תקליטים שירדו מהפסים... של אבי רואד

בינואר 1970, לאחר לא מעט הצלחות, יצא תקליט המחווה שלה לאבי רואד. שימו לב, מדובר רק בשלושה ומשהו חודשים לאחר צאת התקליט של הביטלס לחנויות התקליטים! כל התקליט מכיל עיבודים, בסגנון הלהקה, לשירים שהביטלס הקליטו זמן קצר לפני כן לאלבומם האחרון. באופן מעניין למדי, באותו הזמן הקליט גיטריסט הג’אז, ג’ורג’ בנסון, תקליט שלו ובו פירושיו לשירי התקליט הזה, בשם THE OTHER SIDE OF ABBEY ROAD.

בוקר טי בספרו: “היה לי כל כך הרבה כבוד לביטלס. לביטלס הייתה תהילה. כל השבחים. הם היו יכולים להפסיק ולנוח על זרי הדפנה, אבל הם לא. הם המשיכו לעסוק ביצירתיות ואהבה למוזיקה. החלטתי שמישהו צריך לעשות הצהרת תודה והוקרה לזה. ‘אתה רוצה לעשות מה?!’, נשאלתי בחברת התקליטים. ‘תקליט מחווה לאבי רואד של הביטלס’, עניתי. ‘לשם מה? אתם להקת רית’ם אנד בלוז. זה לא יימכר’. הראש שלי היה מלא בלחני התקליט ההוא ועיבדתי אותם מחדש כדי להתאים לפורמט הרביעייה שלנו. התחלנו להקליט כשלישייה, כי לסטיב (קרופר הגיטריסט) הייתה מחויבות הקלטה במקום אחר. השארנו לו חלל למלא בו את הגיטרה שלו אחר כך”.

כבר מעטיפת האלבום הנהדרת אפשר להבין במה מדובר פה. על העטיפה רואים את ארבעת החברים כשהם חוצים את הכביש שצמוד לאולפן ההקלטות בממפיס ברחוב ששמו מונצח כשם התקליט (ממש כמו אבי רואד). רק שאצל בוקר טי ולהקתו אין מעבר חצייה שמצויר על הכביש. וברור ששם הלהקה נוסף לתמונה, בשלט מצד ימין, לאחר הצילום. זה גם מעניין לאור העובדה שהביטלס היו אלו שלקחו בהתחלה מוטיבים מחברת סטאקס למוזיקה שלהם. כך שיש כאן סגירת מעגל.

עיתון CIRCUS פרסם על התקליט ביולי 1970, תוך שהוא מפספס את העניין: “התקליט הזה נשמע טוב, אך מדוע הוא עדיף על פני המקור? בסך הכל מדובר באלבום שלא ממש מצליח לפגוע”.

עיתון רולינג סטון פרסם ב-23 ביולי 1970: “הנה תקליט שיש מאחוריו תכנון רציני. הרגעים בהם האלבום קם לתחייה הם כשהרביעייה הזו מתרחקת מהצלילים המקוריים של הביטלס ויוצרת פרשנויות משלה. החולשות שלה הן כשהיא מנסה ליצוק מקצבים פ’אנקיים במלודיות הידועות. אם אתם מעריצים של בוקר טי ולהקתו – זה אלבום בשבילכם. אם אתם לא – האלבום המקורי של הביטלס בהחלט יספיק”.