אין בשן בלי אש - עושים סדר בתקליטים של יגאל בשן
יגאל בשן אינו רק זמר; הוא אבן יסוד בפסקול הישראלי, דמות שצמיחתה האמנותית שזורה באופן בלתי נפרד בסיפורה של החברה הישראלית המתפתחת. קולו החם והכריזמה הבימתית שלו הפכו אותו לאחד האמנים האהובים והמצליחים יותר בישראל, אך מורשתו עמוקה הרבה יותר מסך להיטיו. היא חקוקה בחריצים של סדרת תקליטים תחת שמו שהגדירו את צלילי שנות השבעים והשמונים
בעקבות צאת אוסף תקליטים כפול עם להיטיו, אנו יוצאים במסע בעקבות הדיסקוגרפיה המוקדמת שלו שהוא מסע בזמן – החל מצעדיו הראשונים ועד לתקליט “צבעים”. בואו לקרוא את הסיפורים של פסקול חיינו.
כמו רבים מכוכבי דורו, דרכו של יגאל בשן אל צמרת הפופ הישראלי החלה במדים. שירותו בלהקת פיקוד צפון היה בית היוצר שבו לוטש כישרונו הגולמי והתעצבה לראשונה דמותו הציבורית. הלהקה, שהייתה אחת הפופולריות בישראל, הפיקה תקליטים מצליחים כמו “מהצפון באהבה”, שהיו חלק בלתי נפרד מהגלריה המפוארת של יגאל שהפך לסולן מוביל ופנים מוכרות, וצבר ניסיון בימתי יקר ערך. הייתה זו החממה המושלמת, שסיפקה לו את הבסיס האיתן לקראת המעבר הבלתי נמנע לקריירת סולו ולהפקת תקליטים ישראלים משלו.
צעדי סולו ראשונים: התקליטונים (1969)
עוד לפני תקליט הבכורה המלא, בשנת 1969, בחן בשן את כוחו כאמן סולו באמצעות הוצאת מספר תקליטונים עם שירים כמו “שיר לפנות ערב” ו”אין לי יותר מה לומר”, שהיו המבחן הראשון שלו מול הקהל הרחב כאמן עצמאי, ללא המטריה המגוננת של הלהקה הצבאית. ההצלחה היחסית של התקליטונים הללו את הדרך להפקת תקליט אולפן מלא, אחד מאותם תקליטים ישראלים שציפו להם בכיליון עיניים.
בשנת 1970 יצא התקליט “לצפון באהבה”. הידעתם כי מאות עטיפות שהודפסו לתקליט הזה נזרקו לפח על ידי חברת התקליטים? העטיפה המקורית נועדה להיות צבועה בכתום ועם עיגולים אפורים. בעת הדפסת העטיפה הובן לחברת ‘הד ארצי’ כי התוצאה אינה משביעת רצון. העטיפות נגנזו והעטיפה החדשה הודפסה הפעם בצבע כחול וללא עיגולים אפורים.
התקליט "יגאל בשן" משנת 1971
זה היה כרטיס הכניסה הרשמי של בשן לעולם המוזיקה המקצועי. המעבר מהמסגרת הצבאית המובנית לתעשיית המוזיקה המסחרית היה צעד משמעותי. ההפקה המוזיקלית כיוונה לבסס את מעמדו כאליל הפופ הבא של ישראל, תוך הדגשת קולו העוצמתי וקסמו הנערי. זה היה אחד מאותם תקליטים ישראלים שנועדו מהרגע הראשון להפוך להצלחה מסחרית גדולה.
יש פה, למשל, את “מודד המדרכות” הפ’אנקי או “סיירת אגוז” הפטריוטי – אך מה שבולט מעל הכל הוא השיר שחותם את התקליט במתיקות רבה. כן… מדובר בשיר “מתוק מתוק”. השיר, למילים של אילן גולדהירש ולחן של אילן מוכיח, הפך ללהיט הענק הראשון של בשן כאמן סולו. במקור, השיר היה להיט של להקת פיקוד צפון, והכללתו בתקליט הסולו הייתה מהלך אסטרטגי מבריק. המהלך הזה מינף את ההצלחה הקיימת של השיר, הבטיח את הצלחת התקליט כולו, והמתוק הזה היה שלאגר אדיר. אבל היה גם משהו חמוץ בצדו. היה זה כשחבורת לול עשתה עליו פרודיה עם תיקי דיין. השיר, “חמוץ חמוץ”, הכעיס את בשן וגרם לנתק ביחסים בינו לבין תיקי, עד שנערכה סולחה בשנת 1975.
בתקליט יש גם שיר ראשון שיגאל הלחין בעצמו – “מיליון שנה לאהבה”. באותה תקופה, היה מקובל שכוכבים צעירים יקבלו חומרים מיוצרים מבוססים כדי להבטיח הצלחה. תפקידו של בשן היה להיות רק “הקול” ו”הפנים”. הכללת שיר אחד בלבד בהלחנתו אולי נראית שולית, אך היא למעשה אינדיקציה משמעותית לשאיפותיו האמנותיות. היא מראה שמלכתחילה, הוא לא הסתפק בתפקיד המבצע בלבד. הזרע היצירתי הקטן הזה ינבוט וילבלב בתקליטיו הבאים, שבהם יתפוס עמדה דומיננטית יותר ויותר כמלחין.
התקליט "להשתחרר" משנת 1972
שיתוף הפעולה עם המעבד והמנצח אלדד שרים העניק לתקליט צליל פופ-רוק מתוחכם ועשיר יותר, עם עיבודים תזמורתיים שהיו נדירים יחסית בנוף התקליטים ישראלים של אותם ימים. התקליט ביסס את המעבר של בשן מתדמית של אליל נוער לזו של אמן בוגר ומגובש.
כותרת התקליט ושירים מרכזיים כמו “רק השתחררת מהצבא” ושיר הנושא “להשתחרר” ביטאו במדויק את רוח התקופה ואת החוויה המכוננת של החיים שאחרי הצבא. זו הייתה חוויה משותפת לדור שלם של ישראלים, מה שהפך את התקליט לאחד מאותם תקליטים ישראלים המזוהים והרלוונטיים יותר של זמנו. על פועלו בתקופה זו, זכה בשן בתואר “זמר השנה” של גלי צה”ל, הוקרה משמעותית מהתעשייה.
בתקליט זה, נוכחותו של בשן כיוצר התעצמה באופן דרמטי. הוא הלחין שישה מתוך עשרת שירי התקליט. אחד מהם הוא הלהיט “מה נשתנה” הקצבי. אז עם הקצב הזה החליט יגאל שעדיף לו לנסות את מזלו באנגליה – בזכות קשר בדמות חיים טופול.
בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים ויגאל חזר להופיע פה בפני חיילים. אז קרה דבר שהביא לו טעם של קפה שחור ליצירת התקליט הבא.
התקליט "קפה אצל ברטה" משנת 1974
תקליט זה, שיצא בצילה הכבד של מלחמת יום הכיפורים, משקף אווירה לאומית מהורהרת ובוגרת יותר. בשן לקח על עצמו תפקיד מרכזי עוד יותר, והלחין שישה מתוך עשרת השירים. אבל את שיר הנושא הלחין דווקא איש להקת הנשמות הטהורות, נתן כהן. השיר נכתב על ידי אהוד מנור בהשראת חברו הטוב, הבמאי צדי צרפתי. צרפתי, שעשה אז את המעבר ממשחק לבימוי, נהג לבקר אצל קוראת בקלפים בשם רחל לוי בכל פעם שחש חרדה לקראת פרויקט חדש. מנור, שהיה עד לסיפור, שינה את השם ל”ברטה” מטעמים פואטיים.
אז נתן כהן הלחין את זה אולם הלהקה התמהמהה בהקלטתו כי הייתה עסוקה בהופעות מול חיילים. יגאל הופיע לצד נתן כהן כשהאחרון ניגן את שירו החדש מאחורי הקלעים. יגאל התאהב וביקש מנתן להקליט אותו. נתן סירב בטענה שזה נועד ללהקתו. אבל חברת התקליטים לא איחרה לבשר לנשמות הטהורות שהפקת התקליט שלה יידחה בזמן רב בגלל המלחמה. נתן כהן פחד ששירו יתמסמס והסכים להעניק לו אותו כשהוא אף ליווה אותו באולפן בהדרכה וגם בקולות רקע.
המפיקים זיהו את הפוטנציאל העצום של השיר, ובשן קיבל אישור להקליט ולהוציא אותו לרדיו לפני “הנשמות הטהורות”. ההחלטה התבררה כנכונה, והשיר הפך לקלאסיקה מיידית, כזו שהגדירה את הקריירה שלו והפכה את התקליט לאחד מאותם תקליטים ישראלים חשובים יותר.
התקליט "יש לי ציפור קטנה בלב" משנת 1975
התקליט הזה מסמן שינוי צלילי משמעותי. הוא נזקף לזכות “יגאל בשן וחברים טובים”, מה שסימן מעבר לדינמיקה של להקת רוק שיתופית יותר. הלהקה כללה נגנים מהשורה הראשונה כמו דודי רוזנטל וז’אן פול זימבריס. בשן עצמו לקח את המושכות כמפיק מוזיקלי, ובכך ביסס את שליטתו המלאה בחזונו האמנותי. זו הייתה סטייה ברורה מצליל הפופ המלוטש של התקליטים הישראלים המוקדמים שלו, לכיוון של צליל חי, נושם ובועט יותר.
“יש לי ציפור קטנה בלב” הוא שיר אייקוני שבשן הלחין במקור עבור שלישיית “הגשש החיוור”, לשיר בשם “בין הארוחות”. להפתעתו, הם דחו את הלחן. בשן המאוכזב ישב באולפן, כאשר יוסי בנאי, הבמאי של הגששים, ניגש אליו ונתן לו את שורת הפתיחה: “יש לי ציפור קטנה בלב, והיא עושה בי מנגינות…”. בנאי אמר לו ללכת הביתה ולסיים את השיר. בשן עשה זאת, והשיר הפך ללהיט אלמותי עם קרדיט כתיבה משותף לשניהם. בשן, תימני במוצאו, היה גאה ביותר כי הכניס לשיר הזה מוטיבים של לחן תימני בקטע בו שרים “ניי נה ניי ניי ניי…”
אחד המאפיינים המדהימים ביותר בתקליט הוא הכללתה של זמרת צעירה ואלמונית דאז בשם עפרה חזה, שסיפקה קולות רקע בשיר התימני המסורתי “אם ננעלו”. הקלטה זו התרחשה עשור שלם לפני שהגרסה הבינלאומית פורצת הדרך שלה לאותו שיר הפכה אותה לכוכבת עולמית.
התקליט "צבעים" משנת 1976
זהו, ככל הנראה, הפרויקט השאפתני ביותר של בשן עד לאותה נקודה. הוא קיבל החלטה מודעת למזג את מורשתו התימנית עם צלילים עכשוויים. כדי להגשים חזון זה, הוא גייס “נבחרת חלומות”: המפיק לואי להב (שחזר טרי מעבודה עם ברוס ספרינגסטין) והקלידנית והמעבדת אלונה טוראל. להקת הליווי, “שמים”, כללה וירטואוזים כמו חיים קריו בגיטרה ואהרלה קמינסקי בתופים. התוצאה הייתה שילוב מתוחכם של פ’אנק, רוק ומלודיות מסורתיות, שיצר את אחד התקליטים הישראלים בעלי הצליל הייחודי יותר של העשור.
התקליט שוזר במיומנות פיוטים מסורתיים של רבי שלום שבזי (“אשאל אלוהי”) לצד יצירות מקוריות שהפכו לקלאסיקות בזכות עצמן, כשהלהיט מהתקליט הוא “אבא תגיד לי למה” עם הדיאלוג הנוגע ללב הזה בין בן לאביו (שנכתב בשיתוף עם יואל ריפל) שהפך לאחד השירים האהובים יותר של בשן.
בעיתון להיטון נכתב אז בביקורת על התקליט: “אם תקליט צריך להיקרא על שם הלהיט הגדול שבו, הרי שיגאל היה צריך לקרוא לאלבום זה בשם ‘אבא תגיד לי למה’. ובמקום להחזיק שפופרת טלפון ביד הוא היה צריך להצטלם על העטיפה עם בנו, אורי. כי השם ‘צבעים’ איננו הולם ביותר את תוכנו של התקליט. הוא נקרא כך על שום הפזמון ‘צבעים’, שאיננו דווקא מן החזקים בתקליט זה. מזמורי תפילה תימניים מעובדים לקצבים מודרניים – הם הממלאים את רובו של האלבום ובכך ייחודו. צבע מיוחד נוסף בכל זאת לאלבום, בזכות עיבודיה המצוינים של אלונה טוראל, בתוספת קולות הרקע של גלי עטרי וריקי מנור. ליגאל בשן יש יומרות של מלחין ומחבר מילים, אולם נראה כי המוסיקה היא עדיין הצד היותר חזק שלו”.