חוזרים לתקליט החשוב מאד של נסיך האופל
כן, כמוכם גם אנחנו, בגיורא, הצטערנו ביותר לשמוע על לכתו של אוזי אוסבורן – הזמר שבלעדיו עולם הרוק לא היה נראה אותו הדבר. האיש ששמו האמיתי הוא בכלל ג’ון ונראה היה שהמושג “טירוף” נבנה לפי דמותו. אז כדי להזכיר לנו ולכם כמה הוא ולהקתו, בלאק סאבאת’, היו הכי גדולים – בואו נחזור ביחד אל הסיפור שמאחורי התקליט השני של הלהקה, PARANOID, שטלטל את חנויות התקליטים
צרות בגן עדן: הפרידה מהמנהל
הצרות החלו לבעבע כמעט מיד לאחר שהתקליט הראשון של הלהקה, שנשא את שמה, זינק למצעדים. ג’ים סימפסון, המנהל הראשון של סאבאת’, מצא את עצמו במצב בעייתי. חודשים קודם לכן, כשהלהקה עוד הייתה הרכב אנונימי מברמינגהם, הוא סגר עבורה סדרת הופעות במקומות קטנים ואינטימיים ברחבי בריטניה. כעת, כשהמעמד שלה נסק לשחקים, חברי הלהקה חשו מושפלים להופיע במועדונים קטנים תמורת סכומים שנראו להם מגוחכים.
סימפסון, מצידו, החזיק בתפיסת עולם עסקית ישרה והגיונית. הוא האמין שנאמנות היא ערך עליון. “קבעתי להם הופעות במקומות שהכרתי עוד מלהקות קודמות שניהלתי,” הוא נזכר. “כשאתה סוגר הופעה תמורת 800 פאונד, אתה חייב לכבד את ההסכם גם אם התקליט שלך פתאום מצליח בגדול. אתה מנסה לנהל משא ומתן על תוספת תשלום כמחווה למעמד החדש, אבל האמרגן המקומי ראוי לקבל את התמורה שלו, כי הוא הימר על הלהקה כשאף אחד אחר לא עשה זאת”.
אז הוויכוח הפך למלחמת התשה. חברי הלהקה דרשו לבטל את כל ההופעות הקטנות ולהתחיל מחדש עם תג מחיר גבוה בהרבה. סימפסון התנגד נחרצות. “ביטול הופעות לא רק פוגע באוהדים שכבר קנו כרטיסים ורוכשים את התקליטים שלך בחנות התקליטים המקומית, זה גם מוריד אותך מהמפה לתקופה ארוכה. לקבוע תאריך חדש לוקח בין עשרה לשנים עשר שבועות”. הוא כבר הצליח להשיג להם סכומים נאים של 1,000 ו-1,200 פאונד להופעה, אבל ברגע שהתקליט הראשון התפוצץ עם מכירות נאות, הצעות של 2,000 ו-2,500 פאונד החלו לזרום. הבעיה הייתה שההצעות השמנות היו עבור הופעות בעוד חודשיים-שלושה. “ניסיתי להסביר להם שהם חייבים לגלות אחריות,” אמר סימפסון. “אמרתי להם, ‘אנחנו צריכים את האנשים האלה בדרך למעלה, ונקווה שהם יהיו נחמדים אלינו בדרך למטה’. אבל כמובן, מבחינת חברי הלהקה לא הייתה שום דרך למטה”.
הסוף הגיע במהירות ובצורה ברוטלית. ערב אחד, מנהל הדרכים של הלהקה דפק על דלתו של סימפסון והודיע שהלהקה לא יכולה לנסוע להופעה בליברפול כי אין לה כסף. סימפסון נדהם. הוא אישר להם לקחת את כל התשלום במזומן מההופעות האחרונות ולחלק אותו בין ארבעתם, מתוך הבנה שהוא יגבה את העמלה שלו מאוחר יותר כשיגיעו תשלומים גדולים יותר בצ’קים. “הרגע חצינו את קו פרשת המים והכסף הגדול עמד להתחיל לזרום, אז לא היה אכפת לי לחכות חודש עם העמלה שלי,” הסביר.
פיטורי מנהל – ימים לפני צאת התקליט
הוא התקשר לחברי הלהקה ושאל אותם איך ייתכן שאין להם כסף. “הם אמרו, ‘טוב, בזבזנו הכול. אם אתה לא יכול לתת לנו 200 פאונד, אנחנו לא נוסעים להופיע’. אז גייסתי 200 פאונד, סכום עתק באותם ימים, ונתתי להם”. בבוקר שלמחרת, ב-4 בספטמבר 1970, ימים ספורים לפני צאת התקליט השני שלהם, PARANOID, סימפסון קיבל מכתב מעורכי דין שהודיע לו קצרות כי הוא מפוטר. “הם כתבו לי לא ליצור יותר קשר עם הלהקה ושהם לא רוצים לעבוד איתי כי לא עשיתי את עבודתי כראוי,” הוא סיפר במרירות. “באותו שבוע שהם פיטרו אותי, התקליט הראשון שלהם היה במקום הראשון במצעד של MUSIC BUSINESS WEEKLY. אז לא עשיתי את עבודתי כראוי?!”.
סימפסון תבע את הלהקה, והחל תהליך משפטי ארוך ומתיש שנמשך שנים. במבט לאחור, הוא חש שהמרוויחים היחידים היו עורכי הדין. באופן מפתיע, הוא לא נטר טינה לחברי הלהקה והעריך בעיקר את אוזי אוסבורן, שהתנגד לפיטוריו אך היה במיעוט. “חיבבתי את אוזי ואני עדיין מחבב אותו. הוא אחד האנשים הנחמדים יותר באנושות. הוא לא מתיישר עם שום נורמה, הוא ישר, נאמן, והוא היה היחיד שלא רצה לעזוב אותי. ראיתי אותו כמה פעמים מאז והוא היה נהדר. בפעם האחרונה הוא פשוט חיבק אותי”. עם טוני איומי הגיטריסט המפגשים היו רשמיים אך ידידותיים. את גיזר באטלר הבסיסט הוא פגש בחנות כלבו וזה פשוט התחמק ממנו. את ביל וורד המתופף הוא לא ראה מאז.
צלילים מהשאול: מה זה התקליט PARANOID?
למרות הכאוס, ובתוך ימים ספורים בלבד, הלהקה יצרה תקליט שהפך לאבן דרך. PARANOID יצא ב-18 בספטמבר 1970, שמונה חודשים בלבד אחרי קודמו, והיה עמוס בקלאסיקות מהרגע הראשון. זהו התקליט שביסס את הסאונד הייחודי שלהם וזכה למעריצים רבים, ביניהם ג’ון ליידון, סולן להקת סקס פיסטולס, שאמר שנים מאוחר יותר: “PARANOID היה אחד התקליטים הטובים ביותר שנוצרו אי פעם”.
במקור, התקליט כולו היה אמור להיקרא WAR PIGS. השיר, שהיה מחאה נוקבת נגד מלחמות ומנהיגים צמאי דם (עם רמיזות ברורות למלחמת וייטנאם), נפתח בשורות האלמותיות “גנרלים נאספים בהמוניהם / ממש כמו מכשפות במיסות שחורות”. חברת התקליטים, שחששה שכותרת כזו תגרום לכך שאף חנות תקליטים לא תסכים למכור אותו, הטילה וטו. הם לא רצו שהלהקה תצטייר כפוליטית מדי, וחששו מהתגובה בארצות הברית.
אז השיר שהעניק לתקליט את שמו נולד במקרה לחלוטין. הלהקה הבינה שהתקליט קצר מדי בכשלוש דקות ושחייבים להקליט שיר נוסף כדי למלא את החסר. בזמן שכולם יצאו להפסקת צהרים, הגיטריסט טוני איומי המציא ריף קליט ומהיר תוך דקות. גיזר באטלר שרבט מילים על פיסת נייר שמצא, ואוזי המציא מנגינה לשיר במקום. תוך פחות משעה, השיר הוקלט. באטלר, שסבל מדיכאון במשך שנים, כתב את המילים על תחושותיו האישיות. “סיימתי עם האישה שלי כי היא לא יכלה לעזור לי עם המוח שלי”, שר אוזי, וביטא את תחושת הניכור והמצוקה הנפשית שבאטלר חש. “באותם ימים לא דיברו על דיכאון,” הסביר באטלר. “חשבו שאתה פשוט משוגע”. למרבה האירוניה, הוא עצמו חשב שהשיר “קל מדי” ו”פופי” ולא רצה לכלול אותו בתקליט, אך לא הייתה ברירה. השיר הפך ללהיט הגדול ביותר של הלהקה.
ויש גם את השיר שחותם את הצד הראשון – IRON MAN. עם הריף הכבד והאימתני שלו, השיר הזה הפך לקלאסיקה מיידית. בניגוד למה שרבים חושבים, השיר אינו מבוסס על דמות הקומיקס. גיזר באטלר הגה סיפור על אדם שנוסע לעתיד, רואה את סוף העולם, חוזר להווה כדי להזהיר את האנושות, אך הופך למגנט ואינו יכול לדבר. כולם לועגים לו, והוא, בזעמו, גורם לאפוקליפסה שהוא עצמו בא להזהיר מפניה. באטלר ראה בו מעין גרסה מודרנית לסיפורו של ישו: גיבור שהופך לקורבן, אך בניגוד למקור, איש הברזל חוזר כדי לנקום.
מה היה עם סאבאת' לאחר מכן?
השנה היא 1971. ארבעת פרשי האפוקליפסה מברמינגהם משחררים את התקליט השלישי והחשוב שלהם, MASTER OF REALITY. הם נמצאים על גג העולם, ממציאי ז’אנר חדש וכבד, וההשפעה שלהם מהדהדת בכל פינה. אולם מפה קרה משהו ששינה את הלהקה.
לאחר ההצלחה האדירה של MASTER OF REALITY, חברי הלהקה ארזו את עצמם ועברו ללוס אנג’לס כדי להקליט את התקליט הרביעי שלהם, שזכה לשם ההולם VOL. 4 ויצא בשנת 1972. המעבר לעיר המלאכים סימן נקודת מפנה משמעותית. הלהקה לקחה על עצמה את תפקיד ההפקה בפעם הראשונה, מה שאפשר לה חופש אמנותי מוחלט להתנסות במבני שירים מורכבים יותר ובמגוון כלי נגינה חדשים. קטעים כמו WHEELS OF CONFUSION הציגו השפעות ניכרות של רוק מתקדם, בעוד הבלדה המפתיעה CHANGES, שהתבססה על פסנתר ומלוטרון, הייתה סטייה מוחלטת מהסאונד הכבד והאפל שאפיין את סאבאת’. אולם, מאחורי הקלעים, אולפני ההקלטות הפכו לחגיגה מתמשכת של שימוש מסיבי בקוקאין, שהחל לזרוע את זרעי הפורענות והמחלוקת בין חברי הלהקה.
התקליט הבא, SABBATH BLOODY SABBATH משנת 1973, נחשב בעיני רבים לאחת מיצירות המופת הגדולות ביותר שלהם. הלהקה שכרה את טירת קלירוול בוויילס כדי להקליט אותו, והאווירה הגותית והמסתורית של המקום, עם רוחות הרפאים, חלחלה היטב לתוך המוזיקה. כאן שולבו סינטיסייזרים ועיבודים תזמורתיים. שיר הנושא הוא יצירה אפית מרובת חלקים, ושירים כמו A NATIONAL ACROBAT ו-KILLING YOURSELF TO LIVE הדגימו בגרות מוזיקלית חדשה ועומק שלא נשמע כמותו בעבר. למרות הניצחונות היצירתיים, המעגל הבלתי פוסק של הקלטות ומסעות הופעות, בשילוב עם ההתמכרות הגוברת לסמים, המשיך לשחוק את מערכות היחסים השבריריות בתוך הלהקה.
באמצע שנות השבעים, הסדקים במכונה המשומנת החלו להיראות בבירור. התקליט השישי שלהם, SABOTAGE משנת 1975, היה תגובה ישירה לבעיות המשפטיות והניהוליות הקשות שהעיבו עליהם באותה תקופה. חברי הלהקה נאלצו לא פעם להקליט כשהם רואים עורכי דין נכנסים לאולפן ומגישים להם עוד מסמך ובו תביעה נגדם. אם פעם הם שרו על פרנואיד – הפרנויה בשלב הזה כבר הייתה מוחשית.
התקליט שבא אחריו, TECHNICAL ECSTASY משנת 1976, התאפיין בהפקה מלוטשת יותר ודגש רב יותר על קלידים, כאשר באופן חסר תקדים, המתופף ביל וורד לקח את המיקרופון ושר את השיר IT’S ALRIGHT. בעוד שחלק מהמעריצים העריכו את ההתרחקות המוזיקלית מהבסיס, אחרים חשו שהלהקה נוטשת את שורשי ההבי מטאל שלה. קבלת הפנים המעורבת של התקליט שיקפה את החיכוך היצירתי הגובר בין הגיטריסט טוני איומי, ששאף לחקור אפיקים מוזיקליים חדשים, לבין הסולן אוזי אוסבורן, שהפך מאוכזב יותר ויותר מהכיוון החדש של הלהקה.
המתחים שהצטברו הגיעו לבסוף לנקודת רתיחה בסוף 1977, כאשר אוזי אוסבורן הודיע שהוא עוזב את בלאק סאבאת׳. הלהקה, בהחלטה נמהרת, גייסה את הסולן דייב ווקר. אולם, היעדרותו של אוזי הייתה קצרת מועד, והוא חזר לשורות הלהקה בתחילת 1978.
האיחוד, עם זאת, היה רחוק מלהיות הרמוני. הקלטות התקליט שעתיד היה להיקרא NEVER SAY DIE היו רצופות קונפליקטים, קיפאון יצירתי ואווירה עכורה. על פי הדיווחים, אוזי לא התלהב כלל מהחומרים שהלהקה כתבה בהיעדרו ונאבק בשדים האישיים שלו. התוצאה הייתה תקליט מבולגן יחסית. החברים פשוט לא היו ממוקדים. מסע ההופעות שבא בעקבות צאת התקליט היה סוער לא פחות, והיה ברור לכל שההרכב המקורי גוסס. ההופעה האחרונה של אותו סיבוב הופעות סימנה את הפעם האחרונה שארבעת החברים המקוריים של בלאק סאבאת׳ הופיעו יחד על במה אחת למשך קרוב לשני עשורים.
אבל כן, הגורל הצליח לחבר מחש את ארבעת חברי הלהקה לערב אחד שנקרא BACK TO THE BEGINNING. אוזי אוסבורן ישב במרכז הבמה על כסא מלכות ושר בכל הכוח שהיה לו, כשהיה ידוע לכל שהוא סובל ממחלת הפרקינסון. עדיין, כל עולם הרוק – כולל חברי להקתו – היו בהלם כשנודע להם שימים לאחר מכן נסיך האופל עזב אותנו כדי ללמד שיעור רוק כבד הגון את המלאכים שם למעלה.




