אהוד בנאי והפליטים - התקליט המיתולוגי
תקליט בכורה שלא נשמע כמו שום דבר אחר שקדם לו. הוא הציג שילוב של מערב ומזרח, גיטרות חשמליות של “גל חדש” שמנסרות את האוויר בשילוב שירה טרובדורית מלאת כנות וחום
"האלבום נחשב לאחד האלבומים הטובים, החשובים והמשפיעים ביותר ברוק הישראלי. הוא הגיע למקום הרביעי ברשימת 100 האלבומים הישראלים הטובים ביותר בכל הזמנים "
בשלהי קיץ 1987 פרץ לעולם התקליט “אהוד בנאי והפליטים”, ופרץ דרך חדשה ולא סלולה במרחב המוסיקלי הישראלי. התקליט חשף את יכולתו הוירטואוזית של בנאי כמספר סיפורים. בנאי אינו רואה בעצמו “זמר מחאה” אלא כפי שהוא עצמו מגדיר זאת: “זמר שכותב על כל מיני היבטים שיש בחיים”. כל שיר משירי התקליט הוא סיפור אישי של מישהו. מהפועל השחור, דרך הנמלט מגורלו אל עיר המקלט, הפועל הערבי, המוסיקאי שנטל את חייו, האבוד והתלוש במציאות המשתנה, ועד לפועל הבמה, האחרון ש”סוגר את האור”.
בנאי מציג תמונות מחיי היומיום של אנשים בחברה הישראלית, ובתוך כך מאיר עליה ועלינו בפנס חודר.
"לפנינו האלבום הראשון בדברי ימי הרוק העברי, שאפשר להגיד עליו שזהו אכן, סוף סוף, רוקנרול עברי, ישראלי, יהודי, אבן דרך לעתיד לבוא"
תקליט הבכורה הציג את אהוד בנאי, מוסיקאי שעבר תקופה ארוכה של חיפוש , התלבטויות וניסיונות עד שהגיע להגשמת חלום, התקליט הראשון עם להקת “הפליטים” – ז’אן ז’אק גולדברג (תופים), שעלה לארץ מבלגיה, נדד בין מסגרות שונות, ניגן עם טובי האמנים, וחי לסירוגין בישראל ובצרפת, עד שנפטר מסרטן ב-2006; גיל סמטנה (בס), שנע בין הרוק לקלאסי, ניגן והפיק לאמנים רבים ומנגן עם בנאי עד היום, נעם זייד הלוי (כלי הקשה), שנע בין תל אביב לראש פינה ומחזק הצד “הגלילי” ביצירה, ויוסי אלפנט (גיטרות והפקה מוסיקלית). אלפנט, העזר כנגדו של בנאי, שעיצב במידה רבה את הצליל המיוחד של הפליטים, מוסיקאי מחונן שנסק וזהר תקופה קצרה עד למותו ממום בלב בגיל 32.
יחד התחברו לחבורת מוסיקאים שהיו “סוג של פליטים בתוך ההוויה הישראלית”, כהגדרת בנאי. יחד הם יצרו יצירה מוסיקלית ייחודית שנבעה מהמבט החודר והנוקב ממקומם ה”אחר”, על אותה הוויה.
התקליט הכפול של אהוד בנאי במהדורה חדשה הכוללת:
התקליט המקורי, תקליט בונוס הכולל הופעות של אהוד בנאי והפליטים משנת 1988, וסקיצה של השיר “זמנך עבר”
ובנוסף, מצורף הסטיקר המקורי שחולק עם צאת האלבום ב-1987
התוכן באדיבות NMC
