בסוף שנת 1977 הגיעה הכוהנת הגדולה להופעות בישראל. הקהל הישראלי התכונן היטב לבואה. הסיפורים עליה, כמי שמכריחה את הקהל בהופעותיה לחוש את המוסיקה, בהחלט סיקרנו. עם הגעתה סיפקה סימון כאב ראש לא קטן למארגנים כשסירבה לדבר עם עיתונאים, שינתה את רצונותיה מדקה לדקה ואף איימה לבטל הופעה ולטוס מכאן. במסיבה שנערכה לכבודה, במלון אכדיה בתל אביב, הגיעו גם רבקה רז, תיקי דיין, שלמה ארצי, דודו טופז ויוסי בנאי. כולם רצו שם לחוות את סימון וגם לדעת האם מדובר בסיפורים מצוצים עליה או האמת לאמיתה.

סימון הגיעה לאולם, באיחור ניכר מאד, וכולם עצרו את נשימתם בזמן שהיא חלפה בין השולחנות. תיקי שרה לה שיר בערבית ושלמה ארצי שר לה את “יצאנו אט”. זאת עד שהתיישבה מול הפסנתר והחלה לנגן. הנוכחים התענגו ולאחר מכן כלת השמחה אף השתכרה כהוגן מהאלכוהול שזרם שם כמים. רבקה רז שרה שיר מהמחזה “שיער”, כשסימון מלווה אותה בפסנתר. אחר כך היא ניגנה גם כשהמוסיקאי בני נגיר והשחקן דודו זר מנגנים איתה והמסיבה הזו הוקלטה על ידי גלי צה”ל ואף שודרה כחודשיים לאחר מכן. הנוכחים הודו למזלם הגדול שהיו שם.

לבלות את חג המולד בישראל לפני הופעת סילבסטר בירושלים “היה בדיוק מה שהייתי צריכה”, אמרה סימון, “כדי ללכת לארץ הקודש, ליצור קשר עם עצמי ועם אלוהים”. אבל לג’רוזלם פוסט היא אמרה שלא אהבה את בית לחם, שהפכה מסחרית מדי לטעמה.

המופע הראשון נערך בבנייני האומה בירושלים. כשהיא בשמלה שחורה וחולצה לבנה היא שרה שירים של בוב דילן, פול אנקה (MY WAY) וג’ניס איאן ובין לבין העירה הערות על רעשי רקע מהקהל. “קדימה”, היא צעקה מהבמה, “יש לכם אלפיים שנות רוח איתכם!” אבל זה לא הצליח להשיג את האפקט הרצוי והיא הפסיקה לנסות. עם זאת, עד שהערב הסתיים, המעריצים שלה שכחו את הטעם המקולקל והשליכו לעברה זרי פרחים. כמה מיהרו לבמה ללחיצת יד, ומעריץ אחד אפילו הושיט לה בקבוק משקה חריף. הכל הוכחה לכך שאפילו לבדה, סימון עדיין יכלה לרגש. המופע הסתיים בהצלחה גדולה למרות שהיו טענות שהיא בחרה לשיר שירים בנאליים וגם משיריה החשובים היא שרה, אך רק בגלל שידעה שהקהל הישראלי רוצה אותם. היו אלו רגעים אחרונים של שנת 1977 לפני שמתחילה שנה חדשה.