הולכים על הצד הפראי עם לו ריד

נטען כי ריד היה כל הזמן נתון במלחמה עם אנשים – עם משפחה, חברים, מאהבות, חברי להקה, מנהלים וחברות תקליטים. הוא היה אדם חשדן, מתנשא, מריר וכועס.הוא היה איש ארסי, מעורר אימה וכן, הוא גם נהג בצעירותו להכות נשים (דוגמה טובה לכך הייתה אשתו הראשונה). נראה היה שטיפולים שעבר, שנים לפני כן, דפקו את נפשו. כנער בלונג איילנד, ניו יורק, ריד נמנע מלהתרועע עם אחרים והיה חרד מאוד, לפעמים מתחבא בחדרו כדי להימנע מפגישה עם אנשים. “התקפות פאניקה ופוביות חברתיות היכו בו ללא רחמים ורק במוסיקה הוא מצא מפלט. הוריו חיפשו פיתרון והיה זה פסיכיאטר שהמליץ להם על טיפול באלקטרו-שוק. אחותו של ריד תודה, שנים לאחר מכן, שהטיפולים היו טעות שקרעה את המשפחה. עם זאת היא שללה שהטיפולים נועדו להוציא מהבחור האומלל כל רצון של הומוסקסואליות. “המשפחה שלנו הייתה המון דברים, אך לא הומופובית”, היא ביקשה להסביר.
ריד הושם על מיטה כשקוביית גומי נתחבה בין שיניו בעת שאלקטרודות חוברו לראשו כדי להעביר זרמים. בשנת 1974 הוא כתב בשיר: “כל הפסיכיאטרים הזולים שלך נותנים לך זרם חשמלי / הם אומרים שכך הם נותנים לך לחיות בבית, עם אמא ואבא / במקום בבית חולים לחולי נפש / אבל בכל פעם שניסית לקרוא ספר / לא הצלחת להגיע לעמוד 17 / כי שכחת איפה היית, אז אפילו לא יכולת לקרוא / האינכם יודעים? הם הולכים להרוג את בניכם, עד שהם בורחים”…
אז לא סתם נפשו המיוסרת של לו ריד הוקרנה ביצירותיו ולציון מותו בגיל 71 וחשיבותו בעולם המוסיקה, ברצוננו להזכיר לכם מספר אנקדוטות מעניינות על כמה תקליטים שלו ריד הוציא במהלך שנות השבעים – אחרי שפרש מלהקת מחתרת הקטיפה ולפני שהפך לסמל אייקון בפי המונים.