אואזיס – התקליטים והאחים המתקוטטים

אם יש דבר אחד שכולנו יכולים להסכים עליו, זה שלהקת אואזיס מעולם לא עסקה בענייני עדינות. בין אם זה הקול הצורם אך אפקטיבי של ליאם, הכישרון של אחיו נואל לכתיבת שירים (ובואו נודה בזה, גם לקיחת רעיונות רבים משירי עבר של אחרים ללא מתן קרדיט), או הקרב המתמיד של הלהקה עם כולם ובין חבריה. במהלך הקריירה הקצרה יחסית אך המשפיעה, הם הוציאו סדרת תקליטים שהפכו קלאסיים ושנויים במחלוקת כאחד. אנחנו, בגיורא תקליטים, אוהבים מאד את אואזיס ומזמינים אתכם למסע בעקבות התקליטים הראשונים שלה.

בשנת 1994 נולדה המפלצת הזו ממנצ’סטר עם התקליט DEFINITELY MAYBE. זה היה כבקבוק תבערה שנזרק לתוך סצנת המוסיקה המנומנמת של אמצע שנות ה-90. זה היה רועש, חצוף ומלא ביטחון – בדומה לאחים גלאגהר עצמם. מצלילי התקליט אפשר לחוש שהוא הוקלט בערפל של סיגריות, אלכוהול ואלוהים יודע מה עוד. אבל היי, זה היה הפסקול המושלם עבור כל בריטי שרצה לברוח מחיי היומיום. מהאקורדים שפותחים את “רוק’נ’רול סטאר” היה ברור שהחבר’ה האלו, עם הפרצופים הלא חברותיים במיוחד, אינם פראייארים. האחים וחבריהם ללהקה הפגיזו בתקליט זה ובמהרה הם הפכו את אואזיס לביטלס של הניינטיז – עם יותר קללות ופחות עדינות. השמועות גרסו שנואל כתב את השיר “סופרסוניק” תוך עשר דקות בזמן ששאר חבריו מילאו את פיהם בפיש אנד צ’יפס וגיהקו מבירה. זו פחות או יותר הייתה השיטה של אואזיס: “נכתוב שיר בעשר דקות, והוא עדיין יהיה טוב יותר מכל הדיסקוגרפיה שלכם”. האמת? לא פעם הם צדקו…

אז מה נכתב בזמנו בביקורת בעיתונים על התקליט הזה? צללנו לארכיונים והנה התשובות. בעיתון NME הבריטי נכתב: “היינו צריכים כבר להתפתח מעל להנאות הפשוטות האלה עם הגיטרות המהדהדות והקול הצעיר והפשוט שיורה אמיתות. זה כמו לפתוח את החלון בחדר השינה שלך רק כדי לגלות שמישהו בנה את הטאג’ מאהל בגינה שלך”. גם במלודי מייקר השתגעו לטובה מהתקליט הזה: “זו חגיגה פשוטה של נעורים, הנאה, בריחה ואפשרויות ללא גבולות”.