ג'ון קולטריין – A Love Supreme

מהרגע הראשון זכה “A Love Supreme”, שיצא בינואר 1965, למעמד של אלבום קאלט והכניס את קולטריין לפנתיאון המוזיקאים הגדולים בעולם הג’אז ובכלל

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on pinterest
Share on telegram
Share on email
Share on twitter
תקליט ששינה את העולם John Coltrane – A Love Supreme

ב־1957 התרחשו שני שינויים מהותיים בחייו של סקסופוניסט הג'אז, ג'ון קולטריין: 1. מיילס דייויס סילק אותו לכל הרוחות מחמישיית הג'אז המיתולוגית שלו, אחרי שעלה להופעה מסטול מהרואין וניגן רע. 2. בעקבות הסילוק הוא נכנס לתוכנית גמילה סיזיפית שהובילה אותו "להתעוררות רוחנית ולחיים עשירים, מלאים ופוריים יותר."

מתוך הליינר נוטס בתקליט

דמיינו שאתם בלהקה בת ארבעה נגנים המנגנת ביחד כבר ארבע שנים בכל העולם, שש פעמים בשבוע, לעיתים שתי הופעות ביום. איך לדעתכם תהיה איכות הנגינה שלכם יחד, ומה זה אומר על הכימיה המוזיקלית ביניכם?
בדיוק במצב הזה נכנסה הרביעייה של קולטריין ב- 9.12.64, להקליט באולפן של רודי וואן גלדר את הסוויטה, A Love Supreme, שתהפוך כעבור זמן קצר לאחד מאלבומי הג’אז החשובים בהיסטוריה של הז’אנר בפרט ובמוזיקה המודרנית בכלל.

הקלטת הסוויטה מבחינת חברי הרביעייה – מֵקוֹי טַיינֵר בפסנתר, ג’ימי גאריסון בקונטרבס, אלווין ג’ונס בתופים וכלי הקשה, וקולטריין בסקסופון טנור – הייתה בסה”כ הרחבה טבעית של כימיה שהושחזה לאורך שנים של נגינה יחד ויצרה ביניהם קשר טלפתי כמעט.
ארבעת פרקי הסוויטה – הודיה, הכרעה, התמדה, מזמור – הם ארבעת השלבים שקולטריין עבר בחיפושו אחר ערוץ התקשורת האולטימטיבי שלו עם אלוהים כלשהו, דרכו האמין שיוכל לשמח אנשים ולאפשר לסקסופון להיות המטיף.

מהרגע הראשון זכה “A Love Supreme”, שיצא בינואר 1965, למעמד של אלבום קאלט והכניס את קולטריין לפנתיאון המוזיקאים הגדולים בעולם הג’אז ובכלל. הוא המציא מחדש את המוזיקה הדתית ושילב בה מסר רוחני־פילוסופי עמוק. מסירותו למוזיקה הייתה טוטאלית אך חסרת שיטתיות.

John Coltrane – A Love Supreme [Full Album] (1965)

אליס קולטריין, אשתו השנייה ומוזיקאית מוערכת בפני עצמה, מספרת שיום אחד בקיץ 1964 ג’ון ירד במדרגות מהקומה השנייה של ביתם בלונג איילנד, “כמו משה היורד מן ההר”, והחזיק בידו גרסה סופית של כל ארבעת פרקי הסוויטה. זאת הייתה היצירה היחידה שלו שזכתה להכנה מוקדמת ושלמה כל כך. מלבד היותם הורים במשרה מלאה לשלושה ילדים, חלקו ג’ון ואליס אהבה משותפת לפילוסופיה הודית. אליס הכניסה הרבה אושר ויציבות לחייו.

ארבעת פרקי הסוויטה נעים סביב רעיון מוזיקלי פשוט יחסית

הרעיון הפשוט הזה מגיע לשיא בפרק הראשון, הודיה, כשקולטריין מתחיל לשיר את שורת ה’לאב סופרים’ שתעצב את הבסיס ליצירה כולה. אם הסקסופון הוא המטיף הרי שהצלילים הם התפילות.
את הפרק השני, הכרעה, מוביל גאריסון עם ערבוב אלמנטים אפריקאים, שמתכתבים היטב עם המלודיה הממכרת שקולטריין כמו שולף מהשרוול בקלות בלתי נסבלת. המנגינה הזו לא עוזבת את ראשי לפחות שבוע מהרגע בו אני מאזין לתקליט.
את הפרק השלישי, התמדה, פותח ג’ונס בסולו תופים מרחף, מהיר וממגנט. יש בו קריאת קצב ברורה שמכינה את הקרקע לעבודה הקשה שההתמדה דורשת מאיתנו בחיים, רמז לסבב הסולואים של כל אחד מהמוזיקאים בפרק הזה. הסולו של גאריסון עובר דרך הנשמה ושואל את כל השאלות הקשות – מה זה אלוהים? איפה אני מול אלוהים?
לפרק הרביעי, מזמור, כתב קולטריין שיר שמילותיו מסיימות את הליינר נוטס של התקליט. נסו לקרוא את השיר בקצב ובאווירה של הפרק, ותחוו קסם אמיתי.

לאורך התקליט יוצרים ארבעת הנגנים יחסי גומלין מוזיקליים, עוצמתיים המוקרנים אל המאזינים.
מבחינה סיפורית נראה שקולטריין חשב היטב איך להציג בעדינות ובזהירות את הרעיון הפילוסופי של אהבה עילאית דרך הסקסופון שלו. אחת הדרכים היא בבחירתו לנגן את הריף – ארבעת צלילי המנטרה של ההתקליט – בכל סולם אפשרי, לקראת סוף פרק הודיה. כאילו התכוון לומר שלכל כיוון שנסתכל, ניתקל באהבה העילאית הזאת.
טיינר זוכר שקולטריין לא דיבר יותר מדי על התקליט עם חברי הלהקה ולמרות זאת הם הרגישו בזמן ההקלטות שיש בו כימיה מיוחדת. הוא אמר לטיינר: “אני מגיב למה שקורה סביבי, ככה זה צריך להיות מבחינתי.”

קולטריין האמין בנגינה טבעית, אינטואיטיבית, מלאת הבעה וחופש הרמוני, ולא בלמידה של תבניות מוכרות. הוא התאמן ללא הרף על טכניקת הנגינה עד שהפך למוזיקאי ג’אז שלם לתחושתו. תמיד חשב איך להישמע אחרת מהשאר, חיפש את האמת שלו בתוך המוזיקה ומתח את הגבולות.

קולטריין סיכם את הכול בפשטות:
“המוזיקה שלי היא הביטוי הרוחני למה שאני – אמונתי, ידיעותיי, קיומי.”

הנה חמש עובדות מרתקות, נוספות על התקליט:
1. בהשראתו הוקמה הכנסייה האורתודוקסית “סיינט ג’ון קולטריין”, בסן פרנסיסקו, המונה כ־200 חברים אפרו־אמריקנים.
2. זאת הפעם הראשונה והאחרונה בה נשמע קולו של קולטריין כזמר, כששר את המנטרה A Love Supreme, בפרק ההודיה.
3. במקור נכתבה היצירה להרכב בן 9 מוזיקאים.
4. היצירה נוגנה במלואה בהופעה רק פעם אחת, באנטיב (Antibes), צרפת.
5. אין אפילו ראיון מוקלט אחד שבו קולטריין מספר על התקליט וחשיבותו האישית לו.

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on pinterest
Share on telegram
Share on email
Share on twitter

השארת תגובה