הולכים על הצד הפראי עם לו ריד
בשנת 2013, מת הזמר-יוצר המוערך (והבעייתי – בואו נודה בזה) ששמו לואיס אלן ריד. או כפי שאנו מכירים אותו – לו ריד. תקליטיו הרבים נעו בין להיטים נחשקים ליצירות בלתי ניתנות להקשבה. הניגודיות הזו משכה אנשים לכיוונו. למשל, כמה אנשים השמיעו בחתונתם את שירו PERFECT DAY מבלי להבין את המסר האמיתי שלו? כי ככה זה אצל לו ריד – מעדן השוקולד בא עם מסמרים בתוכו וזה רק תלי בכם אם מתחשק לכם לאכול את זה או לא
נטען כי ריד היה כל הזמן נתון במלחמה עם אנשים – עם משפחה, חברים, מאהבות, חברי להקה, מנהלים וחברות תקליטים. הוא היה אדם חשדן, מתנשא, מריר וכועס.הוא היה איש ארסי, מעורר אימה וכן, הוא גם נהג בצעירותו להכות נשים (דוגמה טובה לכך הייתה אשתו הראשונה). נראה היה שטיפולים שעבר, שנים לפני כן, דפקו את נפשו. כנער בלונג איילנד, ניו יורק, ריד נמנע מלהתרועע עם אחרים והיה חרד מאוד, לפעמים מתחבא בחדרו כדי להימנע מפגישה עם אנשים. “התקפות פאניקה ופוביות חברתיות היכו בו ללא רחמים ורק במוסיקה הוא מצא מפלט. הוריו חיפשו פיתרון והיה זה פסיכיאטר שהמליץ להם על טיפול באלקטרו-שוק. אחותו של ריד תודה, שנים לאחר מכן, שהטיפולים היו טעות שקרעה את המשפחה. עם זאת היא שללה שהטיפולים נועדו להוציא מהבחור האומלל כל רצון של הומוסקסואליות. “המשפחה שלנו הייתה המון דברים, אך לא הומופובית”, היא ביקשה להסביר.
ריד הושם על מיטה כשקוביית גומי נתחבה בין שיניו בעת שאלקטרודות חוברו לראשו כדי להעביר זרמים. בשנת 1974 הוא כתב בשיר: “כל הפסיכיאטרים הזולים שלך נותנים לך זרם חשמלי / הם אומרים שכך הם נותנים לך לחיות בבית, עם אמא ואבא / במקום בבית חולים לחולי נפש / אבל בכל פעם שניסית לקרוא ספר / לא הצלחת להגיע לעמוד 17 / כי שכחת איפה היית, אז אפילו לא יכולת לקרוא / האינכם יודעים? הם הולכים להרוג את בניכם, עד שהם בורחים”…
אז לא סתם נפשו המיוסרת של לו ריד הוקרנה ביצירותיו ולציון מותו בגיל 71 וחשיבותו בעולם המוסיקה, ברצוננו להזכיר לכם מספר אנקדוטות מעניינות על כמה תקליטים שלו ריד הוציא במהלך שנות השבעים – אחרי שפרש מלהקת מחתרת הקטיפה ולפני שהפך לסמל אייקון בפי המונים.
תקליט סולו שני של לו ריד - TRANSFORMER
נתחיל מהקל אל הקשה ובשנת 1972 יצא תקליט הסולו השני של לו ריד ושמו TRANSFORMER. יש שיגידו כי זה אלבום מדהים ולו ריד הוא אמן ייחודי פה. אחרים יתעקשו שהאלבום ‘נקי ומלוקק ‘מדי בהפקה שלו ושזה בכלל לא לו ריד אלא ליצן שהתחפש ועטה את שמו. אתם יודעים מה? יכול להיות ששני הצדדים צודקים, וזה חלק מהניגודיות.
ביולי 1972 הגיע ריד ללונדון כדי להקליט דווקא שם תקליט עם אווירה ניו יורקית. כמפיק הוא הביא לפרויקט את המעריץ הנלהב שלו, דייויד בואי, ואת יד ימינו, הגיטריסט מיק רונסון. השניים היו אז עסוקים בפרויקט המוסיקה והתדמית שלהם, כזיגי סטארדאסט והעכבישים ממאדים.
התקליט הזה הניב כמה מלהיטיו הגדולים ביותר של לו ריד. אם זה WALK ON THE WILD SIDE ובו המילים הגסות שהצנזורה ברדיו, משום מה, פסחה עליהן כמו גם תפקיד הבס הכפול של הרבי פלאווארס (למה כפול? כי הוא ידע שהרעיון הזה שלו יביא לו תשלום כפול בהקלטה באולפן) וכמו גם “הזמרות שחומות העור” ששר עליהן ריד וגרם לזמרות הלבנות ששרו באולפן להישמע הכי שחורות שיש. האם ידעתם שסולו הסקסופון בשיר הזה נעשה על ידי רוני רוס, המורה הראשון לסקסופון של דייויד בואי?
אז אם הזכרנו את השיר PERFECT DAY, שהוא השלישי בצד הראשון בתקליט – אנו ממליצים לכם לא לשים אותו כשיר אהבה באירועים רומנטיים שלכם. נכון, הוא מדבר על יום מושלם שדמות-הזמר שרה במהלכו, אך מה קורה בסוף? מסתבר שהוא נותר לבדו ורק חוזר כמנטרה על המשפט, “את הולכת לקצור את מה שזרעת”. כלומר, הבחורה הותירה אותו לבדו עם רגשות עזים לנקום בה. כמו שאמרנו – תקליט עם ניגודיות, נכון?
התקליט Berlin שהפך מאסון ליצירת מופת
שנה לאחר הצלחה מסחרית זו פנה לו ריד, בעל ההרס העצמי, להגשים את חלומו האמנותי. התוצאה באה עם התקליט BERLIN. עיתון רולינג סטון ממש התחלחל מהתקליט הזה בזמנו: “התקליט ‘ברלין’ של לו ריד הוא אסון, שלוקח את המאזין לדמיון מעוות ומנוון של פרנויה, סכיזופרניה, השפלה, אלימות הנגרמת בגלל גלולות והתאבדות. ישנם תקליטים מסוימים שמטרתם היא כל כך לפגוע, שהם יוצרים רצון של המאזין לנקום נקמה פיזית באמנים המביאים אותם. התירוץ היחיד של ריד לביצועים מסוג זה (שלא באמת מבצע כמו שהוא מדבר וצועק ביחד עם ההפקה הצולעת של המפיק, בוב אזרין) הוא רצונו להביא את הזריקה האחרונה בקריירה שלו שפעם הייתה מבטיחה. שלום, לו”.
לאחר שנים הפך תקליט זה לאחת מיצירות המופת שלו. אך יש כאלו שעדיין לא מסוגלים לעכל את התוכן הנוראי-קשה שבו. העיתונאי לסטר באנגס תיאר את התקליט, “הדבר המדכא ביותר שקיים בעולם”. מה שמקשה את העניין הוא העובדה שכל זה בא בצורת הפקה יפהפייה שנועדה להכניס את המאזינים פנימה מבלי להיות מוכנים נפשית למכה אותה הם הולכים לקבל. אולי אפילו לו ריד רצה להתרחק, עם ההפקה הזו של בוב אזרין, מהזוועה שהוא כתב כקו העלילתי של התקליט. אז על מה העלילה? זוהי מין אופרת-רוק על זוג בשם ג’ים וקרולין וכל הגורל המר שדבק בהם. סמים קשים, זנות, דיכאון, אלימות וגם מוות. גם ילדים מעורבים בסיפור הזה, עם שיר מצמרר. עם זאת, העלילה לא תמיד ברורה לגמרי ומשאירה למאזין את יד הדמיון להשלים פערים. נכון שמתחשק לכם להקשיב לתקליט הזה?
תקליט הופעה חיה ROCK N ROLL ANIMAL
בשנת 1974 יצא תקליט הופעה ראשון ללו ריד ושמו ROCK`N`ROLL ANIMAL. הוא היה הרוס מהכישלון המסחרי של התקליט “ברלין” ונטש לזמן קצר את שאיפותיו הספרותיות לטובת הבמה – ותקליט ההופעה הזה הוא התוצאה. כריסי היינד, אז עיתונאית מוזיקה ולפני שביקשה “להעמיד פנים” בלהקה משלה, כתבה בביקורתה על התקליט בעיתון המוסיקה אן.אם.אי: “הוא נראה כמו קוף בשרשרת. תקשיבו לו כשהוא ניזוק וגרוטסקי ועתיר אימה. זה לו החייתי שבמתכונתו הנוכחית יכול להקפיא את זרם הסאדו-מאזו בעוצמתו. הקהל מריע אחרי כל שיר כשבעצם, לו ריד שונא אתכם!”
ג’ון קייל, חברו לשעבר של ריד במחתרת הקטיפה, לא אהב את התקליט: “כמה משיריו שעשינו בלהקה היו עם נקודה ממשית אבל עכשיו הוא רק הולך במעגלים, שר על טרנסווסטיטים וכאלו”… ובעיתון רולינג סטון סיכמו בביקורתם: “במשתמע שיש יופי שנובע לא מהאושר אלא מהעליבות, פריחה של ריקבון, כמו שאומרים. אז הנה זה. תגבירו את הווליום”.
תקליט SALLY CANT DANCE
בשנת 1974 יצא התקליט SALLY CAN`T DANCE. אורך התקליט קצר יחסית ויש הטוענים כי זה תקליט האולפן הגרוע ביותר שלו (הם כנראה לא הקשיבו למה שיצא שנה לאחר מכן – עליו תקראו עוד מעט). שנים לאחר מכן הוא אמר: “אני מתעב את התקליט הזה. זה תקליט נוראי. אתם יכולים לדמיין את עצמכם מוציאים דבר שכזה עם שמכם בו? לצבוע את שיערי וכל החרא הזה? זה מה שהם רצו וזה מה שהם קיבלו”.
תקליט הופעה חיה - LOU REED LIVE
בחודש מרץ של שנת 1975 יצא תקליט הופעה שני של לו ריד. הפעם שמו ברור יותר – LOU REED LIVE. כמו תקליט ההופעה הקודם, גם זה הוקלט באולם ACADEMY OF MUSIC בשנת 1973 והרולינג סטון ציין בביקורתו: “אולי זה ישים את קץ הבדיחות על לו ריד. הישגיו של האיש עשויים להיות מעטים בזמן האחרון, אבל הוא עדיין אחד מקומץ אמנים אמריקאים המסוגלים לנהל את העניינים. אם הוא ירכיב את הכל שוב, כדאי שתיזהרו”…
תקליט כפול METAL MUSIC MACHINE
אבל, בינתיים, לו ריד לא ביקש להרכיב עניינים כי אם להרוס; באמצע 1975 יצא אלבום כפול שלו, METAL MUSIC MACHINE. מי מכם שמחפשים להקשיב לשירים של לו ריד – מומלץ להתרחק מהאלבום הזה. אין פה שירים כי אם ארבעה צדדים של רעש מונוטוני. חברת התקליטים שלו כה שנאה את זה שאפילו רקחה לתקליט הזה מיקס קוואדרופוני (לארבעה רמקולים) והדפיסה אותו לקהל. מבחינת לו ריד לא היה על מה להתנצל. הרבה חשבו שהוא עשה את האלבום כסוג של אצבע משולשת לחברת התקליטים שדרשה לקבל ממנו מוצרים מסחריים. ריד טען שאין כך הדבר ושהוא עשה את זה כדבר אומנותי לגמרי. הוא אף הוסיף שמי שלא מתאים להם להקשיב לאלבום הזה, יכולים מבחינתו “ללכת לאכול חרא של חולדות”. בראיון אחר טען ריד שזה האלבום האהוב עליו יותר מכל הקטלוג שלו. נו, אז הוא אמר.
ברולינג סטון נכתב בביקורת: “ייתכן שנצטרך לסבול הרבה בוצה ממנו לפני שהוא יחזור למסלול. מה שמטריד ביותר הוא האפשרות שהאלבום הזה הוא להב סכין המופנית פנימה”.
תקליט מסחרי של לו ריד CONEY ISLAND BABY
אחרי האסון של מכונת המוסיקה המטאלית הגיח, בשנת 1976, לחנויות התקליטים תקליט חדש של לו ריד שהפך לאחד המסחריים יותר שלו. שמו הוא CONEY ISLAND BABY והאמת? לו ריד שוב המציא את עצמו פה מחדש כשהפעם הוא מתרכז בצד הפשטני יותר של הדברים. התקליט הזה מכיל שירים עם נושאי אהבה פשוטים וחברת התקליטים, שכבר הייתה רגילה לאכול חרא בכמויות ממנו ולא פעם קיללה את עצמה על היום בו החתימה אותו – הייתה בעננים עם קבלת ההקלטות אליה.
תקליטים נוספים של לו ריד
מאז המשיך לו ריד להוציא תקליטים רבים ולסלול דרך אמנותית מרשימה. היו תקליטים שקיבלו תשבחות אדירות (כמו NEW YORK או MAGIC AND LOSS) והיו שנקטלו ללא רחמים (כמו, למשל, הפרויקט LULU שהקליט עם להקת מטאליקה והותיר את מעריצי שני המחנות מבולבלים מאד). דבר אחד היה ברור; לו ריד לא פחד להעז וזה מה שהשאיר לנו אחריו שרשרת תקליטים מהממת לצלול לתוכה.
