כשלוקחים את התקליט הזה ליד, דבר בולט מיד לעין הוא עיצוב העטיפה הפסיכדלי. שובבי ציון נראים במושבה הגרמנית, ליד יפו, מאחורי תיבת עץ גדולה, כשהצלם, בן לם, דאג לקחת את תמונתם ולהפכה לנגטיב.

במוסף הארץ נכתב בביקורת על התקליט: “דבר ראשון הבולט לעין, העטיפה: מקורית, מסוגננת יפה להפליא, ברמה בינלאומית (מדוע לא מוזכר שם הגרפיקאי?). שובבי ציון היא שלישיית זמר חדשה ומצליחה מאד. השלושה – קובי רכט, קובי אשרת וחנן יובל – צעירים, רעננים וההרמוניה הקולית שלהם נשמעת נפלא. הם עבדו הרבה וקשה והתוצאה משתקפת בתקליט המצוין. בתקליט כל להיטי השלישייה: ישראל ישראל, מה יוצא לי מזה, להיות אתה, איש גדול, נגה ואחרים. מרבית הפזמונים פרי עיטם של השלושה והם כמסתבר מוסיקליים להפליא. ראוי לציין את תרומתו החשובה של המנצח והמעבד, אלברט פיאמנטה, לאיכות המעולה. מומלץ”.

כתב עיתון להיטון (זוכרים את העיתון הזה?) שיבח את התקליט והוסיף כי רוב השירים בו כבר מושמעים היטב ברדיו. לעומתם, מבקר התרבות של עיתון דבר, זאב רב נוף, לא התלהב מהתוצאה המוקלטת: “הם רוצים להשיג יותר מדי בתחומים רבים מדי, ולכן הם מתפזרים. הם רוצים להיות יוצרים של בלדות, פופ, ביט ורוק. הם רוצים להיות ישראליים (הם שרים עברית, תודה לאל) והם רוצים להיות, לפחות בצליל, בין לאומיים. הביצוע שלהם טוב אך לא טוב מאד. הרעיונות שלהם טובים אך לא מקוריים מאד. הם מצטלצלים נלהבים מאד וצמאים מאד להצלחה. נעים לשמוע אותם, אך כל זה איכשהו חולף לידך. דבר אינו משאיר בך רושם שחורג משמיעה רגעית של התקליט. אך משום שהשלושה נראים מוכשרים ושאפתנים, יש להניח שהם עדיין מחפשים את דרכם. נחיה ונראה”.

למרות שהתקליט הניב להיטים ושובבי ציון סומנו כהבטחה גדולה, באוקטובר 1971 כבר התפרק העסק. היו בעיקר ויכוחים בין קובי רכט וחנן יובל. הראשון מהשניים רצה להופיע פחות בעוד השני דחק להוסיף עוד ועוד הופעות. שני הקובים המשיכו הלאה כצמד וחנן המשיך בדרכו והוציא תקליטים כאמן סולו. עם השנים התאחדו, כמה פעמים, שלושת שובבי ציון וריגשו את הקהל שזכר את השירים ההם. מאז, שובבי ציון הם נכס חשוב לפסקול הישראלי והתקליט שלהם הוא אחד ויחיד – מוסיקלית וגם עובדתית.