ריגושים זולים במשקל זהב טהור

התקליט נפתח עם קולו של ביל גרהאם, האמרגן האגדי בעל אולם הפילמור בסן פרנסיסקו, שמציג את ההרכב לתשואות הקהל המריע, שחוזר גם בסוף השיר. אבל השיר שפורץ מיד אחריו, COMBINATION OF THE TWO, לא הוקלט בהופעה, למרות שנשמע חי לגמרי. (השיר היחיד שהוקלט במלואו בהופעה חיה בתקליט הוא השיר האחרון, שתיכף נגיע אליו). השיר הוא דואט של ג’ניס ג’ופלין עם הגיטריסט סאם אנדרו, שגם כתב אותו. מאוחר יותר, בסוף 1968, הוא יפרוש עם ג’ניס מהלהקה ויצטרף אליה ל”קוזמיק בלוז באנד”.

השיר השני בתקליט נקרא I NEED A MAN TO LOVE וגם הוא נכתב על ידי סאם אנדרו יחד עם ג’ניס ג’ופלין. ג’ניס היא הסולנית עם השתתפות פעילה של שאר חברי ההרכב כמקהלה – הגיטריסטים סאם אנדרו וג’יימס גורליי, הבסיסט פיטר אלבין והמתופף דייב גץ. זה בלוז רוק עוצמתי עם המוטיב החוזר אצל ג’ניס; הבדידות המייאשת והחיפוש המתמיד אחרי החיבה החיבוק והאהבה. בעניין הזה אפשר להזכיר את אחד הציטוטים המפורסמים של ג’ניס – שכשהיא מופיעה על הבמה היא בעצם עושה אהבה עם עשרות אלפי גברים, אבל חוזרת אחר כך לבד לבית הריק.

השיר השלישי הוא גרסת כיסוי מופלאה ל- SUMMERTIME, בלדת הבלוז של ג’ורג’ ואיירה גרשווין, שיר הערש מתוך “פורגי ובס”. השיר הזה זכה לאין ספור גרסאות, בין היתר של בילי הולידיי, ובאותה התקופה גם של להקת LOVE SCULPTURE מאנגליה, אבל הגרסה הזו היא אולי הכי מפורסמת. ג’ניס נותנת פה את כל הנשמה, וצלילי שתי הגיטרות שמסתובבים זה סביב זה הם בנייה מוזיקלית מלאת חוכמה ומחשבה. סולו הגיטרה כאן הוא פשוט קלאסיקה – אם בזמן קיץ או בזמן חורף.

השיר הבא, השיר שחותם את הצד הראשון היה גם הסינגל שיצא מהתקליט ושמו PIECE OF MY HEART. גם הוא גרסת כיסוי, הפעם לשיר שיצא רק שנה קודם לכן, ב- 1967 על ידי אירמה פרנקלין, אחותה הגדולה של ארית’ה. גם הפעם ג’ניס הפכה אותו לשיר שמזוהה לגמרי איתה. העיבוד היה שונה לחלוטין מהבלדה הרומנטית של פרנקלין, וכלל שלושה סולואים של גיטרה חשמלית שהפכו את השיר לבלוז פסיכדלי ג’ופליני מובהק.

את הצד השני פותח שיר שג’ניס ג’ופלין כתבה. שיר בלוז אקוסטי בשם TURTLE BLUES. ברקע סאונד של מועדון ג’ז-בלוז חשוך, קולות של כוסות ואנשים שותים ומדברים, פסנתר וגיטרה אקוסטית, ושירה חשופה של ג’ניס. השיעול שלה בסוף השיר מוסיף לתחושה האותנטית. אחריו מגיע OH SWEET MARY. שוב דואט של ג’ניס עם סם אנדרו. קרדיט הכתיבה הוא של כל הלהקה.

השיר שמסיים את התקליט הוא BALL AND CHAIN, ובניגוד למה שכתוב על העטיפה, הוא לא הוקלט ב”פילמור” של ביל גרהאם, אלא באולם “ווינטרלנד” בסן פרנסיסקו. זה קטע ארוך, ג’אם של יותר מתשע דקות של עונג צרוף.

נו, אז נכון שבא לכם עכשיו להקשיב לזה? אם כן, גשו לחנות תקליטים (בתל אביב או בכל מקום אחר בעולם) ותחפשו את זה, אם כתקליט חדש בהדפסה בתולית או כתקליט יד שניה שודאי יסובב את ראשכם כשיסתובב על צלחת הפטיפון.