תקליטים ישראלים: בועז שרעבי התקליט האדום

התקליט הראשון של בועז יכול גם לבלבל אנשים במידה רבה, כי בועז שר כאן בשתי שפות. בניגוד לתקליט שיצא, קצת לאחר מכן, לגבי שושן (“נער שחור עיניים”) בו הוא שר צד אחד בתקליט בעברית וצד שני באנגלית – אצל בועז העסק מעורבב. היו שטענו אז בעיתונים שבועז ניסה לרקוד בו זמנית על שתי החתונות כשמשהו מתפספס בשתיהן. שנים לאחר מכן יצא תקליט זה בהדפסה מחודשת וקולות רבים ציינו בשמחה כי זוהי קלאסיקה.

בשנת 1970 עדיין היה בועז זמר אלמוני לגמרי. זאת עד שהגיע מייק בראנט להופיע בישראל. יפה ירקוני אירחה אותו, הופיעה לצדו וגם הזמינה לבמה אורח – בועז שרעבי, ששר על בחורה שהתאהב בה ושמה פאמלה. משם, כמעט כל שיר שכתב הפך ללהיט ולא רק בפיו, אלא גם בפי יפה ירקוני ומשפחתה (גירסה מקפיצה ל”פאמלה) שיצאה באפריל 1971) או הצמד אילן ואילנית (בשיר “רינגולי” שיצא ביוני 1971). קולו של בועז, עם ניחוח תימני ברור, הפך למבוקש ונערץ. זאת אחרי שהיה נדמה שגל התקליטים של זמרים תימניים כבר אינו מבוקש כבעבר. בשנת 1971 כבר לא קנו תקליטים רבים של אהובה צדוק, שושנה דמארי וכמותן. בועז הביא את השורשים התימניים עם חותם אישי ברור ואחר שמיזג בין מזרח ומערב. בועז אמר אז למעריציו במפגש: “סגנון השירה שלי הוא תימני ביסודו ומבוסס על סילסולים. כשהייתי באמריקה – הושפעתי ממוסיקה מערבית ויצרתי את העירוב בין שני הדברים.