ובכן, מדובר באלבום כפול בשם LIVE KILLERS (שמתם לב לכפל המשמעות בשם?) שיצא בשנת 1979 ונמכר כלחמניות טריות – גם בארצנו. זה היה בשנה בה לא יצא תקליט אולפני של הלהקה (לראשונה מאז צאת תקליט הבכורה בשנת 1973) וחברת התקליטים הבינה שצריך למלא את החור עם מוצר שימשיך להזרים מצלצלים לקופות ולהשאיר את שמה של קווין כגוף מוסיקלי רלוונטי. בתקופה ההיא, רוב הלהקות הגדולות יצאו לשוק עם אלבומים בהופעה חיה. אחרי הכל, סיבוב הופעות מוצלח ללא הקלטות ממנו היה כבזבוז משאבים. בסך הכל היה מדובר בתקליטים שנעשו בהפקה זולה יחסית – כי הקלטת הופעה זולה בהרבה מהשקעת כסף רב בהקלטות אולפניות.

אם כך, לחנויות התקליטים נחת האלבום הזה שבהחלט השאיר את שמה של להקת קווין על המפה. העטיפה שלו מרהיבה ומשקפת את החשמל הבימתי. הידעתם שדמותו של הגיטריסט, בריאן מאי, הודבקה על העטיפה מתמונה בודדת שלו? כלומר, לא כל הלהקה צולמה ביחד עם מערכת התאורה הססגונית שלה. אבל רגע, האמת חייבת להיאמר; נכון שהעטיפה של התקליטים פה מושקעת, אבל מה בנוגע לצליל? זאת כי סאונד ההקלטה נחות יחסית – דבר לא מקובל מלהקה בסטנדרט של קווין. עד כדי כך שזה נשמע כבוטלג (תקליט פיראטי) טוב יחסית. האם זו ההקלטה הטובה ביותר שיכלה להקת קווין לשלוף, מכל אפשרויות ההקלטה בסיבוב שבא לקידום התקליט JAZZ? משהו פה לא ברור בהחלטה הזו.

לאנשים רבים, אלבום זה מהווה מוצר נוסטלגי. הם זוכרים כיצד הם קיבלו אותו כמתנה או חסכו מטבע למטבע כדי לרוץ לחנות התקליטים ולהביאו אליהם, במידה ומישהו לא רץ מהר יותר לחנות התקליטים וחטף את זה לפניהם. אם כך, הנוסטלגיים יוותרו על נחיתות הצליל לטובת הריגוש העילאי. אם נשכח מעניין הצליל לרגע, יש פה גם רגעים חשובים; אם זו הפתיחה הרוקית להפליא של WE WILL ROCK YOU – בגרסה שלא יצאה באף תקליט אז – או, אף חשוב יותר, הביצוע האקוסטי של LOVE OF MY LIFE כשבאמצעו שר הקהל לבדו. מרגע יציאת האלבום הזה, הקהל, בכל מקום בעולם, ידע, בכל הופעה, מתי בדיוק מגיע תורו לשיר לבדו בהופעה ולרגש את פרדי מרקיורי ואת בריאן מאי.