הלו, מי חתך את עטיפת התקליט שלי?!
לא רק אמנות עוצרת נשימה או צילומים נועזים – כמה מעטיפות התקליטים הבולטות והבלתי נשכחות בתולדות הרוק והפופ לקחו את זה צעד קדימה: הן נחתכו, עוצבו או נוקבו בכוונה תחילה כדי ליצור חוויה ויזואלית יוצאת דופן. כן, יצירות האמנות הללו הפכו את האריזה להרחבה ישירה של המוזיקה עצמה. אז הפעם, אנחנו שמים זרקור על כמה עטיפות תקליטים מיוחדות שכאלו, כאלו שבוודאי ייקרו משמעותית את תהליך ההפקה (ונראה שהאמנים עצמם נאלצו בסופו של דבר לכסות את ההוצאה), והסיפורים המרתקים שמאחוריהן
סיבוב של גאונות: THE SMALL FACES והקופסה העגולה
ראשית כל, נצלול לאחת העטיפות החתוכות הבולטות ביותר משנות השישים הסוערות. מדובר בתקליט המופלא של להקת THE SMALL FACES, ששמו OGDENS NUT GONE FLAKE. כולנו רגילים שעטיפות תקליטים מגיעות בצורת ריבוע – אבל כאן? הפתעה! העטיפה הגיעה בקופסת פח עגולה, ממש כמו התקליט עצמו. אין ספק שהעיצוב הזה משך מיד את העין, אם כי הקשה מעט על הצבת המוצר על מדפי החנויות. היה זה טכנאי ההקלטה האגדי של התקליט, גלין ג’ונס, שסיפר: “הרעיון לעטיפה העגולה הזו הגיע מבסיסט הלהקה, רוני ליין. לא ידענו איך לקרוא לתקליט הזה שהקלטנו, כשבחדר האולפן נחה לה קופסת פח עגולה של טבק. נהגנו לגלגל ג’וינטים עם הטבק הזה. אז רוני הביט בזה ונדלק לו רעיון שהדליק את כולנו”.
הגימיק שלא עבד: פופלקס והחלום הישראלי
ואם כבר הזכרנו להקות פורצות דרך, הנה כמה מילים על התקליט של פופלקס, שיצא בסוף שנת 1986 בחברת הליקון. הלהקה הצעירה הזו כבר הספיקה להוציא תקליט שדרים לרדיו (זוכרים את הפזמון הסוחף, קוראים לי איציק – אני חושב שהעולם יפה?) והתכוננה בשיא המרץ ליציאת התקליט השלם הנכסף. חברת התקליטים שפכה כסף רב על שיווק המוצר, עם דגש על העטיפה החתוכה הייחודית, ואף כללה הבטחה לקהל שמדובר בתשובה הרצינית ללהקת משינה. אולם, הקהל לא קנה את הגימיק החתוך ואת התוכן המוזיקלי שבפנים, ולהקת פופלקס התפרקה ביוני 1987 עם הופעת פרידה במועדון הפינגווין המיתולוגי.
צרות בגן עדן: הרולינג סטונס ופרצופים גנובים
עטיפת תקליט חתוכה מעניינת אחרת הגיעה בשנת 1978 עם SOME GIRLS של הרולינג סטונס. חברי הלהקה, שתמיד אהבו להתחפש ולהשתעשע בתדמיתם, ואף הופיעו מחופשים לנשים בעבר (זוכרים את עטיפת התקליטון, האם ראית את אמך, בייבי, עומדת בצל?, משנת 1966?), מצאו שהפעם הבדיחה עלתה להם ביוקר והפכה לתביעות משפטיות. מיק ג’אגר שיתף: “הרעיון היה שאם שולפים את העטיפה הפנימית, מקבלים בעטיפה החיצונית מראה שונה מהחללים החתוכים. אבל איש לא טרח לסדר את ענייני זכויות היוצרים עם האנשים שצולמו שם, שהם לא אנחנו, וזה הכניס אותנו לצרות. המעצבים פשוט חתכו פרצופים מכל מיני מגזינים בחושבם שמדובר ברכוש הציבור”. הלהקה נאלצה לגנוז את ההדפסה של התקליט ולעצב את העטיפה מחדש. “אז כל הסיוט הזה גרם לי פחות ליהנות מהמוצר הזה”, הודה ג’אגר, והוסיף בעקיצה: “לעורכי דין אין חוש הומור”.
עירום חושפני ושערורייה עולמית: ג'ון לנון ויוקו אונו
תקליט שעורר המון עניין וסערה בסוף שנות השישים היה התקליט הראשון של ג’ון לנון ויוקו אונו, ששמו TWO VIRGINS. כן, השניים היו זוג טרי ולוהט בסצנה, והם כל כך רצו להראות שהם מאוהבים, ביחד וחשופים לעולם – עד שהם ביקשו להציג על עטיפת התקליט צילום של שניהם בעירום מלא. לנון אמר לאחר מכן: “רציתי שהעולם יזדעזע מזה”. אתם כבר יכולים לנחש שהייתה בעיה לא קטנה לחברת התקליטים לשווק את הדבר הזה. בעלי חנויות תקליטים רבים סירבו להציב את המוצר הפרובוקטיבי הזה במתחם שלהם. כשתקליטים יובאו מאנגליה לארצות הברית, אנשי המכס החרימו בתוקפנות את הסחורה. לבסוף, הוחלט למכור את היצירה החושפנית הזו כשהיא מונחת בתוך עטיפת נייר חומה, עם חתך מיוחד שהציג רק את פרצופיהם של הצמד מעטיפת התקליט המקורית. פול מקרטני דווקא ביקש לתמוך בחברו הטוב כשלנון נאלץ להסביר לנשיא חברת התקליטים הבריטית מדוע עליו להפיץ את היצירה לרבים. אותו נשיא השיב בפגישה המפורסמת: “הלוואי ויכולתם למצוא זוג עם גוף יפה יותר משלכם. פול מקרטני היה נראה טוב מכם כשהוא עירום על עטיפת התקליט הזה”. ג’ון ויוקו, באופן לא מפתיע, לא אהבו את התגובה הזו כלל.
אשליה אופטית וחותם אמנותי: טראפיק והקובייה
להקה נוספת שחתכה את העטיפה שלה והותירה חותם הייתה להקת הרוק הבריטית טראפיק. בשנת 1971 יצא תקליטם THE LOW SPARK OF THE HIGH HEELED BOYS. העיצוב הייחודי של העטיפה, הכולל את הפינות הימנית העליונה והשמאלית התחתונה חתוכות, יצר אשליה של קובייה תלת ממדית. עיצוב חדשני זה נוצר על ידי האמן הבריטי טוני רייט, שבהמשך דרכו עיצב עטיפות תקליטים גם לשני אמנים ענקיים שקראו להם בוב – בוב מארלי ובוב דילן. הבחירה העיצובית הזו לא רק ייחדה את התקליט מבחינה ויזואלית אלא גם תרמה להכרה שלו בעולם האמנות, כאשר מגזין רולינג סטון כלל אותו ברשימת “100 עטיפות התקליטים הגדולות”, והיצירה המקורית אף הוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית. ההצלחה וההשפעה של העיצוב הזה הובילה לעטיפה חתוכה נוספת, גם היא באותו אופן גאוני, בתקליט הבא של הלהקה, SHOOT OUT AT THE FANTASY FACTORY.
לד זפלין: חלונות למסתורין וגלגל ההפתעות
באמצע שנות השבעים הייתה להקת לד זפלין אחת מלהקות הרוק הגדולות והמשפיעות ביותר בעולם. אז אחרי שנתיים של ציפייה דרוכה מצד המעריצים, הגיע הזמן להוציא תקליט כפול. הקהל כבר השתוקק לאחוז ביצירה החדשה, וללהקה היה ברור שצריך להביא כאן גם עטיפה מיוחדת שתתאים למעמד. פיזיקל גראפיטי, התקליט הכפול שיצא בשנת 1975, הגיע עם צילום של בניין כשכל החלונות בו חתוכים. כאשר המעריצים החליקו החוצה את העטיפות הפנימיות ששמרו על התקליטים עצמם, הם גילו שחלונות הבניין חושפות תמונות שונות, חלקן עם חברי הלהקה. פיטר קוריסטון, שעבד מאוחר יותר על התקליט SOME GIRLS שהזכרנו כאן, היה המוח מאחורי העטיפה המבריקה הזו. ההחלטה היצירתית שלו להשתמש בטכניקת גזירה גם הוסיפה אלמנט של מסתורין. העיצוב המורכב הציב אתגרים בייצור; שיטת החיתוך דרשה דיוק רב, והפקה המונית של התקליט בפורמט המיועד לו הוסיפה לעלויות ההפקה. עם זאת, חברת התקליטים אטלנטיק רקורדס אישרה את הרעיון השאפתני, מתוך הבנה שהפופולריות האדירה של לד זפלין הצדיקה את ההוצאה הנוספת. ההימור בהחלט הצליח בגדול.
אבל רגע, זו לא הייתה הפעם הראשונה בה נחתכה עטיפה של תקליט עם לד זפלין. כבר בשנת 1970, כשהגיע הזמן להוציא תקליט שלישי, הוחלט שהעטיפה תגיע עם חיתוכים במקומות שונים כשגלגל תמונות פנימי יהיה ניתן לסיבוב. כך, בכל סיבוב, ולו הקטן ביותר, ניתן היה לגלות תמונות נוספות ששינו במקצת את העיצוב הכללי. את עטיפת הגלגל המסתובב עיצב זקרון, אמן בריטי שגיטריסט הלהקה, ג’ימי פייג’, הכיר. הרעיון מאחורי העטיפה היה לשקף את מגוון ההשפעות שבתקליט, כאשר כל תמונה מייצגת היבט אחר של המוסיקה של הלהקה.
