חוזרים לתקליט החשוב מאד של נסיך האופל

השנה היא 1971. ארבעת פרשי האפוקליפסה מברמינגהם משחררים את התקליט השלישי והחשוב שלהם, MASTER OF REALITY. הם נמצאים על גג העולם, ממציאי ז’אנר חדש וכבד, וההשפעה שלהם מהדהדת בכל פינה. אולם מפה קרה משהו ששינה את הלהקה.

לאחר ההצלחה האדירה של MASTER OF REALITY, חברי הלהקה ארזו את עצמם ועברו ללוס אנג’לס כדי להקליט את התקליט הרביעי שלהם, שזכה לשם ההולם VOL. 4 ויצא בשנת 1972. המעבר לעיר המלאכים סימן נקודת מפנה משמעותית. הלהקה לקחה על עצמה את תפקיד ההפקה בפעם הראשונה, מה שאפשר לה חופש אמנותי מוחלט להתנסות במבני שירים מורכבים יותר ובמגוון כלי נגינה חדשים. קטעים כמו WHEELS OF CONFUSION הציגו השפעות ניכרות של רוק מתקדם, בעוד הבלדה המפתיעה CHANGES, שהתבססה על פסנתר ומלוטרון, הייתה סטייה מוחלטת מהסאונד הכבד והאפל שאפיין את סאבאת’. אולם, מאחורי הקלעים, אולפני ההקלטות הפכו לחגיגה מתמשכת של שימוש מסיבי בקוקאין, שהחל לזרוע את זרעי הפורענות והמחלוקת בין חברי הלהקה.

התקליט הבא, SABBATH BLOODY SABBATH משנת 1973, נחשב בעיני רבים לאחת מיצירות המופת הגדולות ביותר שלהם. הלהקה שכרה את טירת קלירוול בוויילס כדי להקליט אותו, והאווירה הגותית והמסתורית של המקום, עם רוחות הרפאים, חלחלה היטב לתוך המוזיקה. כאן שולבו סינטיסייזרים ועיבודים תזמורתיים. שיר הנושא הוא יצירה אפית מרובת חלקים, ושירים כמו A NATIONAL ACROBAT ו-KILLING YOURSELF TO LIVE הדגימו בגרות מוזיקלית חדשה ועומק שלא נשמע כמותו בעבר. למרות הניצחונות היצירתיים, המעגל הבלתי פוסק של הקלטות ומסעות הופעות, בשילוב עם ההתמכרות הגוברת לסמים, המשיך לשחוק את מערכות היחסים השבריריות בתוך הלהקה.

באמצע שנות השבעים, הסדקים במכונה המשומנת החלו להיראות בבירור. התקליט השישי שלהם, SABOTAGE משנת 1975, היה תגובה ישירה לבעיות המשפטיות והניהוליות הקשות שהעיבו עליהם באותה תקופה. חברי הלהקה נאלצו לא פעם להקליט כשהם רואים עורכי דין נכנסים לאולפן ומגישים להם עוד מסמך ובו תביעה נגדם. אם פעם הם שרו על פרנואיד – הפרנויה בשלב הזה כבר הייתה מוחשית.

התקליט שבא אחריו, TECHNICAL ECSTASY משנת 1976, התאפיין בהפקה מלוטשת יותר ודגש רב יותר על קלידים, כאשר באופן חסר תקדים, המתופף ביל וורד לקח את המיקרופון ושר את השיר IT’S ALRIGHT. בעוד שחלק מהמעריצים העריכו את ההתרחקות המוזיקלית מהבסיס, אחרים חשו שהלהקה נוטשת את שורשי ההבי מטאל שלה. קבלת הפנים המעורבת של התקליט שיקפה את החיכוך היצירתי הגובר בין הגיטריסט טוני איומי, ששאף לחקור אפיקים מוזיקליים חדשים, לבין הסולן אוזי אוסבורן, שהפך מאוכזב יותר ויותר מהכיוון החדש של הלהקה.

המתחים שהצטברו הגיעו לבסוף לנקודת רתיחה בסוף 1977, כאשר אוזי אוסבורן הודיע שהוא עוזב את בלאק סאבאת׳. הלהקה, בהחלטה נמהרת, גייסה את הסולן דייב ווקר. אולם, היעדרותו של אוזי הייתה קצרת מועד, והוא חזר לשורות הלהקה בתחילת 1978.

האיחוד, עם זאת, היה רחוק מלהיות הרמוני. הקלטות התקליט שעתיד היה להיקרא NEVER SAY DIE היו רצופות קונפליקטים, קיפאון יצירתי ואווירה עכורה. על פי הדיווחים, אוזי לא התלהב כלל מהחומרים שהלהקה כתבה בהיעדרו ונאבק בשדים האישיים שלו. התוצאה הייתה תקליט מבולגן יחסית. החברים פשוט לא היו ממוקדים. מסע ההופעות שבא בעקבות צאת התקליט היה סוער לא פחות, והיה ברור לכל שההרכב המקורי גוסס. ההופעה האחרונה של אותו סיבוב הופעות סימנה את הפעם האחרונה שארבעת החברים המקוריים של בלאק סאבאת׳ הופיעו יחד על במה אחת למשך קרוב לשני עשורים.

אבל כן, הגורל הצליח לחבר מחש את ארבעת חברי הלהקה לערב אחד שנקרא BACK TO THE BEGINNING. אוזי אוסבורן ישב במרכז הבמה על כסא מלכות ושר בכל הכוח שהיה לו, כשהיה ידוע לכל שהוא סובל ממחלת הפרקינסון. עדיין, כל עולם הרוק – כולל חברי להקתו – היו בהלם כשנודע להם שימים לאחר מכן נסיך האופל עזב אותנו כדי ללמד שיעור רוק כבד הגון את המלאכים שם למעלה.