מי לא מכיר היום את התקליט “סיפורי פוגי”, של להקת כוורת? תקליט שיצא לקראת סוף שנת 1973 והפך מאז לאחד החשובים יותר בפסקול הישראלי. תקליט שכל שיר בו הוא פנינה וביחד הם יהלום. אבל רגע… הייתה תחנה נוספת וחשובה לפני בוא התקליט הזה
זו היא תחנה חשובה עוד לפני שבכלל הייתה להקת כוורת והאיש המוביל בסיפור היה דני סנדרסון שרצה להביא משהו אחר. והנה, שנים רבות לאחר מכן, יוצאת יצירתו החשובה לראשונה על גבי תקליט – ובתוספת קטע בונוס בשם “אנדרלמוסיה”, שהוקלט אז ויוצא פה לראשונה! פשוט נפלא!
אז בואו נלך קצת (נו טוב, קצת הרבה…) לאחור, אל שנת 1972. סנדרסון הוציא אז תקליטון סולו בחברת פונודור, אך זה לא ממש הצליח והוא ניגש משם להקליט את מה שיהיה הבסיס עליו תקום להקת כוורת. הוא צירף אליו חברים ששירתו איתו בלהקת הנח”ל – אלון אולארצ’יק, מאיר פניגשטיין (הלא הוא פוגי), גידי גוב ואפרים שמיר. סנדרסון, שהושפע ברעיון האופרה מלהקת המי (האופרה “טומי”), “ישו כוכב עליון” ובמיוחד מפרנק זאפה, אסף לחנים מקוריים, מילים מיוחדות ומלאות הומור ואת דמותו הרעננה של פוגי, אותה המציא פניגשטיין כשביקש לחקות את ישראל הדר, אותו ראה מנחה בקיבוץ מפלסים, כשהגיע לשם עם להקת הנח”ל.
להקלטת האופרה הצטרפו לחבורה גם תמי עזריה (אז חברתו של פניגשטיין), מנחם זילברמן (שגם היה בלהקת הנח”ל וכוכב סדרת הטלוויזיה על חדווה ושלומיק) ומירי אלוני (גם מלהקת הנח”ל ולאחר מכן זמרת בלהקת אחרית הימים, שגם שרה את שיר הנושא של חדווה ושלומיק, בליווי האולפני של סנדרסון, אולארצ’יק ופניגשטיין. כך שהכל נשאר במשפחה פה. אז סנדרסון ניגש לאלוני וביקש ממנה להשתתף בהקלטות ללא תוכניות מעבר לזה. היא הסכימה לעשות לו טובה והאמת שהיא גם הסתקרנה לראות מה יש לו להציע, כי רעיונותיו, עוד כשהיו יחדיו בלהקה הצבאית, היו מיוחדים. המתופף בהקלטה, לצד פניגשטיין, היה דוד (יש שמבטאים את שמו דייויד) שאנן, שלפני כן היה עם סנדרסון בלהקת השניצל (לא השניצלים – רק שניצל…) וגם לזמן קצר בהרכב השלישייה של מישה סגל.
באופרה של פוגי (עכשיו גם בתקליט, אם שכחתם…) תמצאו שירים במצב גולמי, שבהמשך יהפכו ללהיטים. אם זה “פה קבור הכלב” (משפט שהיה חזק מאד אז בסלנג העברי), “לא ידענו מה לעשות” (שכתב אפרים שמיר וסנדרסון הוסיף לו רק את החלק האמצעי), “שיר המחירון” (שימצא את מקומו בתקליט השני של כוורת, פוגי בפיתה) ו”נחמד” (השיר היחיד שסנדרסון כתב באופן מודע על מלחמות). שיר נוסף, שנמצא בהקלטה של האופרה פה הוא “קרלו” שיהיה בהמשך חלק מהמופע של כוורת, אך מעולם לא הוקלט באולפן עמה.
הקסטה עם ההקלטה הזו של סיפורי פוגי הפכה למבחן הקבלה ללהקה שסנדרסון תכנן להקים. מי שלא התחבר לתוכן – לא היה לו סיכוי להתקבל. אחד שמאד אהב את הרעיון היה יוני רכטר, שנבחן מול סנדרסון, עבר את הבחינה אך התחרט כי רצה ללמוד ארכיטקטורה, כמו אבא שלו. אבל רעיון האופרה כה קסם לו שהוא רץ לסנדרסון והודיע לו שבכל זאת ברצונו להיות חלק מזה. רכטר לא היה היחיד שנמשך לכוורת בגלל הקסטה. גם יצחק קלפטר קיבל לידיו עותק של קסטה, עם הצלילים האלו, היישר מידו של סנדרסון שביקש ממנו להקשיב לזה. קלפטר, כאמור, הצטרף לאחר מכן לחבורה. עניין האופרה היה כה חזק בקרב החברים, שכשהמפיק החדש שלהם, אברהם דשא פשנל, דרש לפרק את העלילה לשירים בודדים, היה זה דבר קשה לעיכול בקרבם. גידי גוב סירב לעשות זאת כי רעיון האופרה היה מצוין מבחינתו. סנדרסון, לעומת זאת, הבין את הצורך וניגש לחתוך את העוגה לחתיכות. מזל שנשארה ההקלטה המקורית, שנדע מה היה שם לפני בוא התקליט “סיפורי פוגי”.
אז כן, במשך שנים ידוע לרבים על קסטה מבית היותר של סנדרסון שבה נמצאת האופרה המלאה הזו. זה אף יצא לפני מספר שנים כחלק מאנתולוגיית דיסקים בשם “כוורת בקופסא”. עדיין, בתקליט זו חוויה שונה לגמרי. הצליל משופר (היישר מהסליל האנלוגי), העטיפה מקסימה מאד וכמה נחמד (נחמד… היה ממש נחמד) להקשיב ליצירה בפורמט שהיה הכי פופולרי אז וחזר אלינו בגדול – התקליט.
אז מה יש לפוגי לספר לחבריו על מה שעבר בביקור ביפן? כל התשובות באופרה שאין כמותה. מי שמכירים היטב את אופי ההקלטות של פרנק זאפה ולהקת אמהות ההמצאה, ודאי ישמעו במהרה את ההשפעות של החבורה ההיא. תמהרו להשיג את התקליט הזה, כי אתם כנראה כבר יודעים איך זה – היום יש… ומחר? מי יודע… אנחנו רק יודעים דבר אחד ברור: כל מי שאוהבים את להקת כוורת ואוהבים תקליטים – אסור לכם להחמיץ את זה. כי פה קבור הכלב וזהו עצם העניין.
