לו הייתי פיראט - על הבוטלגים בשוק המוזיקה
בוטלגים צץ במקור כמונח להברחה לא חוקית של אלכוהול בארה”ב. בהמשך הודבק המונח על תקליטים פיראטיים, כלומר תקליטים שהוקלטו והודפסו באופן בלתי חוקי, ללא אישור האמנים שבו וללא אישור חברת התקליטים בה האמנים חתומים. בארצנו קראו להם “תקליטים לבנים”, כי עטיפתם והמדבקות על גבי התקליטים היו בעיקר לבנות עם כמה שמעט הסבר על התוכן
מה היה תקליט הבוטלג הראשון?
תקליט הבוטלג GREAT WHITE WONDER צץ לחנויות בלוס אנג’לס בחודשי הקיץ של שנת 1969, על ידי שני גורמים אנונימיים בתעשיית המוזיקה שבלוס אנג’לס שנודעו רק בשמות דב וקן (אלו הם פאט אליסטר ודאב טיילור). שם הבוטלג הודפס על העטיפה הלבנה ומבחינת איכות ההקלטה, השירים האלו נשמעו רע אבל זה רק הוסיף להילה שלהם, ולתחושה שהמעריצים מאזינים לתקליט סודי ואסור.
בסוף שנת 1969 תבע דילן מפעל תקליטים בוונקובר שהפעיל פס יצור לתקליטי הבוטלג הזה שנמכרו במחירים שנעו בין 6.95 דולר ל-12 דולר. המוצר הפך לפריט מחתרתי מבוקש מאד, שהיה הסדק בסכר שגרם במהרה להצפת שוק המוזיקה בתקליטים לא חוקיים.
איזה אמן חיקה אז את מוצרי הבוטלגים?
היה זה פרנק זאפה, שבשנת 1971 הוציא תקליט בהופעה ושמו “פילמור איסט, יוני 1971”. לפי השם, אנו מבינים שמדובר בהקלטה חיה מאולם פילמור איסט שבניו יורק. איכות ההקלטה אינה משובחת, כיאה להקלטת בוטלג והעטיפה מחקה נאמנה את סגנון העטיפות שנמכרו אז מתחת לדלפקי חנויות התקליטים וביוקר.
האם היו בוטלגים שדמו למוצרים רשמיים?
ובכן, ב-19 בנובמבר, בשנת 1974, הופיעה להקת פינק פלויד ב- TOTTENHAM GARDENS שבאנגליה.
ההופעה כללה את ביצוע כל התקליט המפורסם, “הצד האפל של הירח” וגם שלוש יצירות חדשות:
1.SHINE ON YOU CRAZY DIAMOND
2.YOU GOTTA BE CRAZY
3.RAVING AND DROOLING
ההופעה הוקלטה עם מכשיר הקלטה שהוגנב ותקליט הבוטלג שיצא נקרא BRITISH WINTER TOUR 74, כשהרבה אנשים חשבו בטעות שזה תקליט חדש של פינק פלויד (בגלל שלוש היצירות החדשות שבו).
בתקופה ההיא הייתה להקת פינק פלויד נחשקת מאד בשל הצלחת “הצד האפל של הירח” והציפייה לתקליט המשך ליצירה ההיא הייתה גדולה ביותר. ולכן אנשים רבים מיהרו לקנות את הבוטלג בחושבם שזה התקליט הרשמי.
הבוטלג הזה, שיצא בשנת 1975, נמכר ביותר מ- 100,000 עותקים והפך לאחד הבוטלגים הידועים יותר של הלהקה.
גם ריצ'רד ברנסון, מחברת וירג'ין, היה פיראט
בשנת 1972 שיגשו עסקי הבוטלגים בלונדון.
עם זאת, חנות התקליטים, וירג’ין, החליטה לעשות מעשה ולהצהיר כי מעתה ואילך לא יימכרו יותר אצלה תקליטים לא חוקיים. כך נאמר מטעמה לעיתון מלודי מייקר: “החלטנו להיפטר מהמלאי של התקליטים הלבנים שלנו ולהפסיק למכור אותם מכמה סיבות. יש המון זבל שיוצא בצורת בוטלגים בארץ שלנו ואנחנו בכל מקרה מתכוונים להשיק בקרוב את חברת התקליטים החוקית שלנו. בניגוד לארה”ב, שוק הבוטלגים הבריטי לא מניב כסף כה רב. אנחנו רוצים לצאת מזה לפני שכל העסק יאבד שליטה. עם זאת, בוטלגים לא פגעו באף אמן באנגליה ולמעשה אף העניקו להם עוד פירסום”.
חברת וירג’ין הייתה אחת היחידות שפרסמה תקליטי בוטלגים בחלונות הראווה והציגה אותם במדפיה הרגילים, אבל כנראה המניע של וירג’ין להפסיק למכור תקליטים לא חוקיים לא היה נקי כל כך, כפי שהיא באה להציג זאת אז לתקשורת.
בשנת 1971 היה ריצ’ארד ברנסון, המיליארדר לעתיד, רק בתחילת דרכו. הוא בדיוק פתח את חנות התקליטים הראשונה של וירג’ין, בשכונת נוטינג היל גייט בלונדון, ובה נהג למכור תקליטי יבוא במחירים מוזלים יותר ממה שהוצע בשוק. רבים מהם היו בוטלגים. אחד הבוטלגים הנמכרים יותר שייבא ברנסון היה עם להקת דיפ פרפל. זה נקרא H-BOMB ובפנים הקלטת הופעה של הלהקה ב-10 ביולי 1970 ב- AACHEN שבגרמניה.
בניגוד לבוטלגים אחרים, ההקלטה הזו של דיפ פרפל הייתה באיכות מתקדמת. מה שהוביל לחשד שאנשים בצוות ההפקה של הלהקה היו אחראים להקלטה הגנובה הזו. חברי הלהקה נשאלו רבות על הבוטלג הזה בראיונות. הגיטריסט ריצ’י בלאקמור היה נחרץ נגד התקליט. האורגניסט, ג’ון לורד, דווקא סיפר כי הסולו בהקלטה הזו הוא הטוב ביותר שעשה וכי הוא עולה על כל הקלטה אולפנית עמו.
הבסיסט, רוג’ר גלובר, אמר אז: ” תקליטי בוטלגים על שמך יכולים להיות ממש דבר רע. לכל הלהקות יש הופעות טובות והופעות רעות, ואם הם תופסים אותך בהופעה גרועה, הרי שהתקליט הלא חוקי ההוא באמת יכול לכבות אנשים. הם שומעים את זה וחושבים, ‘לעזאזל, דיפ פרפל לא טובים’. שמעתי תקליט בוטלג של לד זפלין והם נשמעו נורא. זה פשוט לא הוגן. זה עסק רקוב”.
בכל אופן, הנהלת הלהקה לא היססה לתבוע את ברנסון והסכום שנגזר עליו לשלם כמעט ומוטט את העסק החדש שלו כשאמו נאלצה למשכן את בית המשפחה כדי לעזור לו לשלם את זה.
באופן אירוני, שמונה שנים לאחר התביעה הייתה דיפ פרפל כבר להקה מפורקת והזמר שלה, איאן גילאן, חתם בחברת וירג’ין כדי להמשיך בקריירת הסולו שלו.
ואם כבר לד זפלין – מה קרה בפסטיבל באת'?
ב-28 ביוני הופיעה הלהקה הגדולה בפסטיבל באת’. עבור זפלין היה זה ערב שהוא נקודת תפנית. פחות משלושה חודשים לפני כן נודע לציבור שהביטלס התפרקו ועם הפסטיבל הזה היה ברור לכל שלד זפלין, שנקבעה להופיע ביומו השני של הפסטיבל, היא הלהקה הפופולרית ביותר.
זמן קצר לפני תחילת הופעתה של זפלין, קלט מנהל הלהקה, פיטר גראנט, שיש מספר ברנשים שמבקשים להקליט את ההופעה כדי ליצור תקליטי בוטלגים. גראנט: “תפסתי אותם מתחת לבמה. לא מצאתי את מפיק הפסטיבל שיטפל בהם והחלטתי לעשות זאת בעצמי. השתלחתי בהם ובעטתי בהם בכל העוצמה. לקחתי בכוח את הציוד שלהם ושברתי אותו עם גרזן”.
מה היה לאמנים להגיד על תקליטי בוטלגים?
1 רינגו סטאר: ” תמיד הרגשתי שמה שהוצאנו זה מה שחשבנו שהוא הכי טוב. ואז יצאו הבוטלגים האלו והיו מכירות אדירות. אני רוצה להוציא את הבוטלגים של הביטלס כי במקום שמישהו אחר מוציא אותם, אנחנו צריכים לעשות את זה. כי ההקלטות בחוץ, בכל מקרה”.
2 בוב דילן: “הם מקוממים… אתה פשוט יושב ומנגן לך בתוך חדר במוטל… הם מצותתים לך עם טלפון שמחובר להקלטה… ולאחר מכן זה מופיע כבוטלג עם עטיפה שיש בה תמונה שלך שצולמה מתחתית המיטה שלך”.
3. ג’ון לנון עונה לקורא בעיתון מלודי מייקר, שרכש בוטלג של הביטלס בהופעה באיצטדיון SHEA: “נורמן היקר, למה לקנות את הבוטלג מלכתחילה? קראתי כמה הם היו גרועים בעבר. בכל מקרה, הסיבה שאנחנו לא שחררנו את הדברים הישנים זה בגלל שלא הספקנו לעשות מיקסים עדיין. זה הכל, אנשים. באהבה, ג’ון ויוקו”.
אז כיצד אמנים הסבירו לקהל על נזקי התופעה הזו?
קחו לדוגמה את להקת האחים דובי. ב- 28 בינואר בשנת 1978, התארחו אותם “אחי צינגעלע” (דובי, משמעו ג’וינט) בתוכנית הטלוויזיה הקומית לנוער “מה קורה'” ושם לימדו את הצעירים מדוע לעשות תקליטי בוטלגים או לרכוש אותם זה דבר רע.
בפרק שנקרא DOOBIE OR NOT DOOBIE, מחליטה הדמות השלילית, ריראן, להקליט בחשאי הופעה של הלהקה מהשורה הראשונה. הוא לוחץ על כפתור ההקלטה במכשיר שהוסתר במעילו, בזמן שחברי הלהקה מנגנים את BLACK WATER. המכשיר התגלה וריראן נתפס.
האם יש להקות שעודדו את תעשיית הבוטלגים?
הלהקה הידועה ביותר בעניין עידוד מעריציה להקליט את ההופעות ולהחליף אותן ביניהם, הייתה גרייטפול דד. כל הופעה של להקה זו נחשבה בקרב מעריציה כ”חוויה דתית”. חברי הלהקה הבינו את חשיבות שיתוף הצלילים והחוויה ועודדו את האנשים להקליט, ללא אישור רשמי, את ההופעות. המעריצים הוקירו תודה ללהקתם המרגשת והנדיבה, והם נהרו אחריה באדיקות ונהנו שהחשיבו אותם כ- DEAD HEADS.
גם ברוס הבוס בא את הבוטלג לרמוס
באוקטובר 1979 פירסם הרולינג סטון מכתב ששלח למערכת בוב רוסו מקונטיקט ובו אכזבה מברוס ספרינגסטין:
“אני יודע מזה שנים שברוס ספרינגסטין הוא הדבר הטוב ביותר שנמצא בעולם הרוק’נ’רול, אבל התאכזבתי לקרוא על התביעה שהוא הגיש נגד יצרני בוטלגים. זה צעד מוזר ממישהו שעודד אנשים בהופעות להקליט אותו. בהופעה שהוא עשה ברוקסי, הוא צעק מהבמה, ‘קדימה אנשי הבוטלגים. הפעילו את הטייפים שלכם’. ובהופעה בווינטרלנד הוא ביקש להקדיש שיר לאנשים שבפארק אשבורי. והוא הוסיף ‘הם ודאי ישמעו את זה יום אחד לנוכח קסם הבוטלגים’. אז מדוע הוא רוצה לעצור את הקסם הזה? אני ממש לא מצליח להבין אותו”.
גם האלבום האדום והאלבום הכחול של הביטלס נוצרו בגלל בוטלגים
ב-19 במרץ, בשנת , נערכה1973 מסיבת עיתונאים במשרדי חברת קפיטול שבהוליווד. סגן נשיא החברה, בראון מגס, הודיע לעיתונאים בעניין הוצאת שני אלבומי להיטים של הביטלס. הראשון יתמקד בשנים 1962-1966 והשני בשנים 1967-1970.
כך הוא הכריז: “אנו נוציא דרך חברת אפל שני אלבומים עם שירי ביטלס ישנים, במטרה להילחם במכירות תקליטי בוטלגים של הביטלס המוצעים בשוק בשם ALPHA OMEGA ומפורסמים בטלוויזיה ובמהדורות החדשות. אנו חשים שיהיה קל יותר להילחם במוצר ההוא עם מוצר משלנו, מאשר לתבוע בבית משפט. זה נכון וראוי שהביטלס יקבלו אוסף להיטים משלהם דרך החברה שלהם”.
