זו היא תחנה חשובה עוד לפני שבכלל הייתה להקת כוורת והאיש המוביל בסיפור היה דני סנדרסון שרצה להביא משהו אחר. והנה, שנים רבות לאחר מכן, יוצאת יצירתו החשובה לראשונה על גבי תקליט – ובתוספת קטע בונוס בשם “אנדרלמוסיה”, שהוקלט אז ויוצא פה לראשונה! פשוט נפלא!

אז בואו נלך קצת (נו טוב, קצת הרבה…) לאחור, אל שנת 1972. סנדרסון הוציא אז תקליטון סולו בחברת פונודור, אך זה לא ממש הצליח והוא ניגש משם להקליט את מה שיהיה הבסיס עליו תקום להקת כוורת. הוא צירף אליו חברים ששירתו איתו בלהקת הנח”ל – אלון אולארצ’יק, מאיר פניגשטיין (הלא הוא פוגי), גידי גוב ואפרים שמיר. סנדרסון, שהושפע ברעיון האופרה מלהקת המי (האופרה “טומי”), “ישו כוכב עליון” ובמיוחד מפרנק זאפה, אסף לחנים מקוריים, מילים מיוחדות ומלאות הומור ואת דמותו הרעננה של פוגי, אותה המציא פניגשטיין כשביקש לחקות את ישראל הדר, אותו ראה מנחה בקיבוץ מפלסים, כשהגיע לשם עם להקת הנח”ל.

להקלטת האופרה הצטרפו לחבורה גם תמי עזריה (אז חברתו של פניגשטיין), מנחם זילברמן (שגם היה בלהקת הנח”ל וכוכב סדרת הטלוויזיה על חדווה ושלומיק) ומירי אלוני (גם מלהקת הנח”ל ולאחר מכן זמרת בלהקת אחרית הימים, שגם שרה את שיר הנושא של חדווה ושלומיק, בליווי האולפני של סנדרסון, אולארצ’יק ופניגשטיין. כך שהכל נשאר במשפחה פה. אז סנדרסון ניגש לאלוני וביקש ממנה להשתתף בהקלטות ללא תוכניות מעבר לזה. היא הסכימה לעשות לו טובה והאמת שהיא גם הסתקרנה לראות מה יש לו להציע, כי רעיונותיו, עוד כשהיו יחדיו בלהקה הצבאית, היו מיוחדים. המתופף בהקלטה, לצד פניגשטיין, היה דוד (יש שמבטאים את שמו דייויד) שאנן, שלפני כן היה עם סנדרסון בלהקת השניצל (לא השניצלים – רק שניצל…) וגם לזמן קצר בהרכב השלישייה של מישה סגל.