כשהתקליטים ממריאים במטוס של ג'פרסון

התקליט AFTER BATHING AT BAXTERS יצא בהמשך שנת 1967. באלין: “אז היינו כבר גדולים מאד. היינו האנשים הנכונים לבלות איתם. והאלבום הזה נוצר באווירת מסיבה”.

ובכן, התקליט הזה הוקלט בלוס אנג’לס וחברי הלהקה לא שמחו לעקור לשם מסן פרנסיסקו, אך הייתה זו הצעה מפתה מצד חברת התקליטים לשכור ללהקה אחוזה גדולה שם, כנראה בעקבות הלהיטים שיצאו לפני כן. באחוזה זו התארחה להקת הביטלס, שנה לפני כן, והיו בה שערים חשמליים, בריכה ענקית, סאונה ועוד פינוקים. באלין: “כל לילה היו שם מסיבות מטורפות. מסיבות מוזרות ביותר. פשוט ישבנו שם וכל העולם פרץ פנימה”.

אבל התוצאה המוקלטת שהתקבלה הכניסה את חברת התקליטים, שהשקיעה כסף רב בדבר, לחרדה גדולה. הסיבה? לא היה שיר אחד שסומן על ידה כלהיט בטוח. במקומו צצו צלילים מעוותים ושירים מורכבים. האכזבה נרשמה כשהתקליט הגיע רק למקום ה-17 במצעד המכירות בארה”ב וחברי הלהקה רטנו אז כי בחברת התקליטים יושבים אנשים זקנים שגרים הרחק מהדבר האמיתי. פול קאנטנר סיפר בזמנו לעיתון KRLA: “אנחנו חייבים להתפתח כלהקה. זה בדיוק המקום בו אנו צריכים להיות עכשיו. מי שלא אוהב את התקליט הזה – לא אוהב את הלהקה שלנו”.

עיתון CRAWDADDY פרסם בביקורתו: “זה התקליט הטוב ביותר של הלהקה. זה האלבום שכולנו, אוהבי הבירדס ופול באטרפילד, חיכינו לו. אמנם אין ללהקה את הכוח המוסיקלי של הרולינג סטונס אך חבריה מכירים את החוקים ויודעים כיצד לשבור אותם היטב. זה תקליט אדיר להקשבה באוזניות”.

ברולינג סטון נכתב אז בביקורת: “זה בהחלט אפשרי שג’פרסון איירפליין יכולה להיות להקת הרוק’נ’רול הטובה ביותר באמריקה כיום. יש לנו את גרייס סליק, ללא ספק אחת משתיים או שלושת הקולות הנשיים הלא אופראיים הטובים בעולם; ג’ק קאסידי, אולי הבסיסט החזק ביותר בסביבה מחוץ ללהקת בלוז; מרטי באלין ופול קנטנר שהמילים והלחנים שלהם הם מהטובים ביותר שזמינים כרגע ויורמה קאוקונן וספנסר דריידן, שאמנם אינם וירטואוזים אינסטרומנטליים בולטים, אך בהחלט מקוריים ויצירתיים בהקשר של רוק’נ’רול. זה לא מאוד מפתיע שהאיירפליין כל כך טובים”.

אך היו שלא אהבו את המוצר החדש, כמו עיתון HULLABALOO, שכתב: “המטוס הזה לא מצליח להתנתק מהקרקע. כיצד להקה שכזו מתרסקת בלהבות אחרי שני אלבומים טובים? זו חידה”.

גם עיתון CHEETAH לא אהב את צלילי המטוס החדשים: “התקליט משעמם. ברור שללהקה הזו יש גישה שנמצאת אי שם גבוה מעל למוזיקה שהיא יוצרת והופכת משעממת מתקליט לתקליט. בראשון הייתה התלהבות והנאה. באלבום השני כבר נשמע כי הלהקה הפכה לסוג של ביזנס. סגנון השירה של גרייס סליק מעצבן אותי. אולי אני מפספס פה משהו אבל גם אולי לא”.

עדיין, שנת 1967 הייתה שנה מרהיבה מבחינה מוסיקלית והתקליט הזה הוא אחד הגדולים שיצאו באותה תקופה, בה המטוס של ג’פרסון עדיין טס גבוה מאד.