האמנות באספנות - תקליטים ישראלים

בפסקול המוזיקה הישראלית יש המון צלילים יקרים ללב, שגורמים למי ששומע אותם לחוש כי הוא נמצא בבית. בתוך כל הפסקול הישראלי הזה יש גם לא מעט צלילים שמוטבעים על גבי תקליטים ויקרים מאד לכיס הרוכש אותם

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on pinterest
Share on telegram
Share on email
Share on twitter
הצ'רצל'ים
אלבום הבכורה של להקת הצ'רצ'ילים

בישראל לא חסרים תקליטים שיצאו והפכו לפריטי אספנות נחשקים. בימינו, כששוק התקליטים פועם וגועש להפליא, צצים גם תקליטים ותקליטונים רבים ומעניינים שהמחירים שלהם פוקחים לא פעם את העיניים בתדהמה. אחד האלמנטים החשובים לאספני תקליטי מוזיקה ישראלית הוא שנתון ההדפסה ומצב התקליט והעטיפה. בנוגע להדפסה, הראשוניות משחקת תפקיד חשוב בשוק הזה. אפילו אם בשלב מאוחר יותר יצאה לאותו תקליט מהדורה עם צליל משודרג, 180 גרם ויניל ועטיפה משופצת להפליא, ה- FIRST PRESSING (הדפסה ראשונה) הוא שמקבל את המחיר הגבוה יותר.

רוצים דוגמאות? בבקשה. התקליט “שינויים בהרגלי הצריחה”, השני של להקת החברים של נטאשה, יצא לאור בשנת 1991, בתקופה בה פורמט הדיסק הדיגיטלי פרץ פנימה ללב ההמונים ודחק הצידה את פורמט התקליט. לכן, ההדפסה הראשונה של תקליט זה יצאה במספר עותקים מוגבל ולאחרונה עוברת בין אספנים במחירים שמשנים את הרגלי הצריכה. כך גם התקליט הראשון של להקת רוקפור (“רשת פרפרים”), החמישי של משינה (“מפלצות התהילה”) והראשון של ברי סחרוף (“הכל או כלום”). שימו לב, מצבי התקליט והעטיפה חשובים מאד בתימחור. אם המוצר במצב מעולה שלא נוגן, הרי זה בעגת אספני התקליטים נקרא “מינט”. אם התקליט במצב טוב מאד וקצת מתחת למצוין, הוא ייקרא בפיהם “ניר מינט” ומחירו יהיה נמוך יותר.

הבולט מכולם, וזה שהצליח עד כה להשיג את הסכום הגבוה ביותר במכירתו כהדפסה ראשונה, היה אלבום הבכורה של להקת הצ'רצ'ילים. התקליט הזה יצא לאור בסוף ספטמבר 1969, עם עטיפה ומוזיקה פסיכדליות לחלוטין. אלף עותקים הודפסו על ידי חברת התקליטים הד ארצי ובתחילת 1970 פירסם עיתון העולם הזה כי התקליט "נתקבל ברגשות מעורבים, וקשה לומר שנחל הצלחה"

כך, תקליטים שלא היו פופולריים בזמן אמת הפכו עם השנים למבוקשים ביותר, כי מאחורי תקליט שכזה מסתתר גם סיפור טוב. כמו, למשל, התקליט האנגלי של שלום חנוך משנת 1971, אותו הקליט עם להקת הליווי של אלטון ג’ון. ב-5 בפברואר 1972 פירסם עיתון המוזיקה הבריטי ׳דיסק אנד מיוזיק אקו׳ ביקורת על התקליט: ״הנה עוד שם שהצטרף לרשימת הזמרים-יוצרים שמקווים להצליח. קולו ברור, שיריו לא רעים אך אינם מקוריים״. התקליט בקושי נמכר והפך מאז פריט לאספנים, בהדפסתו הראשונה עם העטיפה הנפתחת (בהמשך הוא יצא בעטיפה בודדת ושוב לא נמכר היטב). שלום חנוך לא נמנה מאוהדי התקליט הזה.

עברו שנים והשמועה על התקליט של הצ’רצ’ילים הגיעה לארצות רחוקות ואספני מוזיקה פסיכדלית החלו לתור אחריו כשריר נוזל מפיהם בידיעה שייאלצו להיפרד מאלפי שקלים כדי לצרפו לאוסף התקליטים שלהם. את עטיפת התקליט, עם הלמינציה שיצאה בהדפסה המקורית, יצר הצלם נורברט סגל וכך סיפר: ״צילמתי את הצ’רצ’ילים בסטודיו קטן שהיה לי ברחוב בר כוכבא 42, שבתל אביב. לא הייתי מעורה בענייני מוזיקת רוק והלהקה נשלחה אליי מהד ארצי. הנחתי חישוק באמצע האולפן והוריתי להם לשכב על הרצפה וכך, יצרתי עם ראשיהם מעגל מושלם. הצבתי מעליהם מצלמה שעדשתה פנתה כלפי מטה. חיים רומנו, גיטריסט הלהקה, אמר לי שהם רוצים תקליט מיוחד, פסיכדלי ולא טבעי. אז עיבדתי את התמונה לשחור ואדום. את הלוגו הפסיכדלי של הלהקה, יצרתי בעזרת אותיות ׳לטרסט’ שעשיתי וצילמתי דרך משחק ילדים שעיוות צורות. לאחר מספר נסיונות החלטתי להשתמש בצורת החצי-כדור ואת התוצאה הדבקתי באמצע עטיפת התקליט״.

בשנת 2020 יצרתי קשר עם ריצ’רד ג’ק מורטון, אושיה בתחום הכתיבה על תקליטים פסיכדליים. לשמו צמודים ספרים חשובים בנושא, כמו גם המגזין המוביל, FLASHBACK. כשהצגתי לו את עצמי ושאני מישראל, הוא כתב לי מיד: “השאלה הראשונה שלי אליך היא – איך לעזאזל אני משיג עותק מקורי של הצ’רצ’ילים?”.

Share on facebook
Share on whatsapp
Share on pinterest
Share on telegram
Share on email
Share on twitter

השארת תגובה