אחריו באלבום מגיע Carousel החדשני עם אירוח מפתיע ומשמח של פרנק אושן, ובלי שניה לנשום ממשיך ישירות לשיר שאי אפשר היה להתעלם ממנו במשך שנה שלמה; Sicko Mode, בספק להיט הטראפ הכי ניסיוני שהצליח להגיע להצלחה מסחרית עצומה באותה שנה. לאורך האלבום ההפתעות לא מפסיקות להגיע, בStop trying to be god אנו זוכים לרצועה יוצאת מן הכלל, על גבול הבלדה אפילו, שכוללת אירוחים של ג׳יימס בלייק בחלק האחרון של השיר, קיד קאדי נשמע מהמהם לאורך כל השיר וסטיבי וונדר האחד והיחיד עם סולו מפוחית. כן, סולו מפוחית שיר טראפ מה תגידו על זה?

בSkeletons אנחנו מקבלים הוכחה מאוד מונגשת לכמה הסאונד אליו טראוויס סקוט כיוון באלבום באמת מתעלה מעל הרוק. עם הפקה מהפנטת של טיים אימפלה, אולי להקת האינדי-רוק הכי מצליחה בעשור הקודם, ואירוח של דה וויקנד, הסופרסטאר התורן, שחוזר לאירוח גם בWake Up. שבחציו השני של השיר מרגיש כי הביט מסרב להישאר במקום וכל הזמן יורד למעמקים ועולה חזרה לפני השטח עם באס מבעבע ושמן.

ככל שנכנסים לעומק האלבום, הרצועות נהיות יותר ויותר מרוחות, מבלבלות, מלאות בריוורב ודילאי, בתים נשמעים כמו קטעי מעבר או פזמונים מעושנים, אם לא שומרים יד על הדופק בין מעברי השירים, עולה הרושם שהרצועות כמעט עולות אחת על השניה כחלק מרכיבת האזנה רציפה וטריפית במיוחד.

מאז צאת התקליט, טראוויס סקוט נהיה כוכב בסדר גודל עולמי. הוא שיתף פעולה עם תאגידי ענק כמו סוני ו-מקדונלדס והציב סטנדרט חדש לכוכבנות של ראפרים. הוא פתח לייבל בשם Cactus Jack בו הוחתמו כמה מהשמות החמים ביותר של השנים האחרונות, דון טוליבר ושק ווס (Mo Bamba מישהו?), שאת שניהם אפשר למצוא גם לאורך התקליט.