ההופעה של איימי ויינהאוס בפסטיבל גלסטונברי המהולל ב־2007 מעוררת שאלה של ביצה ותרנגולת: האם הזמרת האייקונית חיכתה שהשמיים של גלסטונברי יורידו גשם בשביל לבצע את “Back in Black”, או שאלה היו השמיים שהאפירו לכבוד הגרוב מבשר הרעות של הלהיט שלה, שנגע בלבו של כל מי שהגיע לחזות בכשרון הענק של ויינהאוס באותו יום בעיירה הבריטית הקטנה. 

להופעה המהוללת הזו, שיוצאת לראשונה בתקליט מהודר, ויינהאוס הגיעה בשיא כוחה. בשמונה החודשים שקדמו לה היא הוציאה את “Back to Black”, התקליט הגדול של הרגע שעתיד לזכות אותה בפרס “האמנית החדשה הטובה ביותר” היוקרתי בטקס הגראמי ולהפוך לאחד התקליטים הנמכרים ביותר של המאה ה־21. הסינגל המוביל ממנו, “Rehab”, היה בכל מקום – וידוי אישי וחשוף על החוויות שלה מהגמילה שעברה, שהוגש בעטיפה של פצצת סול מתקתקה וממכרת. 

 תקליט חדש: Finneas  – Optimist

אלפי ספרים, סרטים ומחזות ניסו לשפוך אור על היחסים המורכבים שבין אחים. הרי גם כשזה פשוט זה מורכב. והנה, השרשרת האנושית נמשכת: פיניאס אוקונל מוציא תקליט סולו שני, ומיד נערמות במטה המפקדה של גיורא אינספור פניות מהסוג של “אבל תכתבו עליו בלי קשר לאחותו, הוא ממש שווה גם בלי קשר אליה”.

נכון, אבל מה לעשות. ככה זה כשלאחותך הקטנה קוראים במקרה בילי אייליש, ולמרות הריבים ביניכם כבר כשהיתה בת ארבע שמת לב שהיא ממש ממש מוכשרת, ולא הרבה שנים אחר כך התחלתם להקליט שירים בחדר שלך שהם תוצאה של עבודה משותפת, ואתה בפירוש שותף מלא לאחת התגליות היותר גדולות של השנים האחרונות.

ברוכים הבאים ל-24 השנים הראשונות של פיניאס: ילדות בקליפורניה לשני הורים מוכשרים שמכירים היטב את משעולי הוליווד, אבל אף פעם לא שיחקו אותה באמת בזירה המרכזית. אבא ואמא שמשפיעים מאוד על הילדים שלהם, ומצד שני נותנים להם חופש יצירתי מלא. משיכה אדירה למוסיקה מגיל צעיר, הקמת להקת רוק אחרי ביקור מעיף מוח בהופעה של גרין דיי בגיל 11, פה ושם תפקידים בסרטים וגם בסדרת הטלוויזיה המצליחה גלי, הפקה מוסיקלית לג’סטין ביבר, סלינה גומז וקמילה קביו. אלבום סולו בגיל 22.