הראשון שאני לא אוהב, למשל את צליל התוף. עדיין, חלקים בתקליט אולי נשמעים מתוכננים אבל הוא מאוד מגוון ויש בו המון אנרגיה”. שלוש שנים לאחר מכן אמר בריאן מאי: “זה לקח עידנים – למעשה, שנתיים בסה”כ, בהכנה ואחר כך בניסיון להוציא את זה לחנויות התקליטים”. פרדי מרקיורי: “השיר הפותח, KEEP YOURSELF ALIVE, היה דרך טובה מאוד לספר לאנשים אז מה זו קווין”.
