תקליטי היפ הופ ראפ » גיורא תקליטים: חנות תקליטים בתל אביב - תקליטים חדשים ותקליטים יד שניה

התקליט של נאס – Illmatic

נתי חסיד — Wed, 29 Jun 2022 16:08:08 +0000

התקליט של נאס - Illmatic

כשההיפ הופ של ניו יורק חיפש את המושיע שלו בתחילת שנות התשעים, נער צעיר מקווינס הגיע עם התקליט שהגדיר מחדש את הז’אנר לנצח

נתי חסיד
יוני 29, 2022

1991: ראפר בן 18 מקווינסברידג’ בשם נאס

ההיפ הופ האמריקאי נמצא בצומת דרכים, ניו יורק תמיד הייתה במרכז העניינים, אבל בשנים האחרונות החבר’ה מלוס אנג’לס התחילו לגנוב את הפוקוס עם הגאנגסטא ראפ שלהם, שהיה יותר רגוע וקייצי והושפע בצורה כבדה מהפי -פ’אנק של ג’ורג’ קלינטון. בתוך הבאלגן, הרכב ראפ בשם main source משחרר את תקליט הבכורה שלו, באחד השירים – Live at The BBQ – מתארח ראפר בן 18 מקווינסברידג’ בשם נאס. הקול המחוספס, החריזה המורכבת והגישה הקרה-אך-חותכת הזכירה למאזינים גרסה משודרגת של ראקים (שנחשב באותה תקופה לאיש המוביל בכל הנוגע לטכניקת ראפ).

ב-3 השנים שעברו מאז ועל בסיס הופעת האורח הזו, הבחור עבר בין כל מפיקי ההיפ הופ הכי נחשבים של ניו יורק כדי לעבוד על שירים. בינתיים החוף המערבי בראשות דר. דרה וסנופ (דוגי) דוג הפך לזה שנותן את הטון. וניו יורק חיפשה בנרות את המושיע שלה.

אפריל 1994: תקליט הבכורה של נאס – Illmatic הגיע לחנויות

תקליט הבכורה של נאס – Illmatic הגיע לחנויות. הוא לא הפך ללהיט מסחרי גדול, אבל מי שכן היה “בקטע” – הבין שהעולם השתנה, לנצח. 10 רצועות יש שם, אחת מהן היא בכלל פתיח מוזיקלי, אבל כל אחד מתשעת השירים שנותרו – פצצת אטום. ולמה?

כי נאס לא ניסה להציג את עצמו בתור “גיבור העל” של השכונה (דהינו, סוחר הסמים/הסרסור שעושה בוכטות של כסף), אלא בתור הבחור השקט שיושב על הספסל ורואה את החבר’ה שלו עוסקים בפעילויות הצדדים הלא נכונים של החוק. ורואה איך זה דופק אותם, ואת החיים שלהם, ואת החיים של המשפחות שלהם. והוא צייר את השכונה, ואת העיר, על כל גווניה, והראה את הג’יפה, אבל גם נתן תקווה. והוא עשה את כל זה מבלי להישמע שיפוטי, הוא פשוט צייר את הדברים כמו שהם, במקום בו אלוהים והשטן הולכים מכות.

מבחינת השירים – כל אחד מהתשעה מייצג צד אחר של החיים כאפרו אמריקאי בארה”ב בכלל וניו יורק בפרט.

New York State of Mind עם הקלידים הפרנואידים הוא שיר פתיחה מושלם שנותן את הטון – הפשע, חוסר הרחמים והמרדף אחרי הכסף בתפוח הגדול. תמונת הנגטיב העדיפה בהרבה על הלהיט המעיק ההוא של ג’יי זי עם אלישיה קיז.

את The World is Yours כבר הכתרתי בעבר כשיר ההיפ הופ האולטימטיבי – המנון מפוכח שמדבר אל ילדי הגטו ומנסה, בין העצות ולקחי החיים – לתת קצת תקווה. במטא, זה כל הסיפור של ההיפ הופ, מתן הקול לאלו שנחשבו ל”אילמים”, כזה שמהדהד בכל העולם.

ב-One Love הוא אוסף מכתבים לחברים שיושבים בכלא, בעדינות, הוא מספר להם מה קורה בשכונה, מדווח על חדשות כואבות, ומנסה לספק נחמה כלשהי.

ההפקה של קיו-טיפ מ“א טרייב קולד קווסט” (שניתן לשמוע את קולו בפזמון) מובלת על ידי סימפול קסילופון סנטימנטלי ובייס ליין שפורט על הלב.

שאר השירים הם לא פחות מושלמים, אבל התכנסנו כאן בכדי לדון במהדורת הXX – החוגגת 20 שנים לצאת התקליט – וכוללת 10 קטעים נוספים.

חלק הבונוס מתחיל עם I’m a Villian – שיר שהוקלט באותה תקופה, וכולל שורות שנכנסו לשירים אחרים באלבום. נאס יורק את הראפ שלו כמו אקרובט שעושה קפיצות משולשות באוויר מבלי להזיל אפילו טיפת זיעה אחת.

לאחר מכן מגיעים לאירוח של נאס בתוכנית הרדיו האגדית של סטרץ’ ובוביטו שמתחיל בראיון והופך לסשן פריסטייל שמתפוצץ בגדול.

משם מגיעים עוד שמונה רימיקסים לשירים מהאלבום, כולם נותנים אינטרפטציה מרעננת לגרסאות המקוריות, לרוב בוויב ההיפ הופ הג’אזי שהיה כל כך אהוב בניו יורק בתחילת הניינטיז, לפעמים עם סימפולים מוכרים מלהיטים של אחרים. בהרבה מקרים עם בתים שנכתבו במיוחד עבור הרימיקס.

התקליט “אילמטיק” הוא הטופ-של-הטופ שיש להיפ הופ להציע, והרימיקסים הללו מרגישים כאילו הראפ של נאס כל כך מושלם, שבאמת לא משנה איך יישמע הביט ברקע, ההצגה של נאס פשוט ממשיכה, וגם 20 (או יותר נכון – 27) שנה אחרי – זה עדיין אילמטיק.

על כל מה שחדש בעולם התקליטים:

תקליט על המלחמה האחרונה?!

קראו עוד »

קילה על הפטיפון: תקליט האוסף של נועה קירל

קראו עוד »

The post התקליט של נאס – Illmatic first appeared on גיורא תקליטים: חנות תקליטים בתל אביב - תקליטים חדשים ותקליטים יד שניה.

Doja Cat – Planet Her תקליט חדש

נתי חסיד — Fri, 06 May 2022 13:37:21 +0000

Doja Cat – Planet Her תקליט חדש

בגן השעשועים של ההיפ הופ, דוג’ה קאט היא הילדה הכי מגניבה בסביבה. בואו נשים את הקלפים על השולחן – הראפרים נהיו די משעממים בשנים האחרונות

נתי חסיד
מאי 6, 2022

תקליט חדש: Doja Cat – Planet Her

מלבד הבלחות של יחידי סגולה כמו קנייה, קנדריק או ג’יי קול – לא נשאר להם מה להגיד. די קל לחזות מתי הם ידליקו את הבלאנט הבא או יעמיסו עוד חשפנית עבת בשר. אבל לראשונה – אולי בהיסטוריה של הז’אנר שמיזוגניה היא הלחם והמים שלו – הנשים תפסו את המושכות. ראפריות מעולות דוגמת מג דה סטאליון וקארדי בי מכתיבות לאן הרוח תנשוב ועושות ראפ מלא בהשראה, חוצפה ויצירתיות. מי שסוגרת את השילוש הקדוש הזה היא דוג’ה קאט. גרסת ה”זמרת פופ-ראפ שאסור לילדים לשמוע” אבל איכשהו כל הילדים מכירים את השירים שלה וגם כולם, בעצם.

די בצדק, דוג’ה היא נציגה מובהקת של דור הטיקטוק – משפריצה מיניות לכל עבר, אבל עם צ’ארם וחוצפה (יהודיה, אחרי הכל) של הבת של השכנים. כזאת שמשחקת אותה קלילה וסתומה, אבל די ברור לכולם שיש שם המון שכל בקופסה. תלמידה של היפ הופ שהיא כל מה שצ’אנס דה ראפר (שהיא ממש נשמעת כמו הגרסה הנשית שלו לפעמים) – היה צריך להיות.

בתקליט האחרון שלה – PLANET HER – היא מספקת את כל ההבטחות ואפילו קצת מתבגרת – “Woman” הוא שיר ה”יאללה בנות אנחנו הכי מדהימות בעולם כאילו” – הכי קליט ומגניב מאז השיר המנג’ס והמעיק ההוא של ביונסה. ותכל’ס כיף שהוא מתנגן בכל מקום עם הוויביים הקייציים שהוא מביא.

היא משתפת פעולה עם יאנג ת’אג (שמהווה השפעה ברורה עם הראפ השבור ועיוותי הקול) ב“Payday” שממשיך בטבעיות אל “Get Into It (Yuh)” הקופצני, שנשמע ממש כמו שיר שאותו ת’אג היה מוציא.

הביטים וההפקות נתפרו בדיוק למידות של דוג’ה, מקצבי טראפ מתוקים ומלודיים שמחמיאים מאוד ללחנים שלה. היא פזמונאית מוכשרת מאוד, אין ספק בכך, אבל ההצגה כאן היא לגמרי הראפ שלה, בכל השירים היא מלאת השראה, משחקת עם הפלואו, מעיפה פאנצ’ ליינים שנונים ומבריקים כאילו היא הוגה אותם מתוך שינה. מתי בפעם האחרונה יצא לכם לשמוע ראפרים שאשכרה אפשר לשמוע שהם אוהבים לעשות ראפ?

דוג’ה היא כמו ילדה סופר יצירתית שקיבלה ליד חבילת צבעים ודף ואמרו לה “יאללה תשתגעי”. והציורים יוצאים פגז, מלאים בחדוות יצירה מדבקת. עושה רושם שההתנקות מסמים (בדגש על מריחואנה) רק עשתה לה טוב, הדואט המוצלח עם אריאנה גרנדה “I Don’t Do Drugs” מעיד על כך. גם דה וויקנד קופץ לבקר בדואט הסופר מוצלח “You Right” (שמופיע פעמיים באלבום, עם גרסה מורחבת) ואפילו הראפרית איב מגיחה עם “Tonight” שזורק אותנו הישר לימים שבהם שלטה במצעדים.

הכיף לא נעצר לאורך כל האלבום, הוא מהודק כמו שמוצר פופ של הראפרית (אולי) הכי אהובה בעולם יכול להיות (אפילו לא הזכרנו את “Kiss Me More” המדבק והפ’אנקי), אבל העובדה הכי חשובה כאן היא שלא מדובר בעוד חטיף שיישכח ברגע שהטרנד הבא יגיע – מדובר ברגע נדיר בו מסחריות ואומנות הולכים יד ביד, ודוג’ה קאט היא האחראית העיקרית לכך.

על כל מה שחדש בעולם התקליטים:

קילה על הפטיפון: תקליט האוסף של נועה קירל

קראו עוד »

תקליט על המלחמה האחרונה?!

קראו עוד »

The post Doja Cat – Planet Her תקליט חדש first appeared on גיורא תקליטים: חנות תקליטים בתל אביב - תקליטים חדשים ותקליטים יד שניה.

התקליט של טיילר – Call Me If You Get Lost

נתי חסיד — Sun, 10 Apr 2022 07:40:40 +0000

התקליט של טיילר – Call Me If You Get Lost

בניגוד להייפ המטורף מסביב לפרויקטים של קנייה ווסט ודרייק, בלי יותר מדי רעש, בלי יותר מדי באלגן, טיילר, דה קריאיטור הפיל אלבום השנה. ולא מעט מאזינים, כולל טקס פרסי BET, קוראים לו “אלבום השנה”

נתי חסיד
אפריל 10, 2022

התקליט של טיילר – Call Me If You Get Lost

טיילר הוא כבר מזמן מגה סטאר שיושב חזק על דמות “ליצן החצר” של ההיפ הופ, כמו אמינם הישן, רק על סטרואידים, והגיבורים שעליו הוא התחנך וגדל – ובראשם פארל וליל וויין – כבר נמצאים במרחק של שיחת טלפון.
אי לכך ובהתאם לזאת, הוא כבר נהיה ראפר הרבה יותר מלודי (לא זמר-זמר, אבל בהחלט אחד שיודע איך להרביץ פזמון קליט ומרגש, בעיקר בזכות המנטורינג של פארל) ו”מוזיקלי”. וזה קצת הרגיש כאילו בשנים האחרונות הוא מתרחק קצת מהראפ בגישת ההארדקור של המילה.

אז מה עשה טיילר? קודם כל, הוא האזין המון לראפר Westside Gunn (הוא אפילו ציין שהאיש גרם לו לרצות לעשות ראפ שוב) ואז הוא הרים טלפון לדי ג’יי דרמה.

בשנות הילדות של טיילר, עולם הראפ עבר שינויים משמעותיים, הראפרים תמיד השתמשו בשירותיהם של הדי ג’ייז בכדי לדאוג שהמוזיקה שלהם “תבעבע” ברחובות וברחבות הריקודים, אבל די ג’יי דרמה היה אחד מאלה שלקחו את העניין צעד קדימה, בין השאר עם סדרת המיקסטייפים שלו Gangsta Grillz. מדובר היה באלבומים לא-רשמיים באורך מלא – מפוצצים במוזיקה שדרמה קיבל אקסקלוסיבית מהראפרים המובילים במשחק – בין אם שירים שלא נכנסו לאלבומים הרשמיים, או גרסאות “קאבר” ללהיטים של ראפרים אחרים. אם דרמה הוציא לך מיקסטייפ, או שאתה ענק, או שאתה בדרך לשם. כמובן שכל השירים מלאים בצעקות וכריזות של דרמה, בהתחלה, לאורך או בסוף השיר. כאילו מדובר במסיבה במועדון חשפנות מלוכלך.

Whilshire – עוד היילייט כנה וכואב על אהבה אסורה

חזרה לתקליט של טיילר, דרמה מקריין, צועק ומכריז לאורכו ורוחבו, תוך כדי שטיילר חוזר לעשות את מה שהוא כל כך טוב בו – להעיף חרוזים שיצחיקו/ירגשו/יזעזעו. הוא אפילו יצר דמות חדשה לכבוד המאורע – טיילר בודלייר- אדם אקסצנטרי ש”עף על עצמו” (כמו כל ראפר טוב) אבל גם נראה, לבוש ומתנהג כמו דמות מסרט של ווס אנדרסון. כמו תמיד אצלו, הכל מצחיק בעיניו, ומצד שני הוא כנה ברמות תהומיות, ולפעמים לא ברור מתי הוא מתבדח איתך ומתי הוא רציני, לפחות פעם באלבום הוא מפיל “פצצה” שמרמזת על הנטיות המיניות שלו – הפעם
זה “ניסיתי להשכיב את ג’סטין ביבר.

ובעוד בצד אחד יש את ה”לכלוך” של הראפ, טיילר גם לוקח את אחד ה מסרים הבולטים של פארל, שאמר פעם לכל “ילדי הגטו” – “תשיגו דרכון, כדי שתוכלו לראות את העולם”. טיילר מציין כאן “עד גיל 20 ,מעולם לא יצאתי מגבולות לוס אנג’לס”. ובאלבום – עם כל השורשיות שלו ברחוב האמריקאי -יש לפעמים הרגשת “יוקרה” של
חופשה אירופאית, כשהמוזיקה מזגזגת בין מאורת סמים באטלנטה של 2021 ,ללוקיישן מהסיקסטיז בסרט של ג’יימס בונד בג’נבה.

SWEET / I THOUGHT YOU WANTED TO DANCE- טריפ מוזיקלי

SWEET / I THOUGHT YOU WANTED TO DANCE הוא טריפ מוזיקלי בן כמעט 10 דקות שנשמע כמו פרי – האהבה של טיילר ופארל – שבכלל לא עבד על השיר אך טביעות האצבעות שלו – כולל הסלסולים הייחודיים שלו – נמצאות בכל פינה, אבל מלבד השיר הזה וגם Whilshire עוד היילייט כנה וכואב על אהבה אסורה – כל השירים הם קצרים מאוד וכמו במיקסטייפ שערוך על ידי ”מנתח“ טוב – נחתכים ועוברים לשיר הבא בדיוק בשנייה שבה שהם ממצים את עצמם. גם שרשרת האורחים – מליל וויין שעדיין נשמע כאילו הוא יכול לעשות ראפ מדהים גם מתוך שינה ועד ל 42Dugg כולם מצטרפים למסיבה במטרה לתת בראש. המוזיקה נעה בין ביטים יפים ואטמוספריים, לטראפ, ל B&R מתוק, לפ’אנק ואפילו לנגיעות מברזיל והקריביים. טיילר בכושר שיא, מלא השראה, חד, כייפי, מעניין ותמיד און פוינט.

אהבתם את הכתבה? הנה עוד כתבות היפ הופ שוות

סגול 59 – ראפ ישראלי בויניל

גיורא תקליטים — Mon, 22 Nov 2021 11:12:46 +0000

סגול 59 - ראפ ישראלי בויניל

אחרי שקצר שבחים עם אלבומו הקודם, “פרקי אבות”, שכלל שיתופי פעולה עם אושיות היפ הופ מקומיות כרביד פלוטניק, מיכאל כהן, סוויסה, שקל, טדי נגוסה ולוקץ’, סגול 59, הראפר הוותיק והמוערך שחגג בשנה שעברה 20 שנה ליציאת אלבומו הראשון, חוזר עם יצירת מופת חדשה

גיורא תקליטים
נובמבר 22, 2021

“האב, הבן וראש העיר“, האלבום הראשון של ראפר סולן בישראל שיוצא גם בתקליט ויניל, הוא פרי יצירה משותפת של סגול 59 עם שני מפיקים צעירים. האחד, “הבן”, הוא תומי רותם, בנו של סגול, שזכה כבר להפיק לאמני היפ הופ רבים ובולטים בשנים האחרונות, וכיום לומד במגמת אמנויות הקול והמסך במכללת ספיר. השני, “ראש העיר”, הוא Mayor – יובל מאירי, מפיק שעושה גלים בסצינת ההיפ הופ המקומית, והוא גם בנו של המפיק עופר מאירי (שאחראי לאלבומים מצליחים של אמנים כמטרופולין, דנה ברגר, אביב גפן, אפרת גוש, דוד ד’אור, מרינה מקסימיליאן ורבים אחרים).

יחד, רקחו השלושה אלבום בעל סאונד היפ הופי בלתי מתקשר, שמחבר את ההיפ הופ הקלאסי של שנות ה-90′ לביטים טריפ-הופיים וסימפולים מפתיעים, עם סוללת אורחים מכובדת הכוללת את אקו, דנה ברגר, אורית טשומה (המשוררת/זמרת/ראפרית שזכתה השנה בפרס “אמנות חיונית” היוקרתי של הקרן החדשה לישראל) ואחרים.

“האב,הבן וראש העיר” הוא עוד חולייה בקטלוג המגון והמרתק של סגול, מורה לראפ והיפ הופ בביה”ס למוסיקה רימון, שגם אחרי 20 שנה ממשיך לחפש כיוונים חדשים וליצור ראפ איכותי בעברית – ולהצדיק את הכינוי שהצמיד לו רביד ‘נצ’י נצ’ פלוטניק: “היפ הופ אינשטיין, הקינג של הפאנצ’ליין”.

התוכן באדיבות קמע

כתבות נוספות בבלוג של גיורא:

עוד יום בלי ג’ון לנון

קראו עוד »

הבשורה על פי נירוונה – תקליט גראנג’

קראו עוד »

שהבנאים עשו תקליטים

קראו עוד »

קאבר סטורי – קצת על עטיפות תקליטים

קראו עוד »

The post סגול 59 – ראפ ישראלי בויניל first appeared on גיורא תקליטים: חנות תקליטים בתל אביב - תקליטים חדשים ותקליטים יד שניה.

J. Cole – K.O.D. תקליט חדש

נתי חסיד — Mon, 12 Jul 2021 08:14:38 +0000

J. Cole - K.O.D. תקליט חדש

בתקליט החמישי שחוגג חמש שנים, ג’יי קול מיישר מבט אל מוטיב שמלווה את ההיפ הופ עוד מימיו הראשונים. מבט חטוף על העטיפה כבר מסביר למה יש לצפות

נתי חסיד
יולי 12, 2021

עטיפת התקליט: מלך מסומם ומתחת לגלימתו, ילדים מסוממים

ג’יי קול הוא אחד מהחבר’ה הטובים, אין שום ספק לגבי זה. לאט ובבטיחות, עם שרשרת אלבומים יפים שחצבו לו מקום בצמרת של ההיפ הופ – הוא הפך לקול (סליחה על משחק המילים) חזק וחשוב של חיוביות בעשור האחרון.
חיוביות תמיד הייתה מצרך נדיר בהיפ הופ מכיוון שהיפ הופ וסמים (וגם אלימות, ומיזוגניה, אבל זה כבר סיפור אחר) תמיד הלכו יד ביד, בתור ז’אנר מוזיקלי שצמח מתוך רחובות ניו יורק, הראפרים ירקו את הראפ שלהם מתחת לאותן מנורות רחוב שבהן עבדו הסוחרים, לעיתים זה היה אותו הבן אדם.

זה היה ביגי שאמר שיש רק שתי דרכים לצאת מהשכונות הללו ו”לעשות משהו עם עצמך” – אם שתמכור סמים, או שתדע לקלוע את הכדור לסל. במקביל, הוא היה מאלה שסללו את הדרך השלישית – הראפ.
ג’רמיין קול הוא מאלה שהתחילו בכדורסל ועברו לראפ, וראה את הסמים דופקים את החיים של החברים שלו ובתכל’ס גם את קהילת ההיפ הופ, שכבר מזמן “השתדרגה” מדיבורים על מריחואנה אל עבר סמים קשים בהרבה. כשמדור לדור נראה כאילו אמות המוסר הולכות ומדרדרות, הראפרים שכן נקטו עמדה – כמעט תמיד נשמעו זקנים מדי ולא מחוברים לנעשה ול”מה שהצעירים אוהבים”.

קצת לפני יציאת התקליט, הראפר הפופולרי ליל פאמפ, אחד הסמלים של הדור המסומם והצבעוני של היום – שיחרר שיר בשם “פאק ג’יי קול” וטען שהוא ראפר “משעמם”. תעלול פרסומי או לא, הגלגלים בראש של קול התחילו לחרוק ואז הוא החליט להקליט ולהוציא את K.O.D מבט חטוף על העטיפה כבר מסביר למה יש לצפות: מלך מסומם ומתחת לגלימתו, ילדים מסוממים.

תקליט שלוקח לו זמן להתניע

יש משהו מאוד מתנשא בגישה של קול לתקלט הזה, שמנסה להצטייר כאח גדול או אפילו אבא ל”ילדי ההיפ הופ של היום”. הוא כאילו מראפרפ מנקודת המבט שלהם בשיר הנושא של התקליט, על גבי ביט שנשמע כאילו בסגנון שהם אוהבים. אבל קשה שלא להרגיש שיש שם נימה של זלזול. אולי כי פאמפ העליב אותו, אולי כי הוא הרגיש ש”הדור הזה” והבוז שלו לגיבורי ההיפ הופ של הניינטיז עליהם הוא גדל – בתור אחד מהנציגים הבולטים של דור האמצע הזה – קול היה חייב להגיב.

זה תקליט שלוקח לו זמן להתניע, קול (שלרוב מפיק מוזיקלית את רוב הביטים שלו) מערבב ג’אז עם טראפ ולא תמיד זה משתלב חלק. גם אם הראפ תמיד ברמה גבוהה גם בכתיבה וגם בביצוע, חלק מהביטים מרגישים חלולים מדי ולפעמים הטקסטים נופלים לקלישאות, לדוגמה כשהוא מצייר את בן הנוער הממוצע כחרמן, מסומם ורודף בצע. אבל גם אם הוא פוטר במחי יד את הבעיות של הדור הזה, הוא עדיין אומן שיודע לצייר תמונה ולספר סיפור.

היות ולראשי התיבות של התקליט יש 3 משמעויות – OverDosed King, Drugs On Kids ו Our Kill Demons – לקול בהחלט יש כמה נקודות והארות שראוי למאזין ההיפ הופ הממוצע להקשיב להן, הוא לא מתבייש לחשוף את השדים בהם הוא נלחם – ההתמכרות לטלפון ולנשים, הכאב של לשמוע את אמא שיכורה ב-1 בלילה אחרי שעוד מניאק שבר לה את הלב – הכנות שלו תמיד הייתה קלף מנצח, וזה עובד מדהים גם בתקליט הזה, בדגש על ההיילייט “Friends “בו – עם טונה של רגש הנשמע בקולו – הוא פונה לחבריו בסוג של “אינטרוונשן” ואף מציע פתרון אמיתי.

1985 (Intro to “The Fall Off”) זה פשוט שיר ראפ מצוין

עולם ההיפ הופ

ומה עם איזו מילה לליל פאמפ שפתח עליו ג’ורה? התקליט נסגר עם שיר התגובה לפאמפ: “1985 ” שבא בגישה מעט מתנשאת של “בוא בוא אני לא ארביץ לך”, אבל אין מה לעשות, זה פשוט שיר ראפ מצוין שמסתכל באדום של העיניים ולא משפיל מבט עד המילה האחרונה.

קצת לאחר צאת התקליט, קול ישב לשיחה מצולמת בת שעה (!!!) עם ליל פאמפ כדי ללבן את העניינים. ואפילו התחיל להופיע ולהקליט שירים עם נציגים מהשורה הראשונה של הדור הצעיר והמסומם. לפעמים זה נראה כאילו קול לא באמת מבין את הכיף שמגיע עם המוזיקה שהם עושים, שלא לדבר על העושר של הביטים. כשהוא מצידו – מאוד רציני עם הראפ שלו וההפקות ה”כבדות” שיכולות להיתפס כמשעממות. זה נחמד להיות “צודק”, אבל איפה הכיף בזה? זו בסך הכל מוזיקה.

מצד שני, כחמישה חודשים לאחר שהתקליט יצא, עולם ההיפ הופ איבד את אחד מגיבוריו האהובים – מאק מילר – למנת יתר, קצת יותר משנה לאחר מכן, הראפר הפופולרי Juice WRLD מצא את מותו באותה צורה.
אולי המסר היה עובר בצורה מוצלחת יותר מראפר שעבר ב”דרך הסמים” שביגי דיבר עליה, אבל בעוד יש המון ראפרים שעברו בדרך הזו, מעטים מהם מתפכחים ומביעים חרטה, וגם אם כן, גם שם זה לא עובר חלק. לדוגמה – ג’יי זי – התוצר הכי מובהק של סוחר סמים שהפך למולטי מיליונר לגיטימי – מעולם לא קפץ למים שקול שוחה בהם בתקליט הזה. ומגיעות לו נקודות הערכה נטו על הכוונה והאומץ.

אז האם התקליט הזה – שמגיע מאחד מהמנהיגים הבולטים של ההיפ הופ כשהוא בשיאו – יכול להוות נקודת מפנה? עדיין מוקדם מדי לדעת, אבל אין ספק שקול עשה את ההשתדלות שלו לתקן ולו במקצת ושהוא, בניגוד לראפרים של “טעם העונה” – עוד יישאר בסביבה גם בעוד 5 או 10 שנים.

תקליטי היפ הופ ראפ באתר:

עוד בבלוג של גיורא:

הביטלס – באנו לעשות לכם סדר עם התקליטים האמריקאים

קראו עוד »

רגל פה רגל שם – על שני תקליטים של אריק איינשטיין באייטיז

קראו עוד »

Record Store Day 2021 – Drop 1

קראו עוד »

חנות תקליטים בתל אביב – פופ שופ

קראו עוד »

The post J. Cole – K.O.D. תקליט חדש first appeared on גיורא תקליטים: חנות תקליטים בתל אביב - תקליטים חדשים ותקליטים יד שניה.

Astroworld – התקליט של טראוויס

עדי טוכטרמן — Mon, 03 May 2021 07:56:44 +0000

Astroworld - התקליט של טראוויס

עם תקליט שנושא בשמו מחווה לפארק השעשועים האהוב עליו בילדותו, שנסגר בשביל פרויקט מגורים, טראוויס סקוט מוציא אותנו לרכבת הרים פסיכדלית עם התקליט הכי מצליח שלו עד היום

עדי טוכטרמן
מאי 3, 2021

אסטרו וורלד של טראוויס סקוט – תקליט מעולה

לקנייה ווסט היה חזון ב-2007; ראפ אצטדיונים. חזון בו הראפ, במלוא הדרו ובשלל צבעיו, משתדרג למקומות גדולים בהרבה יותר מאשר הופעות באולמות הסטנדרטים אליהם התרגלו הראפרים באותה התקופה. אמנם כשדר. דרה, אמינם, סנופ דוג ואחרים כבר מילאו היכלים במהלך שנות ה-90 ותחילת ה2000, לקנייה הייתה גישה אחרת לחזון; דרך האסתטיקה המוזיקלית וההתחשבות בחלל העצום בו המוזיקה מתנגנת.

עם התפתחות הטראפ בעשור האחרון, ההיפ-הופ התעלה מעל לרוק ונעשה הז׳אנר המצליח ביותר באמריקה ולאחר מכן גם בעולם. באס ה-808 המעוות החליף את הגיטרה החשמלית והדיג׳יי החליף את הלהקה; בראיון ידוע לשמצה של קנייה ב 2013 שצולם כחלק מקידום אלבומו המהפכני ״Yeezus״, קנייה מפציר בפני העולם ״ראפ זה הרוק׳נרול החדש״ ואוי, כמה שהאמירה הזאת נכונה ומהדהדת עד היום, וטראוויס סקוט הוא דוגמה מהלכת לכך.

אפשר להגיד שטראוויס נע על אותו קו אובססיבי, ספק משוגע כלפי המוזיקה, בדומה לקנייה. הוא תמיד עשה מוזיקה חדשנית במחשבה תחילה על הבמה הגדולה: טראפ בומבסטי ואנרגטי שמתקשר עם הקהל כמו סט במסיבה של מוזיקה אלקטרונית; הסאונד והאווירה הם שחשובים, פחות המילים והתוכן הליריקלי של השירים

עם צאת תקליטו האחרון, זה שלקח גם הכי הרבה זמן לסיים מבין אלבומיו הקודמים, Astroworld הניב תוצאות שלוקחות את החזון של קנייה למקומות חדשים, פסיכדליים, אפלוליים וניסיוניים.

התקליט נפתח בקצב מהיר עם רצף שירים שמרגיש כמו מחרוזת; הראשון הוא Stargazing החללי שמבשר לנו מה חדש עם טראוויס, מה הוא עושה היום ובמה מתעסק, הרצועה משנה ביט (רמז מטרים להמשך התקליט) באמצע אל סינת׳ שמרגיש כמו מסע בין כוכבים וטראוויס נשמע חד מאי פעם עם טקסט המתאר את התשוקה שלו לקדש את זיכרון פארק השעשועים דרך הבמה והשיגעון של ההופעה החיה, ואין מה לעשות, הילדים אוהבים להשתגע בהופעות של טראוויס סקוט (״It ain’t a mosh pit if ain’t no injuries״).

Travis Scott – Sicko Mode

אחריו באלבום מגיע Carousel החדשני עם אירוח מפתיע ומשמח של פרנק אושן, ובלי שניה לנשום ממשיך ישירות לשיר שאי אפשר היה להתעלם ממנו במשך שנה שלמה; Sicko Mode, בספק להיט הטראפ הכי ניסיוני שהצליח להגיע להצלחה מסחרית עצומה באותה שנה. לאורך האלבום ההפתעות לא מפסיקות להגיע, בStop trying to be god אנו זוכים לרצועה יוצאת מן הכלל, על גבול הבלדה אפילו, שכוללת אירוחים של ג׳יימס בלייק בחלק האחרון של השיר, קיד קאדי נשמע מהמהם לאורך כל השיר וסטיבי וונדר האחד והיחיד עם סולו מפוחית. כן, סולו מפוחית שיר טראפ מה תגידו על זה?

בSkeletons אנחנו מקבלים הוכחה מאוד מונגשת לכמה הסאונד אליו טראוויס סקוט כיוון באלבום באמת מתעלה מעל הרוק. עם הפקה מהפנטת של טיים אימפלה, אולי להקת האינדי-רוק הכי מצליחה בעשור הקודם, ואירוח של דה וויקנד, הסופרסטאר התורן, שחוזר לאירוח גם בWake Up. שבחציו השני של השיר מרגיש כי הביט מסרב להישאר במקום וכל הזמן יורד למעמקים ועולה חזרה לפני השטח עם באס מבעבע ושמן.

ככל שנכנסים לעומק האלבום, הרצועות נהיות יותר ויותר מרוחות, מבלבלות, מלאות בריוורב ודילאי, בתים נשמעים כמו קטעי מעבר או פזמונים מעושנים, אם לא שומרים יד על הדופק בין מעברי השירים, עולה הרושם שהרצועות כמעט עולות אחת על השניה כחלק מרכיבת האזנה רציפה וטריפית במיוחד.

מאז צאת התקליט, טראוויס סקוט נהיה כוכב בסדר גודל עולמי. הוא שיתף פעולה עם תאגידי ענק כמו סוני ו-מקדונלדס והציב סטנדרט חדש לכוכבנות של ראפרים. הוא פתח לייבל בשם Cactus Jack בו הוחתמו כמה מהשמות החמים ביותר של השנים האחרונות, דון טוליבר ושק ווס (Mo Bamba מישהו?), שאת שניהם אפשר למצוא גם לאורך התקליט.

לסיכום, ב2018 טראוויס סקוט הוכיח שתקליט ראפ מצוין לא מחייב את הליריקה להיות במרכז הבמה. הוא ממשיך לעצב את הסאונד העתידני של הטראפ ומאז, מלבד פרויקט משותף עם הלייבל שלו וכמה סינגלים בודדים, עוד לא קיבלנו תקליט נוסף של טראוויס. האם בתקליט הבא הוא יצליח להתעלות על אסטרו וורלד? נמתין לאוטופיה…

תקליטי היפ הופ בבלוג של גיורא:

הפנטזיה המעוותת של קנייה ווסט בתקליט

קראו עוד »

Doja Cat – Planet Her תקליט חדש

קראו עוד »

התקליט של טיילר – Call Me If You Get Lost

קראו עוד »

J. Cole – K.O.D. תקליט חדש

קראו עוד »

The post Astroworld – התקליט של טראוויס first appeared on גיורא תקליטים: חנות תקליטים בתל אביב - תקליטים חדשים ותקליטים יד שניה.

הפנטזיה המעוותת של קנייה ווסט בתקליט

נתי חסיד — Tue, 03 Nov 2020 05:24:45 +0000

"הפנטזיה המעוותת, האפלולית והיפה שלי" -קנייה ווסט בתקליט חדש

לכל העולם היה ברור כבר מההאזנה הראשונה – מדובר במאסטרפיס. הביקורות השתפכו, המצעדים השתחוו והמאזינים התמוגגו

נתי חסיד
נובמבר 3, 2020

קנייה ווסט בתקליט חדש: “הפנטזיה המעוותת, האפלולית והיפה שלי”.

אם יש מכנה משותף שמלווה אותנו באופן קבוע בערך משנת 2004 ועד שנת 2020 , הוא יהיה המשפט “זהו, הקנייה ווסט הזה התחרפן לגמרי, סופית” כבר 16 שנים (ואפילו 20, אם אתם חזקים בהיפ הופ) שהבחור הדו-קוטבי משיקגו מייצר כותרות על בסיס יומיומי. כאלה שגורמות לכל אורות הזרקורים להיות מופנים אליו, תמיד מחורפן, תמיד מעניין, תמיד יצירתי ואיכשהו, תמיד כולם יגידו מילים כמו “זהו” ו”סופית”.

ואז הוא מפיל פצצת אטום ששוב משנה את עולם המוזיקה ומוכיח שהוא עדיין לפני כולם בסיבוב. אז בדיוק לפני עשור (נובמבר 2010) הוא הפיל את הפצצה הכי גדולה שלו, בין פרידה מהחשפנית/כוכבנית אמבר רוז לבין הזוגיות ההזויה עם אתם-יודעים-מי, הוא כתב את "הפנטזיה המעוותת, האפלולית והיפה שלי".

אחרי ארבעה אלבומים בחוץ, כל אחד פיסת היסטוריה בפני עצמו, וכשכל העולם מלגלג עליו (אובמה קרא לו “דביל”, החבר’ה בסאות פארק קראו לו “דג גיי” בפרק היסטרי) קנייה הסתגר בהוואי ונתן למוזות לזרום כשהוא מקיף את עצמו בכוכבי היפ הופ, אינדי ופופ. ה”מחנה האולימפי” שהקים הפך לסביבה יצירתית עם ניצוצות של רעיונות שעפו לכל עבר.

אי לכך ובהתאם לזאת, בשבועות שהובילו לצאתו של התקליט קנייה פצח במסורת שקרא לה G.O.O.D. Fridays. בכל יום שישי הוא שלף מהתנור שיר חדש להאזנה בחינם (בזמנו זה היה ביג דיל, עוד אחד מהטרנדים שהוא הוביל), כל אחד שונה מהותית מקודמו ועם אורחים נוצצים מרחבי הספקטרום המוזיקלי. לדוגמא, היה שם רימיקס לשיר של ילד הפלא (דאז) ג’סטין ביבר יחד עם רייקוואן מה’וו טאנג קלאן’. בתור מי שעוד בתקליט הבכורה שלו כבר טשטש לחלוטין את הגבולות בין ההיפ הופ של האנדרגאונד לזה של המצעדים, עכשיו הוא עשה את זה עם עדשה רחבה בהרבה.

ואז התקליט יצא, ובניגוד ללא מעט קלאסיקות שלוקח זמן לעכל ולהבין שהן כאלה, לכל העולם היה ברור כבר מההאזנה הראשונה - מדובר במאסטרפיס. הביקורות השתפכו, המצעדים השתחוו והמאזינים התמוגגו.

אסתטיקת הסאונד והרעיונות המוזיקליים לקחו וערבבו את כל מה שקנייה יישם בארבעת אלבומיו הקודמים, והוסיפו מעל שכבה נוספת של יוקרה ואז, כתוספת, עוד קצת יוקרה. התקליט מפוצץ באורחים, חלקם שחקנים חדשים שנותנים את ההופעה של חייהם (ניקי מינאז’, אני מסתכל עלייך) ואחרים רגע לפני שהם נעלמים לנו מהחיים (שי הנסיך, מה המצב) או כוכבי ענק כמו אלטון ג’ון שבאו לזמר בדיוק שורה אחת וללכת הביתה.

Kanye West – Dark Fantasy ft. Teyana Taylor

למרות הכל, אף אחד לא הצליח לקחת את הזרקור מקנייה, שכרגיל, כתב על חייו, על יחסי האהבה/שנאה שלו עם נשים/מוזיקה/תהילה/העולם/אלוהים/השטן וכמובן – עצמו, אבל הפעם יצא לו הפסקול לחייו של הגבר הסכיזופרן של המאה ה-21.

הרי אין גבר שהוא לא קצת דושבג כמו ב runaway, או חולם על להתמסד עם כוכבת פורנו כמו ב hell of a life ואין מערכת יחסים שלא מסתיימת ב blame game. הוא מציג בראוותנות את All of the lights והמשיכה הבלתי מוסברת שלו אליהן, וסוגר את האלבום בתחינה בקולותיהם המלאכיים של אלישיה קיז ואלי ג’קסון (מThe Roux) “תברח מהאורות, נוס על נפשך” כאילו הוא בעצמו יודע, שהאורות האלה יגמרו את החיים שלו כמו שעשו לאליל שלו – מייקל ג’קסון – שנפטר בעת הקלטת האלבום.

בעשור שחלף, המורשת של הפנטזיה של קנייה רק התעצמה, עם אינספור אומנים ששאבו את ההשראה מהתקליט הזה והקונפליקט שהוא מייצג. ההיפ הופ של המיינסטרים כבר מזמן לא היה רק “מוזיקת רחוב”, קנייה לקח אותו ביד אחת, מבלי להתנצל, אל מגדלי היוקרה הגבוהים ביותר. אין אומן היפ הופ שפרץ בעשור האחרון שלא נשא את עיניו אל קנייה, מקנדריק, לג’יי קול, ואפילו החבר בעבר ויריב בהווה – דרייק.

וקנייה עצמו? אפילו לא ניסה להתחרות בגבהים שאליו הגיע בתקליט הזה.

מבחינת אלבומים ,הנה סיכום של העשור האחרון שלו מאז אותו הרגע:

הוא היה נשמע שבע באלבום המשותף עם ג’יי זי, הציג את האנטיתזה לפנטזיה האפלה עם “ייזוס” המכוער, הבין כמה הוא והמשפחה שהקים הם עניין שברירי ב”חיי פבלו” הלא מוערך מספיק, התמודד עם הדו קוטביות שלו ב”יה” ו”ילדים רואים רוחות” ולבסוף, באופן טבעי, הוציא אלבום שבו הוא מוסר את עצמו לאלוהים עם “ישו הוא המלך”.

אבל קנייה כמו קנייה, ספק כי הוא תמיד מאתגר את עצמו, ספק כי הוא פשוט אידיוט – לא “ברח מהאורות”, הוא קפץ ראש פנימה, יש כאלה שיגידו “זהו, הוא התחרפן סופית” או שהוא כבר “איבד את הטאץ'”. נו טוב, אחרי הכל, הוא האיש שהוציא את האלבום הכי חשוב ומשפיע של העשור האחרון, הוא כבר יראה להם מאיפה משתין הדג הגיי.

עוד בבלוג של גיורא:

תקליטים שירדו מהפסים… של אבי רואד

קראו עוד »

לכבוד הולנטיין – עשרת שירי האהבה האהובים ביותר

קראו עוד »

ויינהאוס בגלסטונברי – תקליט חדש

קראו עוד »

Record Store Day 2022

קראו עוד »

The post הפנטזיה המעוותת של קנייה ווסט בתקליט first appeared on גיורא תקליטים: חנות תקליטים בתל אביב - תקליטים חדשים ותקליטים יד שניה.

לורן היל – The Miseducation Of Lauryn Hill

נתי חסיד — Fri, 25 Sep 2020 04:42:01 +0000

The Miseducation of Lauryn Hill

לפני ביונסה, לפני איימי, לפני אדל, לפני ריהאנה, לפני אלישייה, לפני ג’אנל מוניי, לפני ניקי מינאז’ וקארדי בי, נערה בת 18 גנבה את ההצגה בסרט “האחיות בלוז 2” כשסלסלה את נשמתה עד לשערי גן עדן

נתי חסיד
ספטמבר 25, 2020

התקליט של לורן – The Miseducation of Lauryn Hill

היא חברה לשני חברי ילדות, הם קראו לעצמם “הפוג’יז” והוציאו באותה שנה תקליט בכורה שלא הרבה שמו לב אליו אבל הכשרון הגולמי – כולל הבחורה שהפתיעה בכך שהיא לא רק שרה יפה, היא גם יודעת לדפוק ראפ כמו אלופה. קצת מאוחר יותר, הפוג’יז הוציאו אלבום שני שבעזרת כמה פזמונים ממוחזרים והמון יצירתיות הפך לאחד מאלבומי הראפ הנמכרים בהיסטוריה. ואז הפוג’יז התפרקו, וההיפ הופ הפך לז’אנר המוזיקלי הכי אלים ומושמץ בעולם כששני הגברים שהובילו אותו – טופאק וביגי – נרצחו.

והבחורה, כאילו מנותקת מהעולם הזה והפוזה, המיזוגניה והקשקושים שלו, החליטה להוציא אלבום על אהבה ועל אמהות, ועל נשיות, ועל אלוהים. לבחורה קוראים לורן היל וככה היא יצרה את אחד האלבומים החשובים והמשפיעים בכל הזמנים.

נכון שלורן כבר עשתה בעבר טייקים שלה על קלאסיקות סול בין אם ב ready or not, Killing Me Softly, או ב if i rule the world של נאס. אז הפעם היא באה בהפוך על הפוך ולקחה שיר ראפ שהפך לקלאסיקה של הוו טאנג קלאן ועשתה ממנו את “Ex-Factor” קורע הלבבות. או כשהיא מערבבת בין קינגסטון, ג’מייקה לניו ג’רזי ודופקת ראפ מדהים עם חצי דיאלקט ג’מייקני ב”Lost Ones” שמוקדש בין השורות לחבר שלה מהפוג’יז שעבר קצת את הגבול.

Lauryn Hill – Doo-Wop -That Thing

היא צוחקת על מלחמת המינים והפוזה של הראפר המאצ’ו הטיפוסי ב”Doo Wop” וקורעת לכולם את הלב כששרה לבנה את “to Zion” עם הגיטרות המושלמות של קרלוס סנטנה ברקע.

בני משפחת מארלי נכנסו ויצאו מהאולפן שבנה אבא בוב בקינגסטון, שם הוקלט רוב האלבום, אחרי שלוריין לא אהבה את הוויבים ששררו באולפן בניו יורק. המארלי שבלט במיוחד היה רוהאן (הבן של בוב ואבי ילדיה של לוריין), שהיווה את אחת ההשראות לאלבום כולו, בדגש על הדואט עם דיאנג’לו (ממש לפני הפריצה הגדולה שלו) “Nothing Even Matters“. גם מרי ג’יי בלייג’ הנהדרת כאן לתחרות סלסולים ידידותית ב”I Used To Love Him“, והפיל גוד של “Every Ghetto, Every City” נשמע כאילו סטיבי וונדר הטביל את השיר הזה בכבודו ובעצמו. כמות השירים שהפכו לנכס צאן ברזל כאן היא פשוט אינסופית. אפילו לא הגענו לשיר התקווה/עידוד האולטימטיבי – “Everything is Everything” שהוא די בקלות הזיווג הכי יפה שנעשה בין היפ הופ למוזיקה קלאסית. או הביצוע המושלם של “Cant Take My Eyes Off Of You” שהוא מתוק בדיוק במידה הנחוצה כדי שלא נמות מסכרת.

עברו כמעט 20 שנה ועדיין, האלבום הזה מהווה מגדלור – כשמדברים על ראפ נשי – זה האלבום הראשון שיוזכר, למרות שזה בכלל לא אלבום ראפ. בין אם זה האומץ שבו לוריין עירבבה סגנונות מוזיקליים, או הטקסטים הפגיעים שמדממים מכנות – אין זמרת/ראפרית שלא הושפעה עמוקות מהאלבום הזה (וגם זמרים/ראפרים, שאכלו חזק את הכאפה שהביאה).

בעוד הקריירה של לורן לא הגיעה לשיאים הללו מאז (כנראה מבחירה שלה) אף אחת לא ממש מערערת על המעמד שלה בתור הראפרית הגדולה והחשובה מכולן. ותמיד יהיה לה את האלבום המושלם הזה והמורשת שלו – שמתאר את החוויה ה(א)נ(ו)שית, עטוף במוזיקה על זמנית. העולם הוא מקום טוב יותר בזכותו.

עוד בבלוג של גיורא:

רגל פה רגל שם – על שני תקליטים של אריק איינשטיין באייטיז

קראו עוד »

בחזרה לשבלול – התקליט שהגדיר מחדש את הרוק הישראלי

קראו עוד »

מצעד התקליטים השנתי של גיורא 2022

קראו עוד »

תקליטי מונו – מדוע זה כדאי לנו?

קראו עוד »

The post לורן היל – The Miseducation Of Lauryn Hill first appeared on גיורא תקליטים: חנות תקליטים בתל אביב - תקליטים חדשים ותקליטים יד שניה.

.DAMN תקליט ראפ של השנה

נתי חסיד — Thu, 10 Sep 2020 04:21:32 +0000

.DAMN תקליט ראפ של השנה

הכותרת של כל שיר הוא מילה אחת, באותיות גדולות, בכל שיר קנדריק מפרק לגורמים את הקונספט והיחס שלו אליו, בין אם זה “צנעה”, “פחד”, “אהבה” או “אלוהים”

נתי חסיד
ספטמבר 10, 2020

התקליט של קנדריק לאמאר .DAMN

נתחיל מהסוף. התקליט הזה נבחר לאלבום השנה 2017 של מגזין “הרולינג סטון”, זכה בגראמי על “אלבום הראפ של השנה” ולסיום, הפך לאלבום המוזיקלי הראשון שלא שייך לז’אנר הקלאסי/ג’אז שזכה בפרס הפוליצר למוזיקה.

ומבחינת פופולריות? אחד מהאלבומים הנמכרים של אותה שנה – פלטינה כפולה (מעל 2 מיליון רכישות). בנוסף, כל העולם ואחותו מחזיק מקנדריק הראפר הכי טוב בעולם אחרי שהוציא בשנת 2015 את המאסטרפיס To Pimp A Butterfly שנחשב בעיניי רבים לאלבום העשור.

אבל האם כל ההייפ הזה מוצדק?

“האם זו רשעות? האם זו חולשה? את/ה תחליט”

כך נפתח התקליט, “קונג-פו קני” (עוד כינוי שהוא הוסיף לעצמו) נמצא במקום בחייו בו הוא מרגיש שהוא “נמשח” למלכות, והוא מנסה להבין מה לעשות עם הברכה/קללה הזאת. לאורכו ורוחבו של האלבום, הוא מנתח את עצמו ואת העולם כשהוא עובר בין תחושות ורגשות. הכותרת של כל שיר הוא מילה אחת, באותיות גדולות, בכל שיר קנדריק מפרק לגורמים את הקונספט והיחס שלו אליו, בין אם זה “צנעה”, “פחד”, “אהבה” או “אלוהים”. הטקסטים מאוד מופשטים, לפעמים קנדריק יורק אותם מהפה שלו כמו משוגע האוחז מכונת ירייה עם תחמושת אינסופית, לעיתים הוא אפאתי, מרחף ומנותק.

כבן מזל תאומים, הדואליות משחקת תפקיד גדול בתקליט הזה, אולי יותר מבשאר אלבומיו. הרשעות והחולשה, אלוהים והשטן, השאיפה אל עולם הרוח וההתבוססות והנפילה היומיומית אל החומר. יש כאן המון רפרנסים לתנ”ך (בדגש על ספר “דברים”) ולברית החדשה, קנדריק תמיד היה קרוב לנצרות, הוא לא מתבייש בהיותו “ילד טוב”, אבל הוא תמיד מציג את שני צידי המטבע ולא נשמע מתחסד כאחד שכבר ניצח את השדים שלו. בכלל, מעניין לראות איך שניים מהראפרים הכי חשובים, מעניינים ומצטיינים של העשור האחרון – קנדריק וקנייה ווסט – נמצאים די קרוב לדת ולאלוהים. כדי להימנע מלהישמע כמו איזה “וויל סמית'” או תת הז’אנר הדי מגוחך של “ראפ נוצרי”, ההיפ הופ של קנדריק וקנייה גרם למוטיבים דתיים להישמע “מגניבים”, פשוט זרוק איזה “פוסי” או “וויד” או “רצח” פנימה בשביל האיזון והכל בסדר. קנדריק גם מציג את עצמו כאחד מ”בני ישראל השחורים”, תת זרם שטוען שהשחורים, ההיספנים והאינדיאנים הם בני ישראל האמיתיים (עד כאן זה ממש נאמר בתקליט בשיחת טלפון מבן דודו של קנדריק) ושהיהודים ה”לבנים” פשוט גנבו את הזהות הזאת והלבישו אותה על עצמם (החלק הזה לא מופיע בתקליט, מן הסתם). נו טוב, הוא לא יכול להיות צודק בכל נושא.

תקליט עם ביטים משובחים

בכל אופן, שטויות בצד, בן הדוד קארל אומר לקנדריק “כולנו מקוללים, ועד שלא נתיישר, אלוהים ימשיך להעניש אותנו” וכאן ליבו של התקליט. הפתיח הוא סיפור קצר על אישה עיוורת וזקנה שקנדריק בוחר לגשת לעזור לה, עם רקע מוזיקלי שנשמע כאילו יצא מסרט של טרנטינו (וגם עם סוף בהתאם) ומשם יוצאים לרכבת ההרים של התקליט.

הטקסטים תמיד פוגעים בול, הרי קנדריק הוא כותב מצוין וראפר וירטואוז עם אינספור תבניות חריזה, ב”XXX” למשל – אחד ההיילייטים של התקליט (עם אירוח מפתיע של “יו-2″) – קנדריק מייעץ לחבר שבנו בדיוק נרצח להשיג נקמה בכל מחיר, ואז נכנס לבית ספר כדי לדבר עם הילדים על בקרת כלי נשק. ב”Lust” הוא מגיש טקסט המופנה כלפיי שני המינים על השליטה של התאווה בחיים של כולנו, כיצד כולנו העבדים של ההתמכרויות שלנו, בעוד בפזמון הוא מבקש “i need some water”, אותם מים קדושים שהוא דיבר עליהם גם באלבומיו הקודמים, עבור דור ששותה הכל, חוץ מאשר את המים שירוו אותם באמת.

Kendrick Lamar – HUMBLE

מבחינת המוזיקה יש כאן המון רעיונות, רובם עוברים מעולה עם ביטים משובחים, אבל חשוב לזכור שהרגליים עדיין נטועות בהיפ הופ – הוא אפילו הביא את די ג’יי קיד קאפרי כדי ש”ינחה” את האלבום בקטעי מעבר קצרים כמו במיקסטייפים האגדיים שלו משנות ה-90. הסינגלים – “HUMBLE” שכבר הפך להמנון ו”LOYALTY” שלגמרי מספק את הסחורה לציפיות הגבוהות מדואט עם ריהאנה – דאגו שהאלבום ישרוף יפה מאוד את כל המצעדים. אבל מבחינת השירים כמכלול – לא הכל עובר חלק – “PRIDE” נשמע תלוש מדי, ברור שזה בכוונה, אבל זה לא משנה כלום כשבא לך פשוט לדלג לשיר הבא. בנוסף, “LOVE” הוא שיר משעמם וג’נרי מאוד ברמת ההפקה והווקאלז של זאקרי מעיקים על הנשמה.

ועדיין אי אפשר לחתוך אותם החוצה, היות והם חלקים אינטגרלים מהתמונה שקנדריק ביקש לצייר. אולי פשוט היה עדיף שישתמש בצבעים אחרים. אבל מלבד זאת, מדובר במוזיקה מצוינת, כשהכל מתנקז לשיר הסיום “DUCKWORTH” בו קנדריק מראפרפ כאילו החיים שלו תלויים בזה – סיפור אחד, כל כך משוגע, שמסתיים בזה ש, ובכן – החיים שלו היו תלויים בדיוק בסיפור הזה. ההפקה של אחד מהאלכימאים הבולטים של מדעי ההיפ הופ – 9th Wonder – עושה סוויצ ‘ים בין שלושה ביטים שונים, כל אחד מלא נשמה בדרכו וכשהשיר מגיע לפאנץ’ החותם, לא נשאר אלא להגיד את שם האלבום, על כפל המשמעות שלו (שעובד גם די יפה בעברית).

לסיכום, אלבומו האחרון (נכון לעת כתיבת שורות אלה) של קונג פו קני הוא עוד יהלום בכתר הנוצץ שלו, אם יש ראפר שפרץ בעשור האחרון שבהחלט עומד ברמה שהציבו הענקים שעל כתפיהם הוא נעמד (וד”ש לאבא הרוחני שלו – טופאק) – זה קנדריק.

למרות נפילות קטנות, זה תקליט שבו השלם עולה על סך חלקיו, אז כנראה שההייפ, הפרסים, והמחמאות – ראויים גם ראויים.

חשוב לציין, קנדריק הוציא “מהדורת אספנים” של התקליט, בה השירים מסודרים בסדר הפוך, ובכך הסיפור, והמסע בין הרגשות/רגעים עובד בצורה אחרת לגמרי.

האם זו רשעות? האם זו חולשה?

אתם תחליטו.

תקליטי היפ הופ ראפ » גיורא תקליטים: חנות תקליטים בתל אביב - תקליטים חדשים ותקליטים יד שניה

התקליט של נאס – Illmatic

התקליט של נאס - Illmatic

​ 1991: ראפר בן 18 מקווינסברידג’ בשם נאס

אפריל 1994: תקליט הבכורה של נאס – Illmatic הגיע לחנויות

תקליטים של Nas:

Nas – Nastradamus- 2LP

Nas – Nasir

Nas – Illmatic – Lp (Clear Classics Edition)

Nas – Illmatic: Live From The Kennedy Center 2LP

Doja Cat – Planet Her תקליט חדש

Doja Cat – Planet Her תקליט חדש

תקליט חדש: Doja Cat – Planet Her​