מה לעשות, עם השנים יותר ויותר אספנים הבינו שחלק מהריליסים הופכים לפריטים מבוקשים, הגיעו עם השכנה או בת הדודה לחנות כדי שיוכלו לרכוש יותר מעותק אחד, ומיהרו להעלות את התקליט למכירה באיביי. וכך, פריט שנרכש בלא יותר מ-30 דולר הפך באיביי למשהו שנמכר לפעמים במאות דולרים. זה לא שכל אייטם שיוצא ביום הזה הופך ליוקרתי, כן? צריך לדעת מה שווה. לא כל פיקצ’ר דיסק של דייוויד בואי או קופסה של איירון מיידן יהפכו לאוצר. הכל תלוי באופי המהדורה.

בכל מקרה, לפני העידן המקולקל של הקורונה, יום חנויות התקליטים נחגג פעמיים בשנה: האירוע המרכזי באפריל, ועוד אחד בנובמבר, בבלאק פריידיי. ואחרי הכל, היום הזה לא תמיד הציל את חנויות התקליטים. בניו יורק, למשל, נסגרו בשנים האחרונות כמה מהחנויות היותר שוות כולל OTHER MUSIC  (שסרט מרתק אודותיה אפשר למצוא ביס דוקו), אבל הנתונים די מדהימים.  האירוע הקפיץ במאות אחוזים את המכירות בחנויות והזרים לתעשייה עשרות מיליוני דולרים.