שיחות סלון” התחיל כמופע שעלה בשנת 1977, ובשנת 1978 הפך לסיפור הצלחה בדמות התקליט הבלתי נשכח הזה, שזיקק את הלך הרוח הלאומי: פחות “אנחנו” ביחד כקבוצה, ויותר “אני” ו”את” ומה שקורה בין ארבעה קירות.

היום, כשאנחנו מחפשים בחנויות התקליטים עותקים מקוריים של היצירה הזו (שיצאה במקור בחברת “פונודור”), אנחנו לא מחפשים רק מוזיקה; אנחנו מחפשים פיסה של היסטוריה אנושית. יהונתן גפן, האיש שחתום על הטקסטים, לא רצה עוד מופע בידור. הוא רצה ליצור פורמט שיאפשר לו “ללחוש-לדבר” לקהל את האמת המרה והמתוקה שלו. הוא רצה שהקהל ירגיש כאילו הוא יושב איתו בבית, שומע תקליטים ישנים ומדבר על החיים.

וכמו בישיבה בסלון ביתי – הסאונד כאן הפך לאינטימי ומורכב יותר. כשמניחים את התקליט הזה על הפטיפון, שומעים מיד את השקט שבין המילים. גפן הבין שהחברה הישראלית צמאה לשפה חדשה; לא עוד נאומים חוצבי להבות, אלא לחישות ליריות. זהו תקליט שבו המילה הכתובה והצליל המולחן מתמזגים לאחד. יהונתן גפן הגיע ליצירת “שיחות סלון” לאחר הצלחת המופע “מכתבים למערכת” ופרסום ספריו, כשהוא כבר נחשב לאחד הקולות החשובים של אותם ימים.

רבים לא יודעים, אך “שיחות סלון” התחיל גם עם מתי כספי. הגישה שלו הייתה חסרת פשרות; הוא האמין שהלחן הוא לא רק “ליווי” למילים של גפן, אלא מרכיב רגשי שחייב לעמוד בסטנדרטים גבוהים. בזמן שתכננו את המופע, כספי הנחיל את התפיסה שעל פיה ההרכב המלווה, שנקרא “להקה טובה”, חייב להיות, ובכן… באמת להקה טובה.

הלב הפועם של תחילת הדרך בפרויקט הזה היה יצחק קלפטר. לאחר פירוק להקת כוורת, קלפטר חיפש בית חדש ללחנים הנפלאים שלו. ב”שיחות סלון” הוא מצא את המקום הזה. גפן ידע שקלפטר הוא לא רק גיטריסט וירטואוז, אלא מלחין שיכול לקחת טקסט פשוט ולהפוך אותו לפנינה בוהקת בתקליט ועל הבמה.

אלו היו חיבורים חדשים ומרגשים; השילוב בין הגיטרה המדויקת של קלפטר לבין הקול החרישי אך הברור של יעל לוי, יצר סאונד שעד היום, כשהוא בוקע מהתקליט, גורם לצמרמורת של עונג. לוי, אז בת 24, הייתה הקונטרה המושלמת לקשיחות התל-אביבית של גפן. היא הביאה רוך, איפוק ועידון שהיו חסרים בנוף המוזיקלי של אז.

אז איך יהונתן גפן גילה אותה? זה קרה כשהופיעה במועדון “המערה הקטנה”, במסגרת מופע של ישראל גוריון. גפן הגיע לראות את ההופעה והתאהב בזמרת. היא הצטרפה לצוות ההפקה ובין שירה לשירה, היא דאגה לשמר את מיתרי קולה עם המורה לפיתוח קול, כרמלה ינוב. באוגוסט 1977 נודע כי גפן כתב שיר חדש ל”שיחות סלון” בשם “סגנון חדש”, אך השיר הזה לא הגיע בסופו של דבר לתקליט.

לא תאמינו, אבל לפני שהגיע התקליט הזה אל חנויות תקליטים ברחבי הארץ, ביוני 1974, מתי כספי היה חלק ממה שיכול היה להיות ה”סופרגרופ” הגדולה ביותר בהיסטוריה המקומית. תקליטו את השמות – מתי כספי, שלום חנוך, אריאל זילבר ודני ליטני. סוג של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג מקומי. “זה היה ברור שלכל אחד מאיתנו יש כיוון מוסיקלי שונה”, סיפר כספי ללהיטון על אותה הרפתקה מוזיקלית קצרה.

אבל למרות הפוטנציאל האדיר, עסקת החבילה הזו לא החזיקה מעמד. לא רק שתקליט לא יצא מזה – אפילו לא פיפס של צליל משותף. כספי, בדרכו העדינה והשקולה, הסביר שהסיבה לא הייתה רק אמנותית אלא בעיקר כלכלית. בעוד שהוא כבר היה מבוסס יחסית, שלום ואריאל היו זקוקים לכסף מהיר בכיסים. הם היו מחוסרי עבודה ורצו להתחיל מיד בהופעות. עבור כספי, התקליט העתידי שלו היה חייב להיות מושלם, והוא לא היה מוכן להוציא מוצר חצי אפוי רק כדי לסגור את החודש.

הוא האמין שעל כל אחד מהשותפים צריכה להיות זכות וטו על המוצר המוגמר. “המצוקה הכלכלית של שלום ואריאל גרמה להם ללחוץ על יציאה להופעות, גם על חשבון איכות החומר”, הוא אמר בכאב מסוים. בסופו של דבר, הפירוק הזה הוא שהוביל להחלטה להפיק את התקליט הראשון שלו לבד, בדרך הקשה והעצמאית. שלום ואריאל ימשיכו יחדיו, יחרקו שיניים ויצליחו לזמן קצר להפעיל את להקת תמוז – ממנה יצא תקליט וכמה הופעות.

הצרות החלו לבעבע כמעט מיד לאחר שהתקליט הראשון של הלהקה, שנשא את שמה, זינק למצעדים. ג’ים סימפסון, המנהל הראשון של סאבאת’, מצא את עצמו במצב בעייתי. חודשים קודם לכן, כשהלהקה עוד הייתה הרכב אנונימי מברמינגהם, הוא סגר עבורה סדרת הופעות במקומות קטנים ואינטימיים ברחבי בריטניה. כעת, כשהמעמד שלה נסק לשחקים, חברי הלהקה חשו מושפלים להופיע במועדונים קטנים תמורת סכומים שנראו להם מגוחכים.

סימפסון, מצידו, החזיק בתפיסת עולם עסקית ישרה והגיונית. הוא האמין שנאמנות היא ערך עליון. “קבעתי להם הופעות במקומות שהכרתי עוד מלהקות קודמות שניהלתי,” הוא נזכר. “כשאתה סוגר הופעה תמורת 800 פאונד, אתה חייב לכבד את ההסכם גם אם התקליט שלך פתאום מצליח בגדול. אתה מנסה לנהל משא ומתן על תוספת תשלום כמחווה למעמד החדש, אבל האמרגן המקומי ראוי לקבל את התמורה שלו, כי הוא הימר על הלהקה כשאף אחד אחר לא עשה זאת”.

אז הוויכוח הפך למלחמת התשה. חברי הלהקה דרשו לבטל את כל ההופעות הקטנות ולהתחיל מחדש עם תג מחיר גבוה בהרבה. סימפסון התנגד נחרצות. “ביטול הופעות לא רק פוגע באוהדים שכבר קנו כרטיסים ורוכשים את התקליטים שלך בחנות התקליטים המקומית, זה גם מוריד אותך מהמפה לתקופה ארוכה. לקבוע תאריך חדש לוקח בין עשרה לשנים עשר שבועות”. הוא כבר הצליח להשיג להם סכומים נאים של 1,000 ו-1,200 פאונד להופעה, אבל ברגע שהתקליט הראשון התפוצץ עם מכירות נאות, הצעות של 2,000 ו-2,500 פאונד החלו לזרום. הבעיה הייתה שההצעות השמנות היו עבור הופעות בעוד חודשיים-שלושה. “ניסיתי להסביר להם שהם חייבים לגלות אחריות,” אמר סימפסון. “אמרתי להם, ‘אנחנו צריכים את האנשים האלה בדרך למעלה, ונקווה שהם יהיו נחמדים אלינו בדרך למטה’. אבל כמובן, מבחינת חברי הלהקה לא הייתה שום דרך למטה”.

הסוף הגיע במהירות ובצורה ברוטלית. ערב אחד, מנהל הדרכים של הלהקה דפק על דלתו של סימפסון והודיע שהלהקה לא יכולה לנסוע להופעה בליברפול כי אין לה כסף. סימפסון נדהם. הוא אישר להם לקחת את כל התשלום במזומן מההופעות האחרונות ולחלק אותו בין ארבעתם, מתוך הבנה שהוא יגבה את העמלה שלו מאוחר יותר כשיגיעו תשלומים גדולים יותר בצ’קים. “הרגע חצינו את קו פרשת המים והכסף הגדול עמד להתחיל לזרום, אז לא היה אכפת לי לחכות חודש עם העמלה שלי,” הסביר.

אז כמו בכל שנה, גם הפעם זוכרים מיליונים לציין את יום הולדתו של האיש שבלעדיו עולם המוסיקה היה שונה לגמרי. לציון הדבר, ברצוננו לקחת אתכם לכמה תחנות שקשורות ביום הולדתו.

כשהייתי צעיר יותר, צעיר בהרבה מהיום…

בשנת 1956 השקיע ג’ון לנון את כל כספי יום ההולדת, שקיבל לגיל 16, על שני תקליטים במהירות 78 סיבובים לדקה. אחד מהם היה HOUND DOG של אלביס פרסלי. תקליט שני היה תקליט קומי של חבורת “הגונס”. שני אלה עיצבו את חייו ואת השפעותיו המוסיקליות לעתיד.
בשנת 1960 חגג לנון את יום הולדתו בהופעה עם חבריו ללהקה במועדון קייזרקלר, בהמבורג. היה זה מקום של הוללות מתירנית מאד שפקחה את העיניים ללנון בן העשרים.
בשנת 1961 לקח לנון מתנה כספית שקיבל מקרובת משפחה והזמין את עם פול מקרטני לחגוג את יום הולדתו ה-21 בעיר הבירה הצרפתית. עם מחסור קשה במזומנים הצליח מקרטני להזמין שם את חברו להמבורגר לכבוד האירוע.
בשנת 1966 חגג לנון את יום הולדתו בספרד, שם צילם את הסרט “כיצד ניצחתי במלחמה”, בבימויו של דיק לסטר (זה שביים גם את שני סרטי הביטלס הראשונים). ביום זה קפצו לשם רינגו סטאר ואשתו, מורין, כדי לאחל מזל טוב לחברם שביקש לנצל את הזמן הפנוי שלו במשחק מול מצלמה.
בשנת 1967 קיבל לנון מברק יומי נוסף מיוקו אונו. הפעם, ביום הולדתו, היא כתבה לו: “תצבע את עצמך. תחכה לבוא האביב. תודיע לנו כשזה מגיע”. ג’ון ויוקו עדיין לא היו אז זוג.

הרבה לפני החומה, לפני הלייזרים והחזירים המתנפחים, פינק פלויד העלתה קונצרט בלתי נשכח. ללא קהל, ללא גבולות, ללא פירוטכניקה – ההופעה הזו בחורבות פומפיי נותרה אחד ממופעי ההופעה החיה המהפנטים ביותר שהוקלטו אי פעם. ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראת בוא התקליט הכפול לראשונה ועם צליל ברור יותר מאי פעם, הודות למיקס חדש של סטיבן ווילסון.

הכל התחיל מהבמאי הצרפתי, אדריאן מייבן, שניגש לפינק פלויד עם רעיון לעשות סרט שיהיה הניגוד הגמור לסרטי הופעות אופנתיים אז כמו ‘וודסטוק’ (שגם יצא כתקליט משולש) או ‘כלבים שוטים ואנגלים’ של ג’ו קוקר (שגם יצא כתקליט כפול). מייבן אהב לשלב אמנות עם מוזיקה ובתחילה הוא רצה לצלם את הלהקה עם רקע של תמונות, אך הרעיון נדחה. המטרה שלו הייתה לתת למוסיקה לדבר בעד עצמה, מבלי שזו תופרע על ידי תגובת הקהל.

הוא הגיע לחופשה בנאפולי וביקר באמפיתיאטרון של פומפיי כתייר. שם הוא איבד את הדרכון שלו וכשחזר בבהלה לחפש אותו שם, לפתע הוא חש באווירה המיוחדת של המקום. זה היה המקום המושלם עבורו ליצור סרט עם פינק פלויד. מנהל הלהקה, סטיב אורורק, דאג לשלוח אליו גרסאות מוקלטות של השירים המיועדים לצילום, כדי לאפשר לו לתכנן את זוויות הצילום בהתאם. הבעיה הלוגיסטית הקשה ביותר הייתה הבאת ציוד הנגינה וההגברה של פינק פלויד לאמפיתיאטרון. אבל כשיש רצון – הכל מסתדר.

מייבן הצליח להשיג אישור מהנהלת האתר לסגור אותו מתיירים לצילומים למשך שישה ימים. כמה צעירים, שניסו להתגנב, הורשו לבסוף להיכנס פנימה ולהקשיב למוסיקה בתנאי שיישבו רחוקים ולא יעשו רעש. בעיה ראשונה נרשמה עם מחסור במערכת חשמל נורמלית. בכל פעם שהצוות בא להפעיל את ציוד ההקלטה – נוצר קצר. מייבן הנחוש נאלץ למשוך כבלים מאריכים משקעים של כנסייה ששכנה במרחק מה משם.

חברי הלהקה דרשו ממייבן דבר אחד ברור – שלא יהיה פלייבק בסרט. כל המוסיקה חייבת להיות חיה. אז האקוסטיקה הטבעית של המתחם עזרה לו להשיג מוזיקה חיה ואף משובחת (חכו כשתשמעו את זה בתקליט הכפול החדש!). בין לבין צולמו ארבעת החברים, כשהם נעים בין גייזרים געשיים בקרבת מקום או כשהם רצים בדיונות חול עם רוח גדולה שנושבת עליהם.