שיחות סלון” התחיל כמופע שעלה בשנת 1977, ובשנת 1978 הפך לסיפור הצלחה בדמות התקליט הבלתי נשכח הזה, שזיקק את הלך הרוח הלאומי: פחות “אנחנו” ביחד כקבוצה, ויותר “אני” ו”את” ומה שקורה בין ארבעה קירות.

היום, כשאנחנו מחפשים בחנויות התקליטים עותקים מקוריים של היצירה הזו (שיצאה במקור בחברת “פונודור”), אנחנו לא מחפשים רק מוזיקה; אנחנו מחפשים פיסה של היסטוריה אנושית. יהונתן גפן, האיש שחתום על הטקסטים, לא רצה עוד מופע בידור. הוא רצה ליצור פורמט שיאפשר לו “ללחוש-לדבר” לקהל את האמת המרה והמתוקה שלו. הוא רצה שהקהל ירגיש כאילו הוא יושב איתו בבית, שומע תקליטים ישנים ומדבר על החיים.

וכמו בישיבה בסלון ביתי – הסאונד כאן הפך לאינטימי ומורכב יותר. כשמניחים את התקליט הזה על הפטיפון, שומעים מיד את השקט שבין המילים. גפן הבין שהחברה הישראלית צמאה לשפה חדשה; לא עוד נאומים חוצבי להבות, אלא לחישות ליריות. זהו תקליט שבו המילה הכתובה והצליל המולחן מתמזגים לאחד. יהונתן גפן הגיע ליצירת “שיחות סלון” לאחר הצלחת המופע “מכתבים למערכת” ופרסום ספריו, כשהוא כבר נחשב לאחד הקולות החשובים של אותם ימים.

רבים לא יודעים, אך “שיחות סלון” התחיל גם עם מתי כספי. הגישה שלו הייתה חסרת פשרות; הוא האמין שהלחן הוא לא רק “ליווי” למילים של גפן, אלא מרכיב רגשי שחייב לעמוד בסטנדרטים גבוהים. בזמן שתכננו את המופע, כספי הנחיל את התפיסה שעל פיה ההרכב המלווה, שנקרא “להקה טובה”, חייב להיות, ובכן… באמת להקה טובה.

הלב הפועם של תחילת הדרך בפרויקט הזה היה יצחק קלפטר. לאחר פירוק להקת כוורת, קלפטר חיפש בית חדש ללחנים הנפלאים שלו. ב”שיחות סלון” הוא מצא את המקום הזה. גפן ידע שקלפטר הוא לא רק גיטריסט וירטואוז, אלא מלחין שיכול לקחת טקסט פשוט ולהפוך אותו לפנינה בוהקת בתקליט ועל הבמה.

אלו היו חיבורים חדשים ומרגשים; השילוב בין הגיטרה המדויקת של קלפטר לבין הקול החרישי אך הברור של יעל לוי, יצר סאונד שעד היום, כשהוא בוקע מהתקליט, גורם לצמרמורת של עונג. לוי, אז בת 24, הייתה הקונטרה המושלמת לקשיחות התל-אביבית של גפן. היא הביאה רוך, איפוק ועידון שהיו חסרים בנוף המוזיקלי של אז.

אז איך יהונתן גפן גילה אותה? זה קרה כשהופיעה במועדון “המערה הקטנה”, במסגרת מופע של ישראל גוריון. גפן הגיע לראות את ההופעה והתאהב בזמרת. היא הצטרפה לצוות ההפקה ובין שירה לשירה, היא דאגה לשמר את מיתרי קולה עם המורה לפיתוח קול, כרמלה ינוב. באוגוסט 1977 נודע כי גפן כתב שיר חדש ל”שיחות סלון” בשם “סגנון חדש”, אך השיר הזה לא הגיע בסופו של דבר לתקליט.

כשהתקליט של שובבי ציון יצא, סוף סוף, מחדש בחברת הד ארצי ובאופן בו אפשר להניח אותו בהנאה על צלחת הפטיפון ולהתענג. אז מה היה מאחורי התקליט הזה? בשביל זה אנחנו כאן, כדי לספר לכם.

קודם כל, הסיפור החל מאמרגן אחד בשם מיקי פלד, שאהב לעשות חיבורים וביקש לחבר את הצמד של קובי רכט וקובי אשרת (הקוביות) עם הפוורש הראשון מלהקת כיף התקווה הטובה. הלא הוא חנן יובל. פלד הוסיף ואמר שאם הם יקימו שלישייה, הם יוכלו לחמם את הופעותיו של מייק בראנט בישראל, החל מדצמבר 1970. השלושה נענו לאתגר ויצאו לדרך. עבור חנן זה לא היה בתחילה זיווג משמיים. כי אחרי הכל, הוא כבר טעם הצלחה עם השלושרים והיסס לעשות את אותו מסלול שוב. בכל זאת, הוא הסכים והשם הגיע במהרה מרחוב חובבי ציון בתל אביב. שירים החלו להתגבש במהרה. הוויכוחים בין השלושה היו חזקים כמו הצלילים המוסיקליים.

השיר הראשון שיצא לרדיו משובבי ציון היה “איש גדול”, שכתב קובי רכט ונשמעים בו צלילי הגיטרה של יצחק קלפטר. בהמשך יחתום שיר זה את הצד הראשון בתקליט. שימו לב שבפזמון השני של השיר שר קובי רכט, בטעות, את המילה חסרת המשמעות שצח, במקום שכח. הוחלט אז להשאיר את הטעות כי שירתו של קובי נחשבה מוצלחת בטייק הזה. בתחילת 1970 יצא לרדיו שיר שני של השלושה, “איש מזג האוויר”, שבהמשך יחתום את התקליט. זה שיר שהגיע מהמחזה “קרחת”, בו שיחקו לפני כן רכט ואשרת. סיום השיר הזה בא בהשפעת היי ג’וד של הביטלס.