הרבה לפני החומה, לפני הלייזרים והחזירים המתנפחים, פינק פלויד העלתה קונצרט בלתי נשכח. ללא קהל, ללא גבולות, ללא פירוטכניקה – ההופעה הזו בחורבות פומפיי נותרה אחד ממופעי ההופעה החיה המהפנטים ביותר שהוקלטו אי פעם. ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראת בוא התקליט הכפול לראשונה ועם צליל ברור יותר מאי פעם, הודות למיקס חדש של סטיבן ווילסון.

הכל התחיל מהבמאי הצרפתי, אדריאן מייבן, שניגש לפינק פלויד עם רעיון לעשות סרט שיהיה הניגוד הגמור לסרטי הופעות אופנתיים אז כמו ‘וודסטוק’ (שגם יצא כתקליט משולש) או ‘כלבים שוטים ואנגלים’ של ג’ו קוקר (שגם יצא כתקליט כפול). מייבן אהב לשלב אמנות עם מוזיקה ובתחילה הוא רצה לצלם את הלהקה עם רקע של תמונות, אך הרעיון נדחה. המטרה שלו הייתה לתת למוסיקה לדבר בעד עצמה, מבלי שזו תופרע על ידי תגובת הקהל.

הוא הגיע לחופשה בנאפולי וביקר באמפיתיאטרון של פומפיי כתייר. שם הוא איבד את הדרכון שלו וכשחזר בבהלה לחפש אותו שם, לפתע הוא חש באווירה המיוחדת של המקום. זה היה המקום המושלם עבורו ליצור סרט עם פינק פלויד. מנהל הלהקה, סטיב אורורק, דאג לשלוח אליו גרסאות מוקלטות של השירים המיועדים לצילום, כדי לאפשר לו לתכנן את זוויות הצילום בהתאם. הבעיה הלוגיסטית הקשה ביותר הייתה הבאת ציוד הנגינה וההגברה של פינק פלויד לאמפיתיאטרון. אבל כשיש רצון – הכל מסתדר.

מייבן הצליח להשיג אישור מהנהלת האתר לסגור אותו מתיירים לצילומים למשך שישה ימים. כמה צעירים, שניסו להתגנב, הורשו לבסוף להיכנס פנימה ולהקשיב למוסיקה בתנאי שיישבו רחוקים ולא יעשו רעש. בעיה ראשונה נרשמה עם מחסור במערכת חשמל נורמלית. בכל פעם שהצוות בא להפעיל את ציוד ההקלטה – נוצר קצר. מייבן הנחוש נאלץ למשוך כבלים מאריכים משקעים של כנסייה ששכנה במרחק מה משם.

חברי הלהקה דרשו ממייבן דבר אחד ברור – שלא יהיה פלייבק בסרט. כל המוסיקה חייבת להיות חיה. אז האקוסטיקה הטבעית של המתחם עזרה לו להשיג מוזיקה חיה ואף משובחת (חכו כשתשמעו את זה בתקליט הכפול החדש!). בין לבין צולמו ארבעת החברים, כשהם נעים בין גייזרים געשיים בקרבת מקום או כשהם רצים בדיונות חול עם רוח גדולה שנושבת עליהם.

עכשיו נשאר רק לקחת את התקליט הזה לידיים – אם בהדפסה מקורית, או בהדפסה מחודשת שנעשתה עם השנים, או בהדפסה הכי חדשה שיצאה ממש לא מזמן – לעצום את העיניים ולתת להפקה המושלמת של פינק פלויד (ביחד עם אלן פארסונס) לשחק לכם שוב פעם במוח.

הביטלס שיחקו עוד לפני שנת 1966 במשחק השמות. הסרט השני שלהם, HELP, נקרא במקור, ‘שמונה זרועות להחזיק אותך’ ושם זה החזיק כמעט עד הרגע האחרון. בשנת 1966 חיפשו הארבעה שם חדש לתקליטם שופע הסגנונות השונים. הם חשבו לקרוא לזה “אברה קדברה, אבל לאחר שגילו שלהקה אחרת קראה לתקליט שלה כך, הועלו רעיונות נוספים:

• ארבעת הצדדים של המשולש הנצחי
•  מעגלי קסם
• הביטלס בספארי
• אחרי גיאוגרפיה (הלצה של רינגו על שם תקליט של הרולינג סטונס, AFTERMATH)
• ארבעה צדדים של העיגול
• בעבוע וחריקה
• להיטי הרוק’נ’רול של 1966

בסוף הציע פול מקרטני את השם “ריבולבר”, שיש בו כפל משמעות; תוף קליעים מסתובב של אקדח או צלחת פטיפון שמסתובבת.